אחד משלושה מצבים הגורמים למנהלים להעלות את רמת המתח הנפשי (סטרס) שלהם הוא לפטר עובד. לא פשוט לומר למישהו "אתה מפוטר". קשה עוד יותר לעמוד מול העובד, לבשר לו על הפיטורין, להסתכל בפניו בעודו מעכל את הבשורה המרה ולשדר עסקים כרגיל בפני העובדים האחרים. למרות התהליך שנבנה עד לפיטורין: שיחות אזהרה, פגישות, מאמצים לייעול. להרגיש שאתה הסיבה למציאות החדשה של העובד המפוטר. להגיע בסוף יום העבודה למשפחה, ולחשוב על העובד שמבשר לאשתו וילדיו כי פוטר. לחשוב על השלכות המפוטר ובני משפחתו.
לפטר עובדים עלול להיות קשה במיוחד כשסיבת הפיטורין לא קשורה בעובד ובתפקודו, אלא על-רקע משבר פיננסי.
אני כמובן לא מתייחסת לדרך הלא אנושית של מנכ"ל AOL טים ארמסטרונג שפיטר את המנהל הקראטיבי שלו בשיחת ועידה בטלפון מול 1,000 עובדיו. כמובן שסגנון פיטורין כזה הוא לא רק מבייש את המפטר, מנכ"ל כמנהל בכיר. זוהי אות קלון לאומנות ותורת הניהול.
ראוי שהליך פיטורין של עובד ייעשה לאחר מחשבה רבה, הכנה, אמפתיה. זוהי חוויה קשה שבה המנהל צריך לחשוב על סוגיות רבות.
- מתי לערוך את השיחה? בתחילת היום כשכל העובדים במשרד או בסוף היום?
- איך העובד יגיב? מרמור/כעס/בכי
- מה העובד יעשה? מתי והאם לגבות חומר למניעת חבלה?
כל אלו יעלו את רמת הסטרס של מנהלים ויגרמו להם לתחושה קשה כשיהיה עליהם לפטר עובד.
האקלים במשרד לאחר פיטורי עובד משדר פחדים. הצוות מעלה חששות, תהיות באשר לסיבת הפיטורין. חשש על מקומם בחברה והאם הם הבאים בתור. מה אמור מנהל לעשות? הודעה גורפת לכולם? ואם כן, במייל? בפומבי? להימנע מהנושא... "גם ככה כולם יודעים..."?
כך או כך, למנהל ברור שהגישה שינקוט תשפיע על איך הצוות שלו רואה אותו, על התפקוד שלו ורמת המוטיבציה. בתוך כל הסערה, למנהל תפקיד חשוב, לדעת איך להרגיע את העובדים ולמקד אותם לנוע קדימה, להיות חיובי ולהנהיג את הצוות שלו.
המחיר: סטרס גורם משמעותי נוסף המשפיע על המנהל זו העובדה שהפיטורין פותחים עולם שלם של בעיות חדשות להתמודד איתן. רמת הסטרס מרקיעה כשלצד רגשות האשם יש לחץ אדיר במציאת עובד חדש. אינספור טלפונים, ראיונות, תקופת חפיפה שבה העובד החדש רק לומד את המערכת. הזמן והמשאבים שהמנהל משקיע בעובד שיוצא מהמערכת ועובד חדש שנכנס, הם שני מרכיבים שכל מנהל היה מעדיף להשקיע בכוכבים העולים של החברה.
המחיר של סטרס עצום. בארה"ב נערך מחקר גדול המראה כי 60%-90% מכלל הפניות לטיפול נפשי וכי 60% מכלל ההיעדרויות נגרמים עקב הפרעות הקשורות לסטרס. ברמות הניהול בלבד מוערך כי 20-10 מיליארד דולר יורדים לטמיון מדי שנה עקב היעדרויות, אשפוזים ומוות מוקדם, חלק ניכר עקב סטרס. חברות ביטוח מדווחות כי תביעות הקשורות לסטרס מהוות כחמישית מכלל המחלות התעסוקתיות.
ההערכה היא כי סימפטומים ומחלות הקשורים לסטרס גורמים מדי שנה בעולם לנזק מצטבר של 150 מיליארד דולר עקב היעדרויות, הוצאות רפואיות של חברות ואובדן ייצור.
למרות שבעולם מוסכם על רוב החוקרים והמנהלים כי סטרס תעסוקתי הינו משמעותי ובעיה מחמירה שעלולה לפגוע ביחידים ובארגונים, וכי מומלץ מאוד לחברות (קטנות כגדולות) להשקיע באסטרטגיות מוצלחות לניהול סטרס, בישראל הטיפול באספקט זה של חווית המנהל עדיין לוקה בחסר.
טכניקות טיפול בתופעה קיימות מזה זמן, והן יעילות מאוד. בדרך כלל מדובר על תוכנית טיפול קבוצתית אחת לשבוע במשך 8-4 שבועות בהדרכה מקצועית או על-ידי בן קבוצה שהוכשר לכך.
