|   15:07:40
דלג
  בלפור חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

מאפייני הסיפור העממי

מי היו המספרים? איך יצרו עניין בשומעים? איזה סיום בחרו? ומהם החוקים של הסיפור העממי? מי כתב את הסיפורים העממיים...
05/01/2014  |   בלפור חקק   |   מאמרים   |   תגובות
[צילום: פלאש 90]

בעבר שימשתי כמפקח על המכונים הציוניים למורשת יהדות המזרח (1981-1978) שפעלו מטעם "המכונים הציוניים- תנועת גשר" ובחסות של המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח במשרד החינוך, בניהולו של ד"ר ניסים יושע ז"ל. במסגרת היחידות שהופעלו בשני המכונים הללו שעסקו במורשת יהודי המזרח פעלה יחידת לימוד על הסיפור העממי. כתבתי אז מאמר הדרכה למדריכי המכונים "מאפייני הסיפור העממי", והוא הופיע לימים (ועדיין מופיע) גם באתר של מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. לאחרונה יש המשתמשים במאמר ללא מתן מזכה (קרדיט) לי ככותב המאמר. אני מעלה אותו שוב לכל שוחרי הדעת ולכל המתעניינים בפולקלור.

כולנו מכירים סיפורי עם שונים: סיפורי האחים גרים, עלילות העיר חלם, סיפורים שונים על התגלות אליהו הנביא, חוני המעגל הישן שבעים שנה, שלגיה, כיפה אדומה, אלדין ומנורת הקסמים, סיפורי ג'וחא, סיפורי הרשלי וכיו"ב.

מה המיוחד בסיפור העממי?


ההגדרה המקובלת: א. סיפור שעובר בעל פה.
ב. סיפור שעובר מדור לדור.

ננסה להבין עכשיו למה סיפרו סיפורי עם בכלל. בעבר עם ערב ירד האור. החשכה אפפה את כל החיים, כי לא היו אמצעי תאורה. אנשים גם קראו מעט מאוד. מעטים היו אלה שידעו לקרוא. זו הייתה תרבות לא כתובה (לא ליטרטית). לא היו אמצעי תקשורת ובידור: רדיו, טלוויזיה, תיאטרון, קולנוע, מופעי בידור. בערבי חורף הצטופפו כולם סביב התנור הביתי. בבית הצטופפו סביב הסבא/ הסבתא ובבית הכנסת סביב הרב /הדרשן. ילדים אהבו לשמוע סיפורי מן ההורים והסבים. היו גם קהלים ששמעו סיפורים מפי מספרים מקצועיים:

בכיכר השוק/ בבתי הקפה/ בבתים.

מי היו המספרים?

המספרים היו אנשים שידעו לעניין את קהל השומעים, לרתק אותם לעלילה, לעורר סקרנות. הם ידעו לשחק את הדמויות השונות. המספרים גם ידעו להוביל למסר החינוכי שהקהל ציפה לו.

איך יצר/ה המספר/ת עניין בשומעים?

חוקרים שונים עמדו על מאפייני הסיפור העממי. מתברר שבכל הסיפורים - בכל העמים ובכל התרבויות - יש חוקים קבועים לסיפור העממי. נמנה אותם:

החוקים הצורניים:

1. ה פ ת י ח ה: הייתה מרתקת. המספר בדרך כלל מנסה לתפוס כבר בהתחלה את הקשב של השומעים. המספר בדרך כלל בחר בנושא שקרוב לליבם של השומעים. מספר סיפר סיפור על עני שרצה להיות עשיר. סיפור כזה סופר לאוכלוסייה שרובה הייתה ענייה. השומעים הזדהו עם דמותו של העני שרוצה להיות עשיר. וכי מי לא רוצה להיות עשיר?

לפעמים מספר בוחר בפתיחה מפתיעה ומסקרנת: ילדה בגודל אצבע, מלך ומלכה עשירים אך חשוכי ילדים וכיו"ב.

2. דו - ש י ח: המספר נוהג בדרך כלל לחקות את הנפשות הפועלות בסיפורו. הדו שיח מחיה את העלילה ויוצר דרמטיזציה של הדברים. הדברים מומחשים לעין כל, כאילו הם מתרחשים עתה.

3. שאלה ר ט ו ר י ת: המספר מרבה בשאלות רטוריות גם כדי ליצור פאוזות ( זה גם מגביר את המתח) וגם כדי לעורר את הסקרנות של הקהל. המספר נהג גם ליצור פאוזות במקום מותח בסיפור, למשל כשהגיבור בסכנה (מספר מקצועי נהג לעצור את הסיפור כאן ולבקש מהקהל לשים תשלום לפניו כדי שימשיך את הסיפור. לפעמים דחה את המשך הסיפור ליום המחרת, כדי להגביר את המתח).

4. נ י ג ו ד (קיטוב) בין טוב ורע: בסיפור יש שני קטבים ברורים: הטוב והרע. כיפה אדומה/ הזאב, הנסיך/ הדרקון, הצדיק העני/ העשיר הקמצן וכיו"ב.

השומעים ידעו את המתכונות וחיכו למשהו מוכר. למעשה, כולנו אוהבים את המוכר והידוע. הם ידעו מי הטוב ומי הרע וציפו למפלתו של הרע. בדרך כלל בסיפורי העם הציפייה מתממשת. השומע מיד אומר לעצמו: ידעתי שזה יקרה!

5. יסוד ה ש י ל ו ש: בדרך כלל בסיפור יש שלושה גיבורים, שלושה מאורעות, שלושה חפצים פלאיים, שלושה אחים וכיו"ב.

ובסיפור שלנו: שלושה גיבורים: האל, הרב והעני. וכן גם: הרב פונה שלוש פעמים עד שהוא נענה. העני עולה בסולם המעמדי בשלוש דרגות: עשיר, שר, מלך.

וצריך לזכור בהקשר של יסוד הקיטוב וזיקתו ליסוד השילוש:
בדרך כלל יש גיבור ח י ו ב י, גיבור ש ל י ל י וגיבור ני ט ר ל י. בתחילה יש מתח בין הגיבור החיובי והשלילי והניטרלי עדיין לא נוקט עמדה. בסוף הסיפור הניטרלי מצטרף לחיובי ומכריע את הכף ( בסיפור שלנו הרב שהיה ניטרלי מצטרף לאל).

6. מספר נ ו ס ח א י: ש בסיפור העממי שימוש במספרים קבועים: 3, 7, 13, 40.

המספר העממי חוזר גם על משפטים נוסחאיים: "לא הסתפק העני במה שיש לו". בדרך כלל יש נוסחאות קבועות של עלילות, שסופן טוב. זה יוצר אלמנט מרגיע: נותן תחושה שיש חוקיות, יש סדר. הגיבור מגיע בסוף אל היעד / הוא עומד במשימה/ הוא משיג את בת המלך וכיו"ב.

7. ס י ו ם טוב. הסיום של הסיפור עונה על הצורך הפנימי שהדברים יגיעו לתיקונם: "והם חיים באושר ועושר עד היום הזה", "ואם הם לא מתו, הם חיים עדיין", " והם ערכו חתונה מפוארת שבעה ימים ושבעה לילות, וגם אני הייתי שם".

חשוב להדגיש: המספר נקט באמצעים להבטיח את הקשב והזיכרון: החזרות על משפטים, ההסברים השונים, הדגשת המסר החינוכי. לפעמים הוא סיים בפתגם תמציתי, כמו למשל בסיפור שלנו: "ה' מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם".

מלבד חוקים אלה שנחשבים לחוקים צורניים, יש גם שני חוקים תוכניים:

חוקים תוכניים:


המשאלה הכמוסה: בדרך כלל, סיפור עם עונה על משאלות כמוסה / משאלות כמוסות בלב השומעים. אם הוא מספר על עני שהתעשר הוא עונה על משאלה כמוסה של כל עני להתעשר ולשקם את עצמו ואת משפחתו. כשהמספר מספר על בן מעמד נמוך שעלה לגדולה והגיע לעמדת שררה, הרי גם זו משאלה כמוסה של בני המעמד הנמוך. כאשר מספרים על התגברות על מגבלות של מעמד/ גזע בהשגת בן זוג גם זה מימוש של משאלה כמוסה.

המוטיב העל טבעי: בסיפורי עם קורים דברים על טבעיים שאיננו פוגשים בחיי היומיום. בסיפור עם אפשר לפגוש את אליהו הנביא בימינו, בעלי חיים מדברים, צפרדע הופך לנסיך, המערה נפתחת למשמע סיסמה, זאב בולע את כיפה אדומה והיא נותרת בחיים בבטנו של הזאב וכיוצא בזה.

מי כתב את סיפור העם?

לסיפור עם אין מחבר. זהו סיפור עם, אבל אין זה אומר שהעם כולו כתב אותו. היום אנו רגילים שכאשר מתפרסמת יצירה, יש לה מחבר, ויש לכותב זכויות יוצרים על יצירתו. לעומת זה, כאשר אנו מספרים סיפור עם לא ברור מי היוצר של הסיפור. מנין לי הסיפור? שמעתי אותו. לכל יצירה יש מסרן, שממנו שמענו את הדברים. המסרן אינו מחבר הסיפור. הוא שמע אותו ממסרן אחר, וגם זה במרבית המקרים אינו המסרן הראשון. באסע"י (ארכיון הסיפור העממי בישראל) יש אלפי סיפורים שנרשמו ממסרנים שונים. הסיפורים הללו התגלגלו דורות. יש סיפורים שהתגלגלו מאות ולפעמים אלפי שנים.

מדוע חלו שינויים בסיפורים שסופרו. נדמיין לעצמנו מספר שסיפר סיפור מרתק. האנשים הקשיבו לסיפור. הם נפעמים. כשהם יבואו לביתם, הם יספרו את הסיפור לבני ביתם או לקהילה שבתוכה הם גרים. האם הם יספרו בדיוק את הסיפור של המספר? בוודאי שלא. הם
יספרו אותו בצורה שונה. הם לא זוכרים כל פרט. הם עשויים לערבב את הסיפור ששמעו עם סיפור אחר. לשילוב של שני סיפורים לסיפור אחד קוראים קונגלומרט.

גם מי ששמע מהם יספר את הסיפור הלאה, והפעם הוא יספר בדרכו שלו. וכך הסיפור יעבור עוד גלגולים עד שיגיע לדורנו. והנה נער אחד או נערה מגיעים היום לאחד מזקני משפחתם והוא מספר להם את אחד מגלגוליו של הסיפור שסיפר מספר קדום לפני מאות שנים. אם הזקן מספר את אותו סיפור לילדים, הוא עשוי לשנות קצת את הסיפור, כדי שהמסר החינוכי יתאים לילדים. צריך לזכור שכל מספר עממי משתמש בסיפור ככלי חינוכי. הסב יחנך את משפחתו והדרשן בבית כנסת את צאן מרעיתו.

יש סיפורי עם עם איפיון מקומי. כך בצד סיפורים שנקלטו ממקורות זרים, היו גם סיפורים בעלי איפיון יהודי (אויקוטיפ יהודי). לפעמים סיפור זר עבר "ייהוד" והוטמעו בו מוטיבים יהודיים. לפעמים המספר יצרף לסיפור שעבר ייהוד פסוק מן המקורות היהודיים.

היום אנו חיים בדור שהתרבות העממית שהועברה בעל פה מדור לדור נמצאת בסכנת הכחדה, כיוון שדור המסרנים עובר מן העולם.

ארכיון הסיפור העממי קם כדי לשמר את המסורות העממיות ולהעלותן על הכתב. זהו אוצר ספרותי חשוב מכל העדות השונות ומכל קצוות העולם. הצעירים הרושמים סיפורי עם מפי המסרנים שעודם חיים עושים פעולה חשובה של הצלה, וחשוב שכל הסיפורים שנרשמים היום יועברו לארכיון הסיפור העממי באוניברסיטת חיפה למשמרת לדורות הבאים.

תאריך:  05/01/2014   |   עודכן:  05/01/2014
בלפור חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מאפייני הסיפור העממי
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אבא מוטי
6/01/14 17:34
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בעקבות התיקון האחרון של החוק למניעת הסתננות, אנשי תקשורת רבים מציעים "להניח למסתננים ולפזר אותם בישראל". הצעה זו מסוכנת. קודם כל, משום שהמסתננים כבר מפוזרים בכל הערים ולא רק בדרום ת"א. בכל מקום אליו התפזרו נוצרו חיכוכים, כאשר שכונות חלשות הוחלשו עוד יותר כתוצאה מפלישת המסתננים. הסיסמה של "פיזור המסתננים" כפי שמציעים דב חנין ומר"ץ היא זריית חול בעיניים. נדרשת השקעה אדירה בצורה של סל קליטה ורווחה וסבסוד מגורים שלהם בשכונות חזקות כגון אזורי חן בת"א, על-מנת "לפזר" אותם, יותר ממה שהם מפוזרים היום. האם יש לנו המשאבים לממן את "הפיזור"?
05/01/2014  |  צבי גלברד  |   מאמרים
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - באז, מצללה, צדקנים, חוק, שונא ושותפים
05/01/2014  |  אביתר בן-צדף  |   מאמרים
באיחור ניכר אחרי שאר סופרי "מחנה השלום", נזכר לפתע גם אגור שיף לחשוף לנו את הסיבה לכל צרותינו: "החברה הישראלית כולה מלמטה ועד לצמרת נשלטת על-ידי מה שנקרא 'ביטחון'. כל מה שחושבים כאן, רוצים, חווים, מתכננים ועושים מתחיל ונגמר בצבא ובביטחון. העבר, ההווה, העתיד. השפה, התרבות, החינוך, הבידור. החגים. ימי האבל. הזיכרונות. החלומות. התקוות. הכל" ("המאחרים", עם עובד/ספריה לעם 2013, (ע' 222-221). כה חבל שהחשיפה הזו נדפסה בספר רק אחרי למעלה ממאתיים עמודים. כי קודם לכן לא ניתן היה להבין כלל את הקשר בין מה שסופר בהם ובין שם הספר. ורק כעבור חמישים עמודים נוספים הוסבר הקשר הזה ואפילו במילים מפורשות יותר: "בעצם כולנו...אפשר להגיד שאנחנו תמיד מאחרים - איחור כרוני, איחור בלתי נמנע - מאחרים להגיע לעתיד" (ע' 277).
05/01/2014  |  יוסף אורן  |   מאמרים
כותרת המאמר היא כשם ספר, אותו כתבה אורה חצרוני. סיפור אמיתי. סיפורן המטלטל של שלוש מתוך עשרות אלפי נערות יהודיות, שהסכימו לחשוף את הגיהינום שנפלו לתוכו, כשהתאהבו בערבי, חלקן אף התאסלמו ולבסוף ברחו מגורלן המר בבית הערבי חזרה אל הבית היהודי, אל המשפחה והזהות היהודית.
05/01/2014  |  משה חסדאי  |   מאמרים
א. ושוב עולה השם פולארד על כל לשון. פוליטיקאים למיניהם פלוס פרשנים מתכתשים ביניהם על העניין של פולארד. כן ישוחרר, לא ישוחרר, הגינות ומשחק הוגן, השוואות בין נזקים שעשינו להם ושהם עשו לנו, ערב רב של דברים חסרי פשר. בקיצור, דו-שיח פנימי שמתקיים בארץ כבר עשרות שנים שאינו מזיז לאמריקנים דבר. אבל האמת היא שהדרך היחידה לשחרר את פולארד היא לתפוס כמה מרגלים אמריקנים כאן בארץ, ואני משוכנע שיש לא אחד ולא שתיים, ואז לשפוט אותם במשפט פומבי למאסר עולם ללא חנינה. ואז, להמתין שהאמריקנים יבקשו את שחרורם. צריך להוסיף? אני לא חושב.
05/01/2014  |  קובי קמין  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
עם שלם עוטה מסכה כדי להסתיר את היגון והצער, להסתיר את החרפה והבושה, להסתיר את הכאב והגעגוע, להסתיר את החוסר הנורא, את השבר שהיה כחרס הנשבר
אסור שצהלות הפלשתינים ייצרבו בתודעה [צילום: עטייה מוחמד, פלאש 90]
ד"ר יעקב סוקול
הצורה שבה זוכרים אירוע נקבעת על-פי התמונה העיקרית שלו שצרובה במוחנו    לכן, החלטת הממשלה על קביעת יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל ביום שבו פרצה מתקפת הטרור מחליטה שבעצם כבר הפסדנו
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il