התקשורת (בחלקה) מציגה את ישראל בעולם, באור לא נכון, לא חיובי ואפילו כיהירה, מתנשאת ובטוחה. הקולות הנשמעים בצורה הבוטה והמרגיזה, מציגים נתונים ורעיונות שרחוקים מן האמת והמציאות - והכל בשם "העיתונות החופשית", חופש הדיבור וזכויות האזרח.
העיתונאים בן-דרור ימיני ודרור אידר הוכיחו במספרים ובכתובים, כי הנתונים המוזרמים לעולם והיוצאים מישראל, על יחסינו והתנהלותנו עם הפלשתינים שגויים ובחלקם מעוותים, ושהעובדות האמיתיות והנכונות לא כל כך מעניינות את אלה שתפקידם להציגנו בעולם כמדינה של דיכוי, ניצול והתעמרות בפלשתינים.
כאשר ח"כ
אחמד טיבי או
גדעון לוי - מעל במת הכנסת או במת העיתון (הארץ) - פוגעים בישראל, בתדמיתה, בשמה, במדיניותה ובכוונותיה, העולם, שברובו נגדנו, מתלהב וקונה את העמדות המוצגות כאילו הן מייצגות את ישראל.
התקשורת הישראלית (בחלקה) לא מגבה ולא תומכת בישראל. אפשר לצפות שממשלת ישראל תקבל יותר גיבוי ועזרה מהתקשורת המקומית.
יש הבדל בין ביקורת להסתה
הבדל מהותי קיים בין ביקורת שהיא חשובה, חיונית, בונה, לפעמים גם מפרה ומתקנת, לבין התקפות בוטות, פרועות, לא מבוססות, על ממשלת ישראל, מנהיגה, מנהיגיה ומוביליה, עד כדי הסתה לאינתיפאדה או פגיעה במדינה, מדינית וביטחונית.
התמוה שבדבר - כאשר פוליטיקאי או עיתונאי מנסה להגן על מדיניות ישראל בשטחים, או ביחס לפלשתינים, תוקפים אותו מכל עבר כמשת"פ של השלטון או של צה"ל, למגינת ליבם של רבים מאזרחי ישראל.
מדיניות ממשלת ישראל מבוססת על קריטריונים של ביטחון ישראל, ביטחון אזרחיה, תוך שמירה מקסימלית על זכויות אזרחיות הניתנות לביצוע במסגרת המלחמה בטרור ושמירה על אורח חיים אזרחי נורמלי. זה לא קל, זה לא תמיד מצליח, אבל זה חייב לפעול ולהמשיך בעקביות את השמירה על איזון נכון בין ביטחון לבין שליטה באזורים מוחזקים, תוך מסגרות דמוקרטיות ובהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, דבר שישראל עושה בהצלחה זה שנים.
פרשת גלנט-הרפז
גילויים חדשים ונוספים בפרשת גלנט-הרפז, שמסרבת לגווע, העלתה העיתונאית איילה חסון שראיינה לאחרונה את הרפז בטלוויזיה, בערוץ 1.
מתברר שמה שפורסם עד כה בפרשה, הוא רק קצה הקרחון, לבחישה, לרקיחה, לריקבון שפשה בלשכת הרמטכ"ל, עקב המאבק בלשכת שר הביטחון לשעבר
אהוד ברק. עד כדי מעקבים, צילומים והדחות של קצינים בכירים שלא הזדהו או תמכו במחנה
גבי אשכנזי.
התדמית של הרמטכ"ל גבי אשכנזי הצטיירה בציבור בתחילת דרכו, ובצדק, כילד טוב ירושלים. היום מצטיירת תמונה שונה של פוליטיקאי קטן, תככן ונקמן. מה חבל.
את פרשת הרפז, להערכתי, יש לחקור מחדש בשל האינטרס הציבורי צה"לי שבעניין, כדי למנוע תככים ובחישות בעתיד. הדרג המדיני - קרי שר הביטחון וראש הממשלה, הם הממונים על הרמטכ"ל וכל רמטכ"ל צריך להבין זאת ולהשלים עם כך.
הגילויים שהועלו בכנס, לא השאירו ספק שמשהו מסריח במדינת דנמרק. וכמו ההר בחירייה שהפך לפארק - נקווה שגם מפרשת הרפז - יצמח פארק ביטחוני.
צווי איסור פרסום וצנזורה
רוב הדוברים בפאנל, ביניהם גיא פלג,
ברוך קרא, עו"ד אילן בומבך, עו"ד
ציון אמיר, ניצב מני יצחקי - היו מאוחדים בדעתם שצווי איסור פרסום הם כלי חיוני ביותר בכל חקירה פלילית וביטחונית. הנושא העיקרי - השימוש בהם בצורה נבונה ומידתית.
לדברי ניצב מני יצחקי, ראש אגף מודיעין וחקירות, מוצאים על-ידי המשטרה כ-70-60 צווים בשנה. הנתון הזה הדהים את רוב השומעים, כולל כותב שורות אלה, שהרי לפי הפרסומים בתקשורת נראה שהמצב הרבה יותר מוצף בצווים מאשר הנתון הספציפי.
הבשורה על-פי ניצב יצחקי - נוהל חדש שייכנס בימים אלה לתוקף, לפיו צו אסור פרסום יוצא לתקופה מקסימלית ראשונית של שבעה ימים והתקשורת תוכל לערער ולבקש ביטול, כולל העברת הבקשה ל
מועצת העיתונות שתוכל גם לנקוט עמדה.
למרות שברורה הנחיצות של צו איסור פרסום, בשלבים הראשונים של החקירות, הרי התקשורת הרב-ערוצית מחבלת במטרה זו ולפעמים מביאה למצבים מביכים ואפילו ל"פארסה" של צווים מול פרסומים באינטרנט או בפייסבוק, כאשר ניתן לצלם כל אירוע מיידית באמצעות טלפונים ניידים, ואמצעים נוספים שבידי הציבור, והעברת האירוע מיידית לאינטרנט או לפייסבוק.
הצעות של מועצת העיתונות
הנושא של הצווים הועלה מספר פעמים לדיון במועצת העיתונות - שהציעה נוכחות של נציג המועצה בדיון וכן ריכוז הבקשות בבתי-משפט בידי שופט אחד או שניים, שיתמחו בתחום וירכזו את הנושא. הצעות המועצה ראויות לביצוע ויכולות לתרום לנושא, ולמתן יתר אמון בבקשות ובהחלטות של בתי המשפט.
במה עוסקת הצנזורה הצבאית
הצנזורית הראשית, תא"ל סימה ואקנין, ביקשה להבהיר, כי הצנזורה אינה משתתפת ולא קשורה לצווי איסור פרסום בנושאים הקשורים לתחום הפלילי.
הצנזורה הצבאית, מכוח סמכותה בחוק, עוסקת רק בנושאים ביטחוניים פרופר, או בנושאים בעלי השלכות ביטחוניות. עיקרון נוסף - אין צורך לפנות לבית משפט שהרי הסמכות להוראות על עיכוב פרסום או אי-פרסום, נמצאת ישירות ובלעדית בעיני הצנזור הצבאי.
להתראות בכנס העיתונות באילת ב-2014.
הערות והרהורים בענייני דיומא
- פרשת הזמר המפורסם והקטינות העלתה שוב את ה"מבוכה" בנושא "איסור פרסום" בתקופת הדיווח ההמוני הרב-קווי.
- בלוגרים גילו במי מדובר ברשתות החברתיות - הכל פורסם, קטינות ונערות רואיינו לרדיו ולטלוויזיה, והזמרים המזרחיים בחלקם הגדול הושמצו על לא עוול בכפם כתוצאה מניחושים פרועים.
- הפתרון: חייבים לשנות המדיניות של ה"צווים", לחפש אלטרנטיבות, מהר ובצורה יצירתית.
- "צווי איסור פרסום" חיוניים ויעילים בנושאים ביטחוניים.
- המלצה: חקירה סמויה לפני ותוך כדי, ללא הדלפות, עד שניתן לצאת בפומבי, בלי להסתבך בצווים לא יעילים.
