הרב צבי טאו הוא הממשיך הכי משמעותי של תורת הרב קוק, לאורה מתהלכת הציונות הדתית - כך קבע אחד מבכירי תלמידי הרב צבי יהודה בשיחה בפני תלמידי ישיבתו.

אחרי פטירתו היה ברור לכל מיהו ממשיכו של רב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ-ישראל, ומענקי הוגיה הרעיוניים של הציונות הדתית, עוד קודם הקמת מדינת ישראל. ממשיכו של הרב קוק, היה בנו, הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת "מרכז הרב", שאביו סמך עליו את שתי ידיו, ואף הוסיף את הביטוי "ידו כידי", המבטא נאמנות גמורה של הבן לדברי אביו. הרב צבי יהודה היה ממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית, בעודה בחיתוליה, ואף היה הרוח הגבית שהניעה את מפרשי תנופת כל ההתיישבות ביש"ע.

עם פטירתו, בשנת 1982, קודם לנסיגה מחצי האי סיני, הותיר אחריו הרב צבי יהודה תלמידים רבים, ביניהם הרבנים דב ליאור, זלמן מלמד, שלמה אבינר, אליעזר ולדמן, אליקים לבנון, חיים דרוקמן, אלישע וישליצקי ורבים נוספים.

מי הממשיך?

שאלת מיליון הדולר בציבור הדתי-לאומי, המהדהדת שנים רבות בקרב תלמידיו ותלמידי תלמידיו: "מיהו ממשיכו של הרב צבי יהודה קוק?", אולי מעולם לא זכתה לתשובה מניחה את הדעת. לרב צבי יהודה, כך נטען, היו פנים רבות וגוונים רבים, וכל תלמידיו ייצגו זווית מסוימת בתורתו הרחבה.

תהליך ההינתקות בקיץ האחרון הותיר את הציונות הדתית ספוגה בהנחיות רבניות סותרות, מפיהם של תלמידי הרב צבי יהודה, בעיקר בשאלת הסרבנות ואופי המאבק. בעוד שהרב אברהם שפירא צידד בקריאה סרבנית נחרצת, נקט מקבילו לדרך הדתית-לאומית - הרב צבי ישראל טאו - דמות רבנית בכירה ועמקנית, הנמנע מלהתראיין באמצעי התקשורת - בגישה יותר ממלכתית, שמחד-גיסא תומכת בסרבנות על-רקע דתי, אך אינה מעודדת אותה בשום אופן בפומבי.

את הגישה הכי מתונה ביטא תלמידם של השניים, הרב שלמה אבינר, שקבע כי אין לסרב, אך בה בעת אל לו לחייל להיות מסוגל מבחינה נפשית לקחת חלק בפינוי.

הרב אברהם שפירא, המשמש כראש ישיבת "מרכז הרב", אינו נמנה על תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה ואת רוב תורתו ספג מהישיבה החרדית "חברון". דרכו אינה מסתמכת אך ורק על הרב צבי יהודה, כמו תלמידיו השונים של הרב צבי יהודה, הפזורים בכל רחבי הארץ, אלא קיימת אצלו חשיבה עצמאית ובלתי משועבדת לתלמי-חכם זה או אחר. חלק מתלמידי הרב צבי יהודה הביעו תמיכה בדברי הרב שפירא המצדדים בסרבנות.

רוב מניין

סוגיית הממשיך הגיעה אף לספסלי הישיבה הגבוהה "עטרת ירושלים" בעיר העתיקה. למרות שפסק אחרת מרבו הרב טאו, טוען ראש הישיבה, הרב שלמה אבינר, כי באופן כללי יש מעלה לשמוע דווקא לפסיקותיו בענייני ציבור של הרב צבי טאו.

לדבריו, מאחר שבימינו לא ניתן לקבוע מי חכם יותר, העדיפות לפסיקה כרב טאו אינה נקבעת לפי "רוב חכמה", אלא לפי "רוב מניין", כלומר - למי יש יותר תלמידים. היתרון שיש לרב טאו בנושא על-פני שאר תלמידיו של הרב צבי יהודה, מהווה מבחינת הרב אבינר יתרון ברור בפסיקה.

"אנחנו אומרים שלרב צבי יהודה יש אלפי תלמידים. הלוואי אלפי תלמידים... מאות תלמידים, כולם קדושים, כולם טהורים. אבל לפעמים יש הבדלים ביניהם. אנחנו אומרים שיש מעלה לרב צבי טאו, כי יש לו הכי הרבה תלמידים. עוד פעם... אין הכוונה לתלמידים (ב)כיתה א', (אלא) תלמידים שהם בעצמם תלמידי חכמים. אי אפשר לספר להם סיפורים, ולומר להם: 'זה מה שהרב קוק אמר'. הם יודעים ללמוד, יודעים להבין, שומעים (את) כל הדעות... ויש לו (לרב טאו - ע.י.) הכי הרבה תלמידים. לאו דווקא מהישיבה שלו (ישיבת הר המור), (אלא) בכל מלוא רוחב הארץ", אמר הרב אבינר לתלמידיו.

עדיפות ולא בלעדיות

בהמשך שיחתו אמר הרב אבינר, כי אין הכוונה שמי שהולך על-פי הנחיותיהם של שאר תלמידי הרב צבי יהודה קוק אינו בסדר, אלא ששיש מעלה למי שהולך אחרי הנחיותיו של הרב טאו.

כאשר שאל אחד התלמידים איך אפשר לדעת למי יש יותר תלמידים או פחות תלמידים, השיב הרב אבינר: "עושים רשימה... לא אמרתי שזה לא קשה", הסביר הרב אבינר, וביסס קביעתו על התלמוד הקובע על-פי רוב תלמידים.

[-להאזנה לרב שלמה אבינר לחץ כאן הערה: השיחה ניתנה בלשון ישיבתית, בפני תלמידי הישיבה בעת ארוחת צהריים. ברקע: קולות הארוחה, וקולות המואזין בעיר העתיקה]