מאז בא לעולם הרעיון - הנטול כל היגיון - של ההינתקות, אני מוצא עצמי כואב יותר ויותר, על אחי המתנחלים המתגוררים אי שם בדרום ובאיו"ש.
מידי יום יש כותרת נוספת המתעלה על קודמתה, בתיחכום, בהשנאת המתנחלים על הציבור.
הכיצד זה קורא שעם שלם נשאר אדיש לתהליך הסתה זה?
כך, בריש גלי, פוליטיקאים מושחתים, עסקנים מלחכי פנכה, אנשי תקשורת (שהיו אמורים להיות כלבי השמירה, "ושוברים" שמירה).
אני שואל את עצמי מה מקור השינאה התהומית מצד יאיר לפיד, למשל, עד כדי שיצהיר כי "לא תהיה מלחמת אחים. כי הם לא אחיו".
ואין פוצה פה ומצפצף.
כיצד זה מעז יואל מרקוס לכתוב בעיתונו את ההסתה הנוראית כלפי אחיו היהודים?
ואבשלום וילן...? ועוד רבים וטובים.
מה קורה כאן???
יהודים! זכרו מניין באתם לכאן ולשם מה!
אני, עליתי ארצה ממרוקו לפני 40 שנה, כי אבי היה ציוני אמיץ שעזב הכל מאחוריו, כדי לברוח מתופעות כאלו כלפי היהודים.
אני דור המשך של התלהבות - התגייסתי לצה"ל והשתחררתי כסא"ל כי המטרה הייתה ברורה: להכריע את האוייב מבחוץ.
לא עלה בדעתי לראות ביהודי אחר - אוייב, ולשנוא אותו ולגרש אותו מאדמתו, ובוודאי שללא תמורה מצד האוייב האמיתי.
ולבסוף, מר מזוז, בחוות דעתך המלומדות אתה גורם לי גם לפחד מלכאוב!!!
אם אוכל לעזור במשהו, אני מציע לכולנו לקרוא שוב את "מלחמות היהודים "של יוסיפוס פלביס.
_______________
סא"ל (במיל.) מקסים אבקסיס
