בביקורי העכשווי (10.10.13) במוזיאון החדש שנפתח במרסיי - ה"מוסם", MUCEM - המוזיאון לתרבות ארצות אירופה והמדיטרנה - התעמקתי בתערוכה "השחור והכחול" המציגה את קורות ארצות הים התיכון מהמאה ה-18 ועד ימינו.
לקראת סוף התערוכה נעצרתי ונעמדתי דום לפני צילום ענק [ראו מטה] בגודל קיר שלם של הציור הידוע מאת הצייר הספרדי גויה, ובו כיתת יורים המכוונת את רוביה אל אזרח מפוחד המרים ידיו לאות כניעה ועיניו יוצאות מחוריהן. הציור מציג את צבא נפוליאון בפלישה לספרד והפך כבר לאייקון תרבותי ידוע. והנה להפתעתי על ידו - באותו גודל ענק, מוצג עמוד מ
עיתון הארץ (מתאריך 6.12.2001) ובו צילום והכיתוב שתחתיו מסביר כי חיילי צה"ל מפשיטים אזרח פלשתיני כדי לבדוק אם איננו נושא חומר חבלה [ראו מטה]. מעל הצילומים מופיעה המילה LINK - הקשר, ולמטה באנגלית: "what's on your mind?" כלומר: "על מה אתה חושב?", ובמילים אחרות: מה בראש שלך? מה זה מזכיר לך?
גחמה של אמנית "הורסת" ההשוואה בין שני הצילומים לא מותירה מקום לספק באשר לכוונת המציג. בכל זאת, לאחר התאוששות מה, שאלתי את אחת המדריכות בתערוכה איך המוזיאון מרשה לעצמו לערוך השוואה כזו, המצביעה על אנטישמיות ברורה. תשובתה הייתה שיש דרכים אחרות לראות זאת, ובכלל מה ההתרגשות, הרי זו בחירתה של אמנית ישראלית. היא פותחת את העלון ומראה לי את שמה: מיכל היימן.
תחושות הכעס והעלבון רק גברו. אכן, המוזיאון אחראי בכך שאימץ אל ליבו תצוגה כזו. אבל אם האמנית שיצרה אותו יוצאת מאיתנו, הבעיה חמורה שבעתיים. כמובן, יפי-הנפש יצאו בהגנה על חופש האמנות והיצירה. אולם אנו מתבקשים להגן על ישראל, תרתי משמע, להסביר ולתת מושג אמיתי על מה שקורה בארץ. והנה, במחי יד, כל ההסברים שלנו מתנפצים על-ידי איזו גחמה פסיאודו-אמנותית, לכאורה, של מישהי שרוצה להתקבל לזרועות מוזיאון בחו"ל, ועושה זאת על-ידי השמצת ישראל, נושא שלצערנו מוצא אוזן קשבת שם. הערת שוליים: היימן זכתה פעמיים בפרס משרד החינוך
1...
נשאלת גם השאלה, כיצד גורמים בישראל כמו משרד החוץ, אגף ההסברה ומשרד התרבות לא ידעו על כך?
מרסיי נבחרה לבירת התרבות האירופית לשנת 2013. במסגרת זו נבנה מוזיאון חשוב המוקדש למזרח התיכון ויש להניח שהמדינות השוכנות לעברי הים יהיו מיוצגות בו. למה לא להתכונן מראש ואפילו להציע תכנים משלנו, ובכן למנוע מגורמים זרים להתערב? נזכיר רק כי לא מכבר נערך טבח בבית ספר יהודי בטולוז, הקרובה למרסיי.
ישראל בצד האפל בעלון ההסבר לתערוכה נכתב כי המיצג הזה נכלל בחלק הנקרא "הימים האפלים" ומציג את תקופת הטרור משנת 1980 עד ימינו. גם שם התערוכה, "השחור והכחול", מצביע על מהותה: השחור הוא החלק האפל בהיסטוריה של הים התיכון, ולפיהם, אנחנו בתוכו... גם התמקדות התערוכה בערים ביירות, אלג'יר, סרייבו וירושלים, ממקמת את ירושלים בין הערים שידעו היסטוריה "אפלה", כפי שנכתב בעלון:
Jerusalem was becoming increasingly divided, separated, between Israel and Palestine. Michal Heiman, who refers back to Goya, like Larissa Sansour, who makes use of black humour, allows us to get a glimpse of this flaw.
אגב, בין המוצגים בתערוכה נמצאת גם הגיליוטינה הצרפתית בכבודה ובעצמה, כלי איום ומזוויע (והוא מוצג בפינה מוצנעת במקצת, בין וילונות שקופים...), כך שלאומה הצרפתית עבר אפל למדי...
גם בחירת הסרטים המוצגים במקביל לתערוכה איננה מקרית: ביניהם סרטים אחדים של יוצרים ערבים, אך אין סרט ישראלי.
הכותל לצלילי המואזין ומהכבד ל"קל" יותר: הביתן הראשון בתערוכה נקרא "ירושלים - עיר שלוש הדתות". שמחתי בליבי שנותנים שם את הדעת גם לתרבותנו. התמונה הראשונה שהתגלתה לעיניי - צילום וידאו גדול של אל-אקצה, לצלילי מוזיקה ערבית עם קול המואזין. התמונה התחלפה ונראה צילום הכותל ולידו מתפללים יהודים עטופים בטלית, ועדיין צלילי המואזין נשמעים על-רקע הנושא היהודי-ישראלי. כדי להיות בטוחה ששמעתי נכון, צפיתי בסרט שוב, ואכן אותה קריאת המואזין נשמעת על-רקע הכותל. "חוסר רגישות", ציינתי לעצמי והמשכתי.
שלוש הדתות הוצגו במעגל של ויטרינות הממחישות את הדתות: איסלאם, נצרות ויהדות, והנה ויטרינה נוספת עם פסל בודהה, המסמל דת נוספת. ויטרינה נוספת שעמדה ריקה אומרת דרשני - האם יש עוד דת? האם משהו הוצא ממנה?
המוצגים של האיסלאם והנצרות היו רבים יותר מאשר אלה של היהדות (ספרתי ורשמתי, אבל למה להיות קטנוניים). ואז, כאמור, הגעתי למיצג שתואר בתחילת הכתבה. בראייה כוללת, נראה בעליל שאוצרי התערוכה אינם אוהדי ישראל כלל, אבל שוב, למה לבוא בטענות אליהם כאשר אמן משלנו, הנתמך על-ידי מוסדות תרבות שלנו, משמיץ את ישראל ברבים.
