השבוע נעצרה באפגניסטן ילדה בת עשר כשעל גופה חגורת נפץ. מבדיקה שנעשתה נמצא, כי אחיה הוא מפקד טליבאן מקומי, והוא אשר שלח אותה לבצע את פיגוע ההתאבדות.

ביצוע פיגועי טרור בכלל ופיגועי התאבדות בפרט באמצעות ילדים הוא דבר נדיר. משליחת הילדה הזו אפשר ללמוד כמה דברים על הטליבאן. הדבר מצביע על האכזריות שלהם, כאשר הם מוכנים להקריב את חייו של ילד לטובת מטרה "נעלה" יותר. אולי הדבר יכול להצביע גם על בעיית מגויסים לארגון. למרות שבילד קטן פחות יחשדו שהוא מבצע פיגוע התאבדות, יותר קל לשלוח מחבל בוגר לביצוע פיגוע. העובדה שהארגון שלח ילדה יכולה להראות, כי הוא נמצא בבעיה והוא צריך לגרד את תחתית החבית כדי להוציא לפועל פיגועי התאבדות.

מעל הכל, הטליבאן יכול לחוות כעת בעיית לגיטימציה וירידה באהדה. כאשר אנשים יראו שהארגון מוכן אפילו לשלוח ילדה קטנה לבצע פיגוע, כל הורה מיד מעלה בראש את השאלה "מה היה קורה אם זה היה הילד שלי?". במקרה כזה, אף אחד לא ירצה להגיע לארגון שמבצע את פעולותיו ברמה כזו של שפלות. כעת, הכוחות האמריקנים במדינה צריכים לקחת את המקרה הזה, ולהשתמש בו כדי למשוך את אהדת האזרחים אליהם, כדי להראות עד כמה נמוך הטליבאן יכול להגיע. ושבפעם הבאה, זה יכול להיות הילד שלהם.

בנימה אחרת, ברחבי העולם הערבי גדל כיום דור של ילדים אבודים, ילדים שחוו על בשרם את המהפכות השונות והמלחמות שנבעו מהן. אם מדינות המערב רוצות המשך קיום אורח חיים תקין במדינות אלו, הן צריכות לדאוג כעת לילדים אלו לפני שיתבגרו. יש לעזור לאותם ילדים ולדאוג שיהיו להם חינוך, ביגוד ואפילו צעצועים.

בשבוע שעבר התוודענו למקרה מוכר אך שונה בנוף הטרור: מחבלת מתאבדת ברוסיה. זהו לא עניין חדש, כי ישנן מחבלות מתאבדות, אבל מבין המספר המועט של פיגועי התאבדות שבוצעו ברוסיה, חלק ניכר מהן בוצע על-ידי נשים. פרופ' עליזה שנהר מתארת תופעה זו, כאשר המתאבדות האיסלאמיות נקראות גם "אלמנות שחורות". מדובר בנשים שאיבדו את קרובי משפחתן הגברים ומבצעות פיגועי נקמה על כך.

לדברי שנהר, אזור הקווקז הוא שמצמיח את המחבלות המתאבדות משום שבמצב חברתי יציב, הגברים הם בעלי הדומיננטיות באיזור, ואילו במצב הנוכחי, של אי-יציבות חברתית, הנשים הקווקזיות יכולות לקחת את הדומיננטיות. בנוגע לשאלה איך בחורה הופכת להיות מחבלת מתאבדת, לגורמים רוסיים יש תשובה. הנשים האלו מותקפות מינית, ובחברה המוסלמית-שמרנית אין להן אפשרות לחיים נורמליים. במקרה כזה, אחת האפשרויות הבודדות שלהן היא פיגוע התאבדות.

מעניין לראות מה יעשה ולדימיר פוטין נגד תופעה זו. פוטין מצטייר כאדם קשוח ביותר שלא ייתן לפגוע במשטרו, ומצד שני הוא מארח את אולימפיאדת החורף כאשר עיני כל העולם נשואות לרוסיה. זהו גם הזמן האופטימלי מצד ארגוני טרור לתקוף ולהביא לתשומת הלב את מאבקם מול רוסיה. המתח יעלה כאשר האולימפיאדה תתחיל בחודש הבא והרוסים השקיעו סכומי עתק בביטחון בעיר סוצ'י.

בשבוע שעבר החלה לחימה באזור גבול עירק-סוריה. כוחות איסלאמיסטים של אל-קאעידה השתלטו על הערים פאלוג'ה ורמאדי. ארה"ב אמרה שתשלח סיוע, אבל לא תשלח כוחות. מי שדווקא כן שלחה כוחות שיעזרו לממשל העירקי היא אירן. לפי דיווחים עירקיים, יחידת "אל-קודס" הגיעה לעירק לסייע במלחמה נגד האיסלאמיסטים. היחידה הביאה עימה נשק מתקדם, המשמש גם את חיזבאללה במלחמה בסוריה.

בין אירן לעירק שררו יחסי איבה קשים ביותר, שהגיעו בשיאם למלחמה של שמונה שנים בין שתי המדינות. דברים אלו התקיימו כאשר בעירק שלט משטרו הסוני של סדאם חוסיין. כעת, עם קיום משטר שיעי, המשטר האירני מוכן לסייע במלחמה נגד גורמי אל-קאעידה. הידוק היחסים בין אירן לעירק יכול לגרום לשני דברים. הראשון: חיזוק מעמדה של אירן כמעצמה איזורית. הדבר יקרב עוד יותר את אירן לעולם המערבי, כאשר אירן תיחשב כמבוגר האחראי שבמזרח התיכון.

השני: עירק תהפוך לחוליה חדשה בשרשרת של אירן-סוריה-חיזבאללה, כאשר היא יכולה לסייע להעביר אמצעי לחימה שונים לסוריה ומשם לחיזבאללה. בשני המקרים מצבה של ישראל יהיה רע. במקרה הראשון, ישראל תיראה כמחרחרת מלחמה מול אירן הידידותית שרק מנסה לשמור על שקט באיזור. במקרה השני, הדבר יאפשר את המשך ההתעצמות של חיזבאללה נגד ישראל.

לפי דיווחים שונים, ראש הביטחון המסכל לשעבר בעזה, מוחמד דחלאן, מתכנן להחליף את אבו-מאזן ולהעביר אותו מתפקידו. דחלאן מנסה כבר זמן מה ליצור כיסי התנגדות נגד אבו-מאזן, ואם הוא יצליח, הדבר יחייב הליכה לבחירות לתפקיד ראש הרשות הפלשתינית, בחירות שבהן לדחלאן יהיה סיכוי ממשי לנצח.

דחלאן היה בעל כוח רב ברצועת עזה. לאחר עליית החמאס לשלטון, דחלאן ניסה להביס את אבו-מאזן בבחירות לתפקיד ראש הרשות הפלשתינית, אבל נכשל בכך. נראה כי כעת, לאור הבעיות הכלכליות המחמירות והמו"מ מול ישראל, הפלשתינים ירצו אדם חדש בשלטון שינהיג אותם. מבחינת ההשלכות על ישראל, דחלאן פעל רבות בעבר כדי לסכל פיגועים נגד ישראל ונחשב אפילו למתון. אם דחלאן אכן יעלה לשלטון, הוא עשוי לפעול לקדם את הפלשתינים ולהגיע להסכם מול ישראל.

לדעת שר הביטחון, משה יעלון, אם ישראל תיסוג בצורה חד-צדדית מהגדה המערבית, חמאס יעלה ויביא להפלת אבו-מאזן והרשות הפלשתינית. גורמים אחרים ציינו, כי רק בשל נוכחות צה"ל בגזרה, לא מצליחים גורמי טרור שונים לפעול בחופשיות.

העניין הוא שחמאס הוא בעיה, אבל לא הבעיה המרכזית. בעבר אש"ף נחשב לקיצוני, אחרי שנים הוא התמתן והחמאס נחשב לקיצוני. כיום, גם החמאס התמתן לדעת גורמים שונים, והקיצוניים הם גורמי אל-קאעידה שנמצאים ברצועה ובגדה. אם אכן ייפול שלטונו של אבו-מאזן, קודם תתחולל מלחמת אזרחים עזה בין גורמי חמאס לבין גורמים גי'האדיסטים אחרים באיזור, כדי שהחמאס יבסס את מעמדו ויראה שהוא לא המתון שכולם חושבים. רק לאחר מכן אותם גורמי טרור יפעלו נגד ישראל.

בכל מקרה הנקודה ברורה: יש סיבה שחיילי צה"ל נמצאים בגדה. אף אחד אחר לא היה שומר עלינו. אפשר לראות את זה בבירור עם כוחות יוניפיל בלבנון וכוחות אונדו"ף בגולן (וזה אחרי שכוחות האו"ם הסתלקו ממיצרי טיראן ב-1967 לאור דרישתה של מצרים). בתקופה שקדמה למלחמת לבנון השנייה, כוחות יוניפיל לא מנעו את הירי הרקטי לעבר ישראל, וזו נאלצה לפעול בעצמה. עם תחילת המרד בסוריה, גורמים מכוח אונדו"ף פשוט עזבו, כי הם פחדו. אם צה"ל יעזוב את הגדה ויוקם כוח או"ם, למה שהמצב יהיה שונה? ישראל צריכה להגיד לעולם שלאור העבר, כאשר האו"ם לא פעל להגן על ישראל, אין לה אלא ברירה להישאר בגדה כדי לשמור על בטחון המדינה.