האם התייתרו העתירות בעניין הרפז?

האם התייתרו העתירות? האם לאו? אני חושב שאת השאלות האלה יש להשאיר לעותרים, למשיבים ולבית המשפט, אך יש שאלה הרבה יותר יסודית ומשמעותית והיא - מדוע יש להמתין עד תום החקירות, שכבר ארכו 3 שנים, על-מנת להעמיד לדין את חשודים לכאורה בשני נושאים מרכזיים שבהם נאספו כבר די עדויות או שבעניינים מלאכת החקירה הנדרשת היא מצומצמת וניתנת להשלמה בזמן קצר ביותר: זיוף המסמך ושימוש המוני ומאוד מזיק ופוגעני במסמך המזויף.

נכון שיש הררי הקלטות, אשר בהסתברות גבוהה ביותר לא יביאו לכלום מכלום, ולו רק מן הצדק, כי ההקלטות של הצד שכנגד נמוגו בנסיבות טובות יותר או פחות, ולו רק מהסיבה שהשימוש בהקלטות הוא מזיק ואסוני כי הן נועדו לתחקירי מלחמה ולא לתחקירי רכילות ופורנוגרפיה. ולו רק מהסיבה שאם היינו מקליטים את לשכות השופטים ודאי היינו מרימים גבה למשמע הנושאים הנדונים ולמשמע תרבות הדיון כאשר הדברים נאמרים מתחת לרדאר.

וכל החקירות האלה, וכל הזמן שנשפך, והכסף שנשרף מעיד לדעתי על כך שאיש לא מעוניין באמת לרדת לעומקה של הפרשה, כולם מפחדים מכולם, מדלגים מקיצון שלילי אחד של העדר חקירה פלילית או חקירה מאוד מצומצמת לקיצון שני שלילי של חקירה מאד מקיפה, בעוד שהדרך הנכונה היא חקירה בשלבים, תוך העמדה לדין של חשודים בכל שלב ושלב. והתוצאה היא הימים השבועות, החודשים והשנים שחולפים, ומעש אמיתי אין.

ואם באמת כל הסיפור הוא פול גז בניוטרל, האם לא נכון היה להציע לכל הגורמים שיש להם יד ורגל בפרשה, בין אם הם אזרחים או חיילים, נבחרים או עובדי מדינה, עיתונאים או מקורותיהם - חנינה, בכפוף לגילוי של כל האמת על הפרשה, בליווי ענישה מנהלית וסכומי הענק שיחסכו ודאי יועילו למדינה במצוקתה התקציבית הנוכחית.