השופט: הרשם הבכיר צוריאל לרנר, בית משפט השלום בכפר סבא

המועד: יום חמישי, 10.10.2013, שעה 08:30

הנושא: תיקים אזרחיים

צוריאל לרנר "שבוי" בידי הצדדים, אשר חלקם אינם טורחים להגיע בזמן - אם בכלל - לאולמו. בתיק הראשון הוא מחכה עד השעה 08:54 למי שהגיש בקשה נגד רשות השידור אך לא הופיע. לבסוף לרנר נכנס לאולם ומכתיב לפרוטוקול: "על-פי מחשב בית המשפט, ההזמנה שנשלחה למבקש הוחזרה מסיבת 'לא ידוע', אולם מאחר שנשלחה לכתובת שמסר המבקש, הרי שעל-פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי במדובר במסירה כדין". הקלדנית כותבת בטעות "תקנה 580" ולרנר מתקן אותה ברוח טובה "לשמחתי, אין 580. יש 500-ומשהו". הוא דוחה את ההתנגדות, מטיל על המבקש הוצאות של 900 שקל וקובע שאם הליכי ההוצאה לפועל עוכבו בשל ההתנגדות - הם יחודשו.

הצדדים של שעה 09:10 נכנסים בשעה 09:12, לאחר שהקלדנית ניצלה את ההפסקה לשיחות טלפון פרטיות וקולניות למדי. כאשר לרנר חוזר לאולם, הוא מבחין מיד בכך שהם יושבים זה במקומו של זה, אבל אומר "לא משנה" וממשיך. חוסר הפורמליות שלו בא לידי ביטוי גם בכך שהוא מתיר לעורכי דין להופיע בשרוולים קצרים וללא ז'קט.

"עשיתם משהו מועיל בחוץ?", שואל לרנר ומקבל עידכון לא פורמלי, לו הוא מקשיב בתשומת לב. מדובר בצ'קים בסך 150,000 שקל שחוללו, ולרנר מפגין בקיאות רבה בחומר ובפרטי המסמכים שהוגשו לו. הדבר מאפשר לו להציב לצדדים שאלות ממוקדות היטב המחדדות את הנקודות שבמחלוקת. כאשר בא-כוח התובע מבקש להתערב בדברי חברו, מהסה אותו לרנר: "את השיחות ביניכם עשיתם בחוץ".

"זה כתוב בפרוטוקול"

טענתו העיקרית של הנתבע היא שהחתימה על הצ'קים מזויפת, והתובע תוהה מדוע לא ניגש למשטרה. לרנר: "מה אתה רוצה לעשות עכשיו? אני יודע שיש פה תחנת משטרה [בסמוך לבית המשפט]. מה אדוני רוצה לעשות עכשיו?". בא-כוח התובע רוצה לחקור את הנתבע, ולרנר מאפשר זאת - ומדגיש שעל החקירה להיות קצרה.

במהלך החקירה מצליח לרנר לחלק את תשומת ליבו בין העד/הנתבע לבין ההקלדה. כאשר בא-כוחו של הנתבע מתערב ומעיר שלקוחו הוא אדם חולני, לרנר משיב: "אני מעודכן במצבו הרפואי". הוא גם מבקש לראות מה בא-כוח התובע מציג לעד ומעיר לו שעליו לדייק בשאלותיו. אחרי עשר דקות של חקירה, רומז לרנר שהגיע הזמן לסיים אותה ובא-כוח התובע מציית.

לרנר, המדבר מהר מאוד, מסביר שאין ברירה אלא להעניק לנתבע רשות להתגונן - ובא-כוח התובע מסכים איתו. הוא מפגין בקיאות רבה בנהלים, בדברו על מה אפשרי בנוגע לאיחוד התיקים שבין הצדדים. לרנר מכתיב לפרוטוקול את מתן הרשות להתגונן, קובע את סדרי הדיון ומציין שמאחר שגובה התביעה עולה על 50,000 שקל - ההמשך איננו בסמכותו. כאשר מבקש בא-כוח התובע להורות לנתבע למסור פרטים של אדם שהזכיר בתצהירו, מתברר שלרנר יותר ערני ממנו: "הוא אמר שימסור, זה כתוב בפרוטוקול".

"ברחל בתי הגדולה"

לרנר שוב יוצא מהאולם כדי לחכות לצדדים הבאים, במה שנראה כביצה ותרנגולת: הם נמצאים בחוץ ומחכים שיסיים את הדיון הקודם, הוא נכנס ללשכה ומחכה שהם ייכנסו לאולם. בינתיים מגיעים עוד עורכי דין, שאחד מהם מחפש את לקוחו ומגלה שהלך לחלק הפלילי של בית המשפט, השוכן במבנה נפרד במרחק של כעשר דקות הליכה.

כאשר מגיע תורם של אלו, לרנר מנהל שיחה קצרה עם אחד מעורכי הדין על משהו אחר לגמרי, שאלת ייצוג בתיק אחר - כאילו הם לבדם: "הקשיתי קצת על אדוני בימים האחרונים". עורך הדין משיב: "אני לא מבין מה מצא בית המשפט להיכנס לקרביים של ההתקשרות [עם הלקוח]. אדוני היה יכול לכתוב ברחל בתך הקטנה". לרנר: "אני לא מבין מה הייתי צריך לכתוב ברחל בתי הגדולה".

בשעה טובה אפשר לגשת לתיק הנוכחי. "יש למישהו משהו לטעון בעניינים מקדמיים?", שואל לרנר ושוב מפגין בקיאות רבה לנוכח טיעוני הצדדים. התובע מציע להעביר לבדיקת מומחה את המסמך העיקרי השנוי במחלוקת, כדי להכריע מי כתב אותו. לרנר: "אתם מוכנים שחוות דעת המומחה תכריע?". בא-כוח התובע: "לא". לרנר: "אז מה זה יועיל לנו?". בא-כוח התובע: "יקצר מאוד".

"שאני אטיל מטבע?"

כעת מתחילה התדיינות בשאלה מי יהיה המומחה, הצדדים וגם לרנר מעלים שמות. "תזרקו שמות", אומר להם לרנר. "שאני אטיל מטבע? זה גם עניין של מחיר" - הוא מציין, ואומר מי לוקח יותר ומי לוקח פחות. לבסוף לרנר קובע את המומחית, "סתם כי ככה", ושולח את הצדדים למזכירות לקבל את פרטיה.

"בואו ננסה להגיע עכשיו להסכמות על כמה מה שאתם רוצים, במקום שנגיע להסכמות חלקיות", מקדם לרנר את הדיון כאשר בא-כוח הנתבעים מבקש לזמן עד. לרנר שואל מדוע ועל מה הוא אמור להעיד, תוך שהוא מתמצת היטב את נקודות המחלוקת. כאשר התובעים אינם מתנגדים, לרנר מרוצה: "יותר קל כשאין התנגדות".

לבסוף מכתיב לרנר החלטה בנוגע לכל ההסכמות, תוך הקפדה על הפרטים: מתי יפנו הצדדים למומחית, מתי תינתן חוות דעתה, מה יעשו אם היא לא תוכל לקבל את העבודה, חובתה להודיע אם מי מהצדדים אינו משתף פעולה עימה. הוא מקפיד גם על הסדר בהקלדה ודואג שכל שורה תהיה בדיוק במקום.

השורה התחתונה: שופט שמכין את עצמו היטב לדיונים ומצליח לקדם אותם ביעילות וברוח טובה. עליו להבהיר לצדדים שאצלו אין איחורים, וכך לא יחלפו שעתיים בטרם יוכל לקיים שעה נטו של דיונים.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 9