קריש דם - חרב פיפיות אוטם שריר הלב (התקף לב) נגרם כאשר רובד טרשתי שבדופן עורק המוביל דם ללב נקרע ונסדק באופן פתאומי. הגוף מגיב בשליחת טסיות דם (רכיבים בדם שמשתתפים בתהליך יצירת קריש דם) על-מנת לרפא מיידית את הנזק. מנגנון הגנה זה המתחיל על-ידי היצמדות טסיות הדם לדופן כלי הדם הקרוע, ממשיך על-ידי היווצרות קריש קטן שהולך וגדל בהדרגה עד ליצירת קריש דם גדול הסוגר את הקרע בדופן כלי הדם.
במקרה של אוטם שריר לב, אותו תהליך בדיוק, המהווה מנגנון הגנה שחיוני לשמירת שלמות מערכת הדם, מהווה למעשה את תחילתו של תהליך שבסופו יגרום לקריש דם לחסום לחלוטין את חלל העורק. מדובר בחרב פיפיות.
הזמן קובע
תהליך האוטם מתרחש במהירות - לפעמים דקות, אך לעיתים גם מספר שעות עד לחסימת העורק ותוך זמן קצר מופיעים התסמינים הקליניים האופייניים לאוטם חריף.
הטיפול היעיל ביותר באוטם חריף בשריר הלב, הוא פתיחת העורק בצנתור לב מיידי. הפרוגנוזה של החולה נקבעת כמעט תמיד על-פי המהירות בה נפתח העורק - ככל שעובר יותר זמן מתחילת האוטם ועד לפתיחת העורק, כך גובר הסיכוי שהנזק לשריר הלב יהיה גדול יותר ובלתי הפיך ואילו פתיחה מיידית של העורק תאפשר לרוב ריפוי מלא של הפגיעה בשריר הלב ו/או להיווצרות רק אוטם "קטן".
מה אפשר לעשות לפני הגעה לבית-החולים?
עוד לפני הגעת החולה לבית-החולים ולחדר הצנתורים, יש להבין את המצב ולנקוט בכמה פעולות חיונית:
- זיהוי התקף הלב על-ידי החולה: הכאב הטיפוסי חריף להתקף לב מוגדר בעיקר כלחץ במרכז החזה. לעיתים התחושה היא של שריפה, כאב בלסת, כאב בזרוע שמאל, תחושת חולשה קיצונית, קשיי נשימה פתאומיים, הזעה ובחילה. תלונות אלו מלווות לעיתים בתחושת פחד וחרדה. לרוב, מי שחווה התקף לב, מבין שמדובר במצב חריף ומגיב בהתאם;
- קריאה לעזרה: מרגע זיהוי הבעיה יש לקרוא לעזרה מיידית. תחילה לבן בית או שכן ובהמשך קריאה דחופה לניידת טיפול נמרץ;
- צוות נט"ן / מד"א יאבחן את האוטם באמצעות תרשים אק"ג ויטפלו בחולה עוד בשלב שלפני ההגעה לבית-החולים. טיפול זה יכלול תמיד מתן אספירין בלעיסה, לעיתים ניטרוגליצרין או מורפין אם החולה סובל כאבים, פתיחת עירוי ורידי וזריקת "מדלל דם" לשריר או לווריד. החולה יחובר למוניטור ובמהירות האפשרית יועבר לבית-החולים. עבור חולי לב המכירים את התסמינים, מומלץ ללעוס אספירין אפילו לפני הגעת הצוות הרפואי. חשיבות האספירין גדולה בכך שהוא מעכב את פעילות הטסיות ומקטין את הסיכוי להיווצרות קריש דם קטלני;
- במיון החולה ייבדק על-ידי קרדיולוג ובמהירות האפשרית החולה יועבר ישירות לחדר הצנתורים.
כיוון שלמהירות בה נפתח העורק החסום בחדר הצנתורים יש חשיבות עליונה, העיכובים השונים בדרך מבית החולה ועד לחדר הצנתורים, נבדקו בעבודות מחקר רבות: יש מספר שלבים מתחילת התסמינים ועד לפתיחת העורק: מהופעת הכאב ועד להגעת הצוות הרפואי - עד להגעה לבית-החולים - עד לכניסה לחדר הצנתורים - ועד לפתיחה האקטיבית של העורק החסום. בכל המחקרים עולה, שהשלב הבעייתי ביותר הוא מרגע הופעת הכאב ועד לרגע שבו מחליט החולה לקרוא לצוות הרפואי. לעיתים שלב זה נמשך שעות רבות, בעוד החולה מכחיש ומקווה שלא מדובר באמת באירוע לבבי.
קשישים עם מחלות רקע שונות ונשים, נוטים לעכב זמן רב את הקריאה לצוותי ההצלה ו/או להגיע בגפם לבית-החולים. במקרים אלו, החולה מאובחן "אוטם עם הגעה מאוחרת" ולרוב הנזק לשריר הלב בלתי הפיך.
מבין הדברים שיכול לעשות החולה בביתו עוד לפני הגעת צוותי הרפואה, הינה נטילת אספירין. אספירין היא תרופה נוגדת טסיות המקטינה (ולעיתים מונעת) את היווצרות קרישי הדם. מטופלים רבים נוטלים מדי יום אספירין במינון נמוך (כדוגמת מיקרופירין 75) על-מנת למנוע היווצרות קרישי דם שעלולים בסופו של דבר לגרום לחסימה חריפה או כרונית של כלי דם ובכלל זה גם עורקים כליליים ובכך למנוע התקף לב חריף. נטילה מיידית של 300 עד 500 מ"ג אספירין בלעיסה (על-מנת לזרז את הספיגה), מקטין את נזקי האוטם בכך שנמנעת חסימה מלאה של העורק הכלילי המוביל דם ללב.
