רכישת דפוס מעריב-לשעבר בידי ישראל היום היא אירוע דרמטי במפת התקשורת הישראלית. לפחות שני אנשים צריכים להיות מודאגים מהמהלך:
עמוס שוקן ונוני מוזס.
ישראל היום מודפס מאז הקמתו בדפוס של הארץ בתל יצחק. על-פי דיווחים שלא אושרו רשמית, העיתון משלם 120 מיליון שקל בשנה תמורת ההדפסה. מדובר בסכום משמעותי מאוד לתזרים המזומנים של הארץ וגם כמקור רווח חשוב, בתקופה בה העיתון נאבק בקשיים המאלצים אותו לפטר עשרות עובדים, ובה שוקן נאלץ להכניס שני שותפים שרכשו ממנו 40% מעיתונו.
כעת המקור הזה ייעלם, ולא ברור מה תהיה השפעת המהלך על הארץ. יש הטוענים, כי קבוצת הארץ תתקשה לשרוד בלי ההכנסות שסיפק לה
שלדון אדלסון (מה שהיה בפני עצמו מצב אבסורדי, בו יריב אידיאולוגי מר של הארץ מקיים במידה משמעותית את העיתון). מה שבטוח הוא, שזה לא עושה טוב לשוקן.
מבחינת מוזס ו
ידיעות אחרונות, משמעות המהלך היא - אם להשתמש בשפתו של אדלסון - כי he is here to stay. זו הפעם הראשונה בה אדלסון משקיע ברכוש קבוע משמעותי עבור ישראל היום, גם אם מדובר ככל הנראה רק בכמה מיליוני שקלים. זהו איתות ברור מאוד: גם אחרי ה-120 של אדלסון, כוונתו היא שיורשיו ימשיכו להחזיק את ישראל היום. אם בידיעות אחרונות קיוו שמדובר בשיגעון אישי של אדלסון, נראה שכעת המגמה ברורה: זהו עסק שיתקיים איתו וגם בלעדיו.
העסקה היא בשורה טובה לעובדי הדפוס, אשר עתידם מובטח כעת. עמוס מימון רכש את הדפוס מידי הנאמנים של מעריב והיה תלוי במידה רבה בכך ששלמה בן-צבי ימשיך להדפיס בו את העיתון. בן-צבי מצידו תמיד מחפש אפשרויות כדאיות יותר ובתפוצה הנוכחית של מעריב, לא קשה למצוא בתי דפוס שיכולים לעשות את העבודה. תפוצתו של ישראל היום גדולה פי שישה מזו של מעריב, מה שאומר שהדפוס יחזור לימיו היפים שכבר כמעט ונשכחו. סביר להניח שיידרשו לו השקעות נוספות, ומן הסתם גם עובדים נוספים.
אפשר לשאול מה כל זה אומר לגבי שוק העיתונות בישראל בכלל ולגבי מגוון הדעות בו. אם הארץ ייעלם או יתכווץ בצורה משמעותית, ודאי שזו תהיה אבידה מבחינת הפלורליזם התקשורתי והציבורי. אבל אם זה יקרה, שוקן יוכל לבוא בטענות רק לעצמו. הקו השמאלני הקיצוני של הארץ הרחיק מעליו קוראים, והקו הסוציאליסטי הקיצוני של דה-מרקר הרחיק מעליו מפרסמים.
שוקן מן הסתם מאמין בקווים הללו שהוא מוביל (ושלא יספר לנו שהוא אינו מתערב; כבר הוכח מזמן שהוא ועוד איך מעורב), ויש לכבד אותו על נכונותו לדבוק בדעותיו גם במחיר כלכלי כבד. אבל איך אמרנו בצבא? "המכונות עם הצל"שים נתקעה ולא יקימו לנו מצבה מזהב". או בהקשר שלנו: ההספדים בדיעבד לא יכסו על הכישלון. ומי כמו שוקן יודע זאת; הוא כבר עבר את זה עם חדשות, עליו אמרו שאם כל מי שהספיד אותו היה קורא אותו - הוא לא היה נסגר.
נקודה נוספת באותו הקשר: צפו להחרפת המלחמה בין ידיעות אחרונות לישראל היום. זה אומר, שאצל המוזסים יתקפו עוד יותר את
בנימין נתניהו, ואצל האדלסונים יגנו עליו עוד יותר. ודאי שמבחינה זו, כאשר שני העיתונים הנפוצים ביותר בישראל מפרשנים ואף מדווחים לפי אינטרסים עסקיים של בעליהם, קשה להיות יותר מדי אופטימיים.
