סקר דעת הקהל נערך לקראת יום עיון שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת תל אביב בנושא התקשורת הישראלית ו"תרבות הסכסוך". פרופ' בר-טל חוקר את תרבות הסכסוך בישראל ובעולם זה כשלושה עשורים. לדבריו, הסכסוך הישראלי-פלשתיני היה בעבר דוגמה מובהקת למה שמכונה "סכסוך בלתי-נשלט", וגם כיום עונה במידה רבה להגדרה. בסכסוכים שכאלה, הוא מסביר, מתפתחת לאורך זמן "תרבות של סכסוך", בעלת מאפיינים שכל ישראלי מכיר: החל בדה-לגיטימציה של האויב, עבור בתחושה עמוקה של קורבנות וכלה בעליית הפטריוטיזם. לדברי פרופ' בר-טל, הכינוי "תרבות של סכסוך" נובע מהעובדה כי סכסוכים כאלה משפיעים באופן עמוק על החברה וחודרים לספרי הלימוד, לאמנות וכן לתקשורת.
בין הדוברים בכנס שנערך באוניברסיטת תל אביב היו חוקרי התקשורת ד"ר דניאל דור, ד"ר שגיא אלבז, פרופ' יורם פרי ואחרים. בעוד החוקרים תיארו את התקשורת הישראלית כתקשורת שבחלקה הגדול מגויס לצד הישראלי בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ממצאי הסקר מלמדים כי בעיני הציבור היהודי התקשורת בישראל שמאלנית מדי ואינה מגויסת דיה. ממצא זה אינו מפתיע אם לוקחים בחשבון כי מתוך מדגם של 504 יהודים, 295 הגדירו את עצמם ימנים, 128 הגדירו את עצמם כאנשי מרכז ורק 81 הגדירו את עצמם שמאלנים.
כ-60% מהמשיבים על הסקר תיארו את התקשורת כנוטה לשמאל בהעברת המידע על הסכסוך, מתוכם כ-16% הגדירו את התקשורת שמאלנית מאוד. רק כ-20% הגדירו את התקשורת כנוטה ימינה, כאשר רוב המשיבים כך טענו כי היא נוטה רק מעט ימינה. פרופ' בר-טל מדגיש כי יש לתת על הדעת לתמונה שעולה מפילוח התשובות לפי ההגדרה הפוליטית של המשיבים.
"אחד הדברים המעניינים שמצאנו היה שיש פערים גדולים בין שמאל וימין", אומר פרופ' בר-טל. "וכיוון שהשמאל כמעט נמחק ונעלם אז בתמונה הכוללת רואים שהציבור רואה את המדיה כשמאלנית וכי הוא רוצה צנזורה וצנזורה עצמית, ולא רוצה שיפרסמו מידע שפוגע בצבא או בממשלה.
"אם לא היה לנו שמאל היינו כמו בברית-המועצות, כשהרוב המוחלט רוצה צנזורה. השמאל ממתן את התפיסות. רוב רובו של השמאל, באחוזים מאוד גבוהים, מתנגד לצנזורה ולצנזורה עצמית, תומך במדיה מבקרת וחופשית. הימין עומד בצד השני".
מהבחינה הזו, האם לא ניתן לומר שהציבור היהודי חושב בצדק שהתקשורת בישראל שמאלנית? הרי ביחס לעמדות שהוא מביע היא אכן נראית שמאלנית. "אני לא הייתי משתמש במילה שמאלנית, אלא ביקורתית".
שאלה נוספת שבחן סקר דעת הקהל נגעה למידת האמינות שרוכש הציבור היהודי כלפי כלי תקשורת שונים, בקשר לדיווחיהם החדשותיים בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני. מהתוצאות עולה כי מבין עיתוני הדפוס נחשב
ידיעות אחרונות לאמין ביותר. כ-66% מהמשיבים העידו כי הם סומכים על ה
עיתון בדיווחיו החדשותיים על הסכסוך, מתוכם כ-10% הצהירו כי הם "סומכים עליו מאוד". מעריב הגיע למקום השני עם כ-61% אמינות, ישראל היום זכה לכ-60% והארץ קיבל כ-50% אמינות בלבד.
כשבוחנים את התשובות לשאלה זו על-פי דעותיהם הפוליטיות של המשיבים עולה כי ידיעות אחרונות זוכה לאמינות גדולה יותר בקרב המרכז והשמאל ואילו ישראל היום זוכה לאמינות גדולה יותר בקרב הימין. אולם הפערים הפנימיים בין שמאלנים, אנשי מרכז וימניים קטנים יותר במקרה של ידיעות אחרונות לעומת ישראל היום.
כך, לדוגמה, כ-63% מבין הימנים סומכים על ידיעות אחרונות במידה כזו או אחרת, לעומת כ-71% מאנשי המרכז וכ-69% מהשמאלנים. לעומת זאת, כ-65% מבין הימנים סומכים על ישראל היום במידה כזו או אחרת, לעומת כ-53% מבין אנשי המרכז ורק כ-41% מבין השמאלנים.
הפערים ביחס להארץ גדולים עוד יותר. רק כ-41% מהימנים סומכים על הדיווחים המתפרסמים בעיתון זה בקשר לסכסוך, לעומת כ-55% מאנשי המרכז וקרוב ל-78% מהשמאלנים. ביחס להארץ נרשם נתון חריג: כ-24% מהימנים הצהירו כי הם "מאוד לא סומכים" על דיווחיו בקשר לסכסוך. נתון גבוה יותר של חוסר אמינות מובהק, 37%, השיג רק ערוץ 7. בעיני השמאלנים כמובן.
האם אין מקום להתפלא על כך שידיעות אחרונות ומעריב הגיעו לאחוזי אמינות גבוהים יותר מישראל היום, הרי זה האחרון הוא עיתון בעל עמדות שמרניות יותר, שהולמות את עמדות רוב הציבור היהודי. פרופ' בר-טל: "ההבדלים לא גדולים ואולי הדבר המפתיע יותר הוא ש'ישראל היום', שהוא באמת שופר כמעט ללא הגבלה, בצורה גלויה וברורה, זכה לשיעורי אמינות גדולים. אני חושב שזה ממצא מפליא מאוד".
נתונים נוספים מהסקר מעלים כי חדשות ערוץ 10 זוכות לאמינות מעט גדולה יותר מחדשות ערוץ 2 (כ-73% לעומת כ-71%), כי אתר ynet זוכה לאמינות גדולה יותר בדיווחיו על הסכסוך לעומת אתר וואלה (כ-69% לעומת כ-64%) וכי חדשות
גלי צה"ל נהנות מאמינות גבוהה יותר מאלו של רשת ב' (כ-73% לעומת כ-70%). כלי התקשורת שקיבל את שיעור האמינות הנמוך ביותר בקרב הציבור היהודי הוא ערוץ 7, עליו הצהירו רק כ-44% כי הם סומכים על דיווחיו.
מדוע בחרת לסקור את האוכלוסייה היהודית בלבד? פרופ' בר-טל: "החברה הערבית בישראל היא אומנם 20% אבל בנושא המסוים של תרבות הסכסוך יש לה תרבות אחרת, ורוב המחקר שלי נוגע לתרבות הסכסוך שהתפתחה בחברה היהודית הישראלית ולא הפלשתינית".
האם בחירה זו לא מטה את התוצאות, למשל ביחס לעיתון כמו הארץ? "יכול להיות, אבל קשה לדבר פה על תרבות אחידה של סכסוך, ואותי עניינו ספרי הלימוד ותקשורת בציבור היהודי. זה ההקשר של המחקר הזה".
