אפקט סנודן

מעשהו של סנודן מהדהד גם בתחזית של טיפ פהר, העוסקת בפיתוח בתחומי הניו-מדיה ב"ניו-יורק טיימס". לדבריה, בשנה הקרובה יעסקו ארגוני תקשורת בפיתוח אמצעים שונים שיאפשרו למדליפים-מתריעים, המבקשים לחשוף עוולות שלטוניות או פרשות שחיתות, להעביר מידע בצורה בטוחה, למשל לתיבות דואר אלקטרוני מאובטחות. יהיה זה רק אחד מסדרה של צעדים שיינקטו על-ידי עולם התקשורת כדי לסכל ניסיונות ממשלתיים לחסום את ממשיכי דרכו של סנודן: עיתונאים יעשו חלק מעבודתם על מחשבים שאינם מחוברים לרשתות תקשורת וישתמשו בטלפונים מוצפנים.

ועוד הקשר לסנודן: גרינוולד ופויטראס, שהם ככל הידוע שני האנשים היחידים שנחשפו למלוא החומרים המסווגים שהודלפו, יהיו ממובילי אחד ממיזמי התקשורת המסקרנים שיושקו כנראה ב-2014. המיזם המתוכנן, First Look Media, יכלול פעילות תקשורתית בכמה ערוצים, עם דגש על תחקירים וחשיפות. הוא ימומן על-ידי פייר אומידיאר, ממייסדי eBay, שהבטיח להשקיע בו כ-250 מיליון דולר. אגב, אחד מיועצי הפרויקט הוא ג'יי רוזן, שתיאר את המהלך החדש בבלוג שלו, המוקדש לעיתונאות.

אומידיאר הוא אחד משורה של אנשי עסקים המסייעים לעיתונות, גם בתקופה שבה ברור כי המודל העסקי של עולם התקשורת קורס. כך נהגו גם המשקיע וורן באפט, שקנה עשרות עיתונים קטנים ברחבי ארצות-הברית, ומייסד אמזון ג'ף בזוס, שרכש את ה"וושינגטון פוסט". לכל המשקיעים הללו אין ככל הנראה מודל עסקי חדש שיציל את העיתונות, ומהלכיהם מצטיירים בעיקר כמחוות פילנתרופיות הנעשות מתוך הכרה בחשיבות העיתונות לחברה דמוקרטית.

ובחזרה לסנודן: הקבצים שהדליף חשפו את חומרת הפגיעה של סוכנויות ההאזנה בפרטיות האזרחים, בדיוק בעידן שבו גם עולם העסקים, והתקשורת בתוכו, משכלל את אמצעי המעקב אחר פעילויותיהם של צרכנים והרגליהם.

על-פי אדריאנה דביגארה, העוסקת בפיתוחי ניו-מדיה ב"בוסטון גלוב", השימוש בביג-דאטה ("נתוני עתק" בעברית) יהיה הלהיט הגדול בעולם העיתונות ב-2014. אחרי הספורט, הפוליטיקה, השיווק ברשת ותחומים נוספים שבהם עושים שימוש רב בנתוני העתק, יוגבר המאמץ ליישם את המידע העצום המצטבר במחשבים כדי לזהות מה אנחנו, צרכני התקשורת, מעדיפים. כבר עתה מעסיקים ב"ניו-יורק טיימס" ובארגוני תקשורת נוספים מדעני ביג-דאטה, והתופעה תתרחב.

סקר שנערך לפני חודשים אחדים על-ידי מכון פיו הצביע על כך שאזרחי אמריקה מודאגים פחות מחדירה לפרטיותם על-ידי הממשלה מאשר ממעקב על-ידי חברות פרסום (וגם האקרים). מבחינת הציבור, אמצעי התקשורת חשודים - ובצדק רב - כבעלי בריתם של המפרסמים, ומשום כך מתייחסים רבים בחשדנות למעקבי מחשב המתבצעים תוך כדי גלישה ברשת. ארגוני תקשורת, קובעת דביגארה, יידרשו לחלץ את עצמם מהחול הטובעני הזה לפני שיוכלו לשכנע את הצרכנים לנדב את המידע על התנהגותם למי שמבקשים לנתח ולהעריך דפוסי צרכנות עתידיים.

המאמץ הטכנולוגי לזהות על בסיס נתוני העתק את רצונותיו של הצרכן עומד במרכז התחזיות של מומחים רבים. כבר עתה מאפשרים יישומים כדוגמת Google Now ו-Mindmelt לספק לגולשים בזמן אמת מידע והפניות לנושאים שבהם הם מגלים עניין. אמי ווב, מנהלת סוכנות לייעוץ בנושאים דיגיטליים, מעריכה כי טכנולוגיות אלו ייכנסו בקרוב לשימוש על-ידי עיתונאים: בעוד הכתב משוחח במחשב עם מרואיין, יוקפצו אוטומטית למסך כתבות וקישורים הרלוונטיים לשיחה. מה שהיה כרוך פעם בהליכה לארכיון - יצוץ באופן אוטומטי על הצג, בזמן אמת.

את השימוש המיידי במידע המצטבר על צורכי הגולשים מגדירה קורי האיק, מפיקה בכירה ועורכת חדשות דיגיטליות ב"וושינגטון פוסט", כ"עיתונות מותאמת". ב"פוסט", היא מספרת, נעשה ניסוי שבמסגרתו סופקו לגולשים, באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי, נתונים וסטטיסטיקות על משחק בייסבול, אך המידע נשלח באופן ממוקד אך ורק לגולשים שהמערכת זיהתה שהם נמצאים באצטדיון שבו נערך המשחק.

'עיתונות מותאמת' גם עשויה לספק, למשל, לאשת עסקים המגיעה לפגישות בוושינגטון לא רק מידע על מסעדות וחנויות התואמות את הרגלי הצריכה שלה, אלא גם על אירועים מתחומי עיסוקה או תחביביה. כל אלה יזוהו הודות לשילוב בין המעקב אחר מקום הימצאה בכל רגע לבין המידע שנאסף לאורך זמן על פעילותה ברשת.

על-פי תחזית אחרת, מתקרב היום שבו הטלפון הנייד לא רק יתאים את המידע למקום הימצאנו או לתחומי העניין שלנו, אלא גם למצב שבו אנו נמצאים: כאשר הוא יזהה שאנו נייחים, בישיבה או בשכיבה, חדשות הבוקר יועברו לנו בצורת טקסט או וידאו. כשנקום ונתחיל ללכת - הסמארטפון ישדר לנו את המשך החדשות כרדיו.

התחזיות של מעבדת העיתונות על-שם ניימן כוללות עוד שורה ארוכה של היבטים מקצועיים בתחום העיתונות. הנה כמה מהן:

הזיקה בין העיתונות לרשתות החברתיות: פייסבוק לא תיעלם, ומעמדה בתחום אספקת המידע החדשותי רק יתחזק. כמו רשתות חברתיות אחרות, היא תמשיך להציב אתגר מורכב לארגוני תקשורת העוסקים בחדשות. פרופ' אלפרד הרמידה, שייסד את אתר האינטרנט של חדשות ה-BBC, מקווה שב-2014 ילמדו עיתונאים את לקחי אירוע הפיגוע במרתון בבוסטון. עיתונאים חייבים לעדכן בפייסבוק ובטוויטר בזמן אמת, הוא כותב, אך אינם יכולים לנהוג כמו עדי ראייה ולשגר דיווחים בלתי בדוקים. עליהם להיזהר ממסקנות חפוזות, להקפיד לייחס מידע למקורות ולתקן טעויות במהירות. עליהם גם להדגיש בעידכונים מהשטח עד כמה המידע שבידיהם חלקי. "כתבים אינם רגילים לחשוף בפומבי את החורים במידע שיש בידיהם", כתב הרמידה, "אבל בזרם המתמיד של עידכונים, להערות הסתייגות יהיה ערך רב".

ציטוט ושימוש במידע ויראלי מהרשת: אתרים המתמחים בליקוט חומרים ויראליים מחייבים זהירות רבה מצד ארגוני תקשורת רציניים. "גוקר", למשל, שהמוטו שלו הוא "הרכילות של היום היא החדשות של מחר", או "ויראלנובה", שמציין בדף האודות שלו: "איננו מקור לחדשות, איננו עיתונאים מקצועיים - ולא אכפת לנו". אין למערכות יכולת לבדוק את המידע הוויראלי, כותב הבלוגר הכלכלי בסוכנות רויטרס פליקס סלמון, אך היו גם מקרים שבהם באתרים כאלה צצו לראשונה סיפורים שהגיעו בצדק לעמודים הראשונים של העיתונים. כך היה, למשל, במקרה של הגילוי כי ראש עיריית טורונטו רוב פורד משתמש בסמים קשים.

המעקב אחר נתוני הגלישה באתרים: אליס הו, כתבת התרבות והטכנולוגיה של הרדיו הציבורי האמריקני (NPR), מזהירה מפני ההתמכרות לנתונים הללו. ממש כשם שהרייטינג בטלוויזיה הוביל לבידוריזציה וסלבריטיזציה של השידורים, כך גם אתרי החדשות נסחפים למקומות לא רצויים כדי להגדיל את הכניסות אליהם ולהאריכן. כדאי לבדוק, היא כותבת, לא את מספרי הגולשים, אלא את האימפקט של הכתבות, כפי שעושה למשל אתר התחקירים "פרופבליקה".

ג'יימס רובינסון, האחראי על ניתוח נתוני הגלישה באתר ה"ניו-יורק טיימס", מקווה ש-2014 תהיה השנה שבה יתמקדו עיתונים לא רק במאמץ להגדיל את מספר הגולשים, אלא גם את איכותם. כמה מהמשתתפים בפרויקט מזהירים: הגישה הרווחת שלפיה ארגוני תקשורת חייבים בראש וראשונה להתאים עצמם להעדפות ולרצונות של המשתמשים דוחקת כמעט לחלוטין כל תפקיד ציבורי-חברתי של אמצעי תקשורת, במיוחד בתחום העיתונות.

עומק והקשר: יש צורך בהענקת הקשר, רקע ועומק לידיעות החדשותיות, באמצעות פרויקטים דוגמת "תשע שאלות על סוריה" באתר ה"וושינגטון פוסט".

יותר פלטפורמות, יותר ערוצים: איתן הורוביץ, עורך המובייל של רשת CNN, הציג את דרישות הגולש הצעיר מבעד לעיניו של בנו ג'ק, פעוט בן שנתיים וחצי: סרטים, סדרות ומשחקים על-פי דרישה, ולא על-פי לוח שידורים קבוע, ויכולת לצפות בהם על כל מסך אפשרי. ג'ק יכול לצפות בפרק מסדרת הילדים האהובה עליו ב-VOD של הכבלים, בנטפליקס, באמזון-אינסטנט, ביוטיוב או ב-iTunes (רשימה חלקית). הוא יכול לעשות זאת על מסך הטלוויזיה, במחשב, בטאבלט או בטלפון סלולרי. המסקנה של מומחה אחר: כשם שעורכי עיתונים כבר איבדו בעשורים האחרונים את הקשר עם הקוראים, כך עתה ננטשים ערוצי הטלוויזיה על-ידי הצעירים.

האזרח כעיתונאי: יש חוקרים המדגישים את הצורך להמשיך לשכלל את דרכי השיתוף של אזרחים כספקי מידע, אך מנגד מבהיר מחקרו של פרופ' פאבלו בוזקובסקי כי למרות הבאז העצום סביב תוכן גולשים, הציבור עדיין מעדיף לקבל חדשות מעיתונאים מקצועיים. גם כאשר המידע מגיע לציבור לראשונה דרך פייסבוק - הגולשים פונים לקישורים לאמצעי תקשורת ממוסדים כדי לקבל את המידע.

ובכל זאת, עיתונות: ויש מי שמזכיר כי למרות כל החידושים הטכניים, איסוף המידע ומכרות הביג-דאטה, עיתונות היא עיתונות, והציבור נזקק גם לידיעה על מותו של מנדלה וגם לתחזית מזג האוויר של מחר. עיתונות אינה עוסקת בנתונים אלא בסיפורים, כתב חוקר התקשורת מייקל שדסון; הביג-דאטה הוא אומנם מקור מידע חיוני, אבל מישהו נדרש לתבונה ולאמנות שיהפכו את הנתונים למשמעותיים לצרכן התקשורת.