|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
גדי יגיל, תיקי דיין ואורלי זילברשץ ב"אמא קוראז'" [צילום: דניאל קמינסקי]
|
|
|
"אמא קוראז' וילדיה”: הגיבורה - היא המלחמה
|
|
אחד משלושת המחזאים המוצגים ביותר בעולם - הוא ברטולד ברכט (1956-1898) שמחזהו "אמא קוראז'” (1939) הפך לנכס צאן ברזל של התיאטרון באשר הוא. הפקת התיאטרון הקאמרי בבימויו של אודי בן משה, מצליחה להפוך לפנינה בפני עצמה: הודות לתיזמורו של בן משה שגרם למיצוי יכולתם של כל השחקנים ולהבאתם לשיאם. הגיבורה בהצגה המרתקת מתמיד, היא המלחמה. ולמי זה יכול לדבר יותר מאשר אלינו?
|
|
הדרמה בהצגה מסתובבת סביב אישה חזקה, טיפוס של שורדת, שהמלחמה היא נכס חומרי עבורה. כי כשנלחמים, הצבאות זקוקים לכל מיני דברים שהצבא לא מעניק, וכאן הופכת הסוחרת הממולחת את המצוקה של אחרים לרווחתה האישית. הפילוסופיה של ברכט הזרועה בתוך חילופי הדברים כבדרך אגב, ומתובלת בהומור נשכני, אינה מכהה את הדרמה הכואבת של המחיר הכבד שמשלמים עבור המלחמה. ברכט במחזהו התייחס לתקופת מלחמות הפרוטסטנטים בקתולים, מה שהפך ל"מלחמת שלושים השנה" בה נהרגו 9 מיליון, ונפצעו ונעדרו 30 מיליון בסך-הכל.
את דמותה של האם האכזרית שתאוות הכסף עומדת בראש מעייניה, ממלאה תיקי דיין. הקומיקאית החביבה הופכת כאן באחת (עם קולה הרבגוני הנע מעוצמה ובוטות לרכות ועדינות) את הדמות הקונטרוורסלית לתפקיד חייה. היא יודעת להיות גסת רוח, בוטה, תוקפנית ותחמנית, ובאותה עת - להפגין רוך ואהבה כלפי ילדיה, אך גם כלפי גבר שנקרה בדרכה, הטבח בעל ההשפעה על נשים (רמי ברוך הקלאסיקן, שכל דקה שלו על הבמה היא חוויה). היא יודעת לנצל את חולשותיו של כל אדם, ומשחקת בכך בגורלו/גורלם. את בנה האחד, אייליף (יפתח אופיר המעולה השופע חום וקסם) היא מחנכת להיות תוקפן כשדרוש. תכונה שגורמת לו לקבל עיטור בשירותו כחייל, אך גם מביאה למותו בגלל נטייתו להרוג מתי שרק אפשר... את בנה השני, "גבינה שוויצרית" (אודי רוטשילד), אותו חינכה ליושר היא מאבדת בשל כך גם כן, וכך גם את בתה האילמת - גלוריה בס המדהימה והאכספרסיבית, שכמו תיקי דיין, שתיהן עושות פה את תפקיד חייהן ומתגלות באור מופלא.
הבמה המסתובבת, עליה נעה העגלה של קוראז', הודות לניצול אנשים במקום הסוס שנפטר, מהווה מטאפורה לעלילה החגה סביב וחוזרת תמיד לאותו מקום, גם אם בארץ אחרת. המצבים משתנים, האנשים המופיעים בכל מקום שונים, אך חוזרים ומופיעים במערכה הבאה. כך קיים סביבה הכומר הצבוע כסמל לכנסייה הדו-פרצופית, ואולי לכל אנשי הדת (מי כמונו מכיר זאת כה טוב...). גדי יגיל הוא הכומר שמוכן לפשוט את גלימתו ותארו, ולהצטרף לסרסורית קוראז', ובלבד שיציל את חייו. גם קטע סולו השירה המצוין שלו, וגם כשהוא מלווה את קוראז' בשירתה, הרי רוחו של ברכט שורה עליהם מלמעלה, כמו בכל מחזותיו בהם מעורבים הפיוט והשירה עם התבונה והדרמה. אורלי זילברשץ היא הזונה הוולגרית איווט, שקתרין, האילמת, רואה בה מודל לחיקוי. קוראז' נלחמת בזה, אך לשווא.
כשהיא שולחת את הנערה בגפה לקנות עוד סחורה בעיר, והנערה חוזרת מהעיר אחרי שנאנסה - האם מנחמת אותה: אין דבר, עוד שבוע זה יעבור. הציניות שלה גוברת על האנושיות.
כדי להמחיש עד כמה המלחמה מעצבת את אופי האנשים החווים אותה, ברכט משבץ עוד דמויות שמעצימות עובדה זו - כמו החיילים, רודיה קוזלובסקי הכה רבגוני בדמויות שונות של החייל הפרוטסטנטי, הגנרל, והחייל הקתולי, ורובי מוסקוביץ' כחייל וכמפקד שתום עין. שניהם עושים מתפקידי המשנה מטעמים של ממש. כך גם יוסי קאנץ הוותיק כקולונל וכאכר, ואסתי קוסוביצקי כאיכרה, יוצרים דמויות אנושיות נוגעות ללב. אין בהצגה רגע דל הודות למשחק הכה משובח.
|
|
|
|
|
דיין וגלוריה בס בתפקיד חייהן [דניאל קמינסקי]
|
|
|
המוזיקה המקורית של פאול דסאו היהודי, קיבלה את עיבודה בצירוף תוספות של יוסי בן נון, והלחנים המוכרים מתנגנים בלב עוד הרבה אחרי שיוצאים מהאולם. התזמורת המצוינת מבצעת אותה בדיוק ובהדגשים הנכונים. את התרגום עשתה ענת גוב המנוחה, את השירים תרגם אלי ביז'אווי המחונן, את התפאורה הכה משמעותית ונוקבת יצרה נטע הקר, ואת התלבושות - דליה פן-לרנר.
ההצגה אמא קוראז' היא אחד משיאי התיאטרון המודרני, וליחה לא נס עד היום. המחבר התכוון במחזה להתריע מפני המלחמה שהיטלר מאיים להכריז, אך כמו קתרין במחזה, (המתופפת אל מותה כדי להתריע את התושבים מפני האויב המגיע להשמידם) - כך גם הוא אחר את המועד. לנו יש תחושה של הזדהות כשאנו צופים בחוסר התועלת של המלחמות, כשנוכחים שמי מעוניין בהן - הם רק הסוחרים. הסיבות לפריצת מלחמות אינן אידיאולוגיות, אלא חומריות.
תחושת הייאוש הנובעת מהמחזה - שהשלום למעשה לא יבוא ולא יביא גאולה, מותירה בצופה תחושה כבדה, אך מהכרת המציאות, הרי הטוב והרע ירדו יחד לעולם, ויש לדעת להתמודד עם מציאות קשה זו. ההצגה מעניקה הרבה חומר למחשבה, יחד עם חוויה מרתקת, רצופה, וקצבית. זו לא פוליטיקה בגרוש, ולא מה שישרת מפלגה זו או אחרת. זו פסגת תיאטרון, כשהביצוע המבריק עוד מעצים את עצם מהות המחזה, והקלאסיקה הופכת לבת זמננו, לרלוונטית לכאן ועכשיו. שאפו למבצעים ולקאמרי.
|
|
| תאריך:
|
31/10/2013
|
|
|
עודכן:
|
31/10/2013
|
|
עליס בליטנטל
|
|
"אמא קוראז' וילדיה”: הגיבורה - היא המלחמה
|
|
תורת המיתרים גורסת שהיקום עשוי מעשרה ממדים. ואם כך שפר עליי מזלי, כי היקום שלי עשוי מ-32 ממדים: 22 אותיות, שבעה תווים, אמונה, אהבה, ושנאת אכזריות (קפה הוא רק רבע ממד). ומה עם חסד? ובכן, חסד אינו ממד בפני עצמו אלא מהות על-ממדית. שהרי ממד הוא כוח היודע להשפיע על המציאות - אך לא לשנות את חוקיה. חסד, לעומת זאת, ולוּ זעיר כמו להתעניין בשלומו של אדם בודד, משפיע לא רק על המציאות הנגלית אלא גם על זו שמעבר לה - וכדי לעשות זאת הוא צריך לפלח את כל הממדים שמהם מוּכְלָב העולם במהירות גבוהה משל האור. בכך הוא משנה את כללי המשחק. אך הפיזיקה מתעלמת מהחסד, אולי משום שהקוורקים שלו זעירים וחשאיים כגללים של חתול.
|
|
|
|
|
צה"ל מצוי בימים אלה בעיצומה של תוכנית התייעלות רחבה וכואבת שתביא, בסופו של דבר, לפיטוריהם של יותר מ-4,000 אנשי קבע. באופן טבעי, התוכנית אינה פוסחת על אגף התקשוב וגופי הפיתוח של הצבא, בהם מועסקים חיילים בשירות סדיר ובקבע. אלא שקיצוץ בסך 7.5 מיליארד שקל, שהושת על הצבא, לא עוצר בלובשי המדים.
|
|
|
|
|
סירובה של סעודיה להצטרף כחברה זמנית במועצת הביטחון של האו"ם הוא האחרון 1 בשורה של חילופי מהלומות דיפלומטיות, לרוב מאחורי הקלעים, בינה לבין ארצות הברית שנועדו לאותת לזו האחרונה על חוסר שביעות רצונה של הממלכה ממדיניותה המזרח תיכונית. הברית הלא כתובה אשר מחברת בין שתי מדינות שונות אלו, דמוקרטיה ליבראלית ומונרכיה אבסולוטית, התבססה על העיקרון לפיו ארצות הברית זוכה בגישה לכלכלת המפרץ (תוך התעלמות מהיעדר חופש פוליטי וממצב זכויות האדם בממלכה), ובתמורה, היא מספקת לממלכה "מטריית הגנה" מפני איומים חיצוניים. אולם, אירועי ה"אביב הערבי" מעמידים, שוב, למבחן את היחסים המורכבים בין השתיים.
|
|
|
|
|
חרף אכזבות קולינריות, שנחלנו באחרונה במספר מסעדות, החלטנו בכל זאת שלא להרים עוד ידיים. הפעם נפל הפור על "קלימרה" שבנמל יפו (מחסן 1) - מסעדה יוונית, ששמה יצא לפניה בעיקר בשל פירות הים המשובחים שלה.
|
|
|
|
|
החלטנו לצאת לחופשה המיוחלת, לשבור את השגרה ולהירגע, עולים על המטוס ומתנתקים מהקרקע. זהו, אנחנו באוויר, עוד מעט נפתח את חגורת הבטיחות, למתוח את הרגליים ולשקוע בשינה.
|
|
|
|
|
