הזכות לקיום ב
כבוד: "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי-כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו" (לקוח מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", סעיף כה).
בשנים האחרונות יוקר המחיה בישראל צובר תאוצה, יש המתמודדים עמו על-ידי עזיבה לחול ויש הבוחרים להישאר בארץ המובטחת אך נאלצים לשלם מחיר כבד על-מנת לחיות בה.
אחת מההשלכות של יוקר המחיה היא העובדה שמשפחות רבות מהמעמד הבינוני מוצאות עצמן במצבי עוני. אז כיצד קו העוני מוגדר בכלל?
קו העוני מוגדר באמצעות הכנסה לנפש: בני זוג שהכנסתם המשותפת לא עולה על 4,512 שקל לחודש או בן אדם יחיד שהכנסתו עומדת על פחות מ-2,820 שקל בחודש מתאימים להגדרה הזו.
לפי דוח העוני שפירסם לאחרונה המוסד לביטוח לאומי בישראל 1.75 מיליון עניים ו-33.7% מהילדים בישראל עניים, עם זאת קיימת ירידה ניכרת בשיעור העוני בעיקר בקרב משפחות עם ילד אחד עד שלושה ילדים צעירים. בנוסף, חלה עלייה בשיעורי העוני אצל משפחות שבראשן עומדים קשישים ושני מפרנסים.
לפי דוח ה-
OECD שפורסם בשנה החולפת, 2013, במדינת ישראל נמצא שיעור האוכלוסייה הענייה הגבוה ביותר (מבין המדינות החברות ב-OECD) ובנוסף הגידול בתוחלת העוני בישראל הוא החד ביותר מבין מדינות הארגון.
כיצד ניתן לעזור לאוכלוסיות הסובלות מעוני? אחת מהדרכים בהן המדינה מסייעת הן הקצבאות שניתנות לאזרחים באמצעות הביטוח הלאומי.
מקבלי הקיצבאות הם האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל. לפי דו”ח העוני של הביטוח הלאומי ב-2011, 39.3% מהמשפחות יצאו ממצב של עוני בזכות תשלום קצבאות, בהן גם קצבאות הילדים.
כזכור באוגוסט 2013 הכניס שר האוצר
יאיר לפיד לתוקף את הקיצוץ בקצבאות הילדים, סכום קצבאות הילדים שנולדו החל מיוני 2003 יופחת באופן אחיד ל-140 שקלים בחודש במקום 263-175 כיום, בהתאם למיקום הילד במשפחה. כך, משפחה בעלת שני ילדים מתחת לגיל 10 תסבול מקיצוץ של כ-1,900 שקלים בשנה.
אם לא די בזאת, גם הקצבאות למען ילדים שנולדו לפני יוני 2003 הופחתו ל-140 שקל עבור שני הילדים הראשונים (במקום 263-175 שקלים). הקצבה עבור הילד השלישי הופחתה ל-172 שקלים (במקום 295 שקלים), הקצבה לילד רביעי ל-336 שקלים (במקום 460 שקלים) וקצבת הילד החמישי והלאה ל-354 שקלים (במקום 389 שקלים).
יאיר לפיד טען שמדובר במהלך היסטורי של מעבר מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה. אך לדעתי, אדם היוצא לשוק העבודה הכנסתו לא בהכרח תבטיח לו התפרנסות בכבוד.
מטרות חוק שכר המינימום הוא לתת לעובדים רמת חיים בסיסית ולצמצם את תופעת העוני בישראל, אך כששכר המינימום הוא נמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק התעסוקה זה לא בהכרח יוציא אותו ממעגל העוני.
יתרה מזאת, אם נתייחס לדוח העוני האלטרנטיבי של עמותת 'לתת', נראה כי 83% מנתמכי הסיוע מעדיפים לצאת לעבוד מאשר להיתמך בקצבה, עלייה בשיעור של 10.6% בהשוואה ל-2012. על-פי דוח זה ניתן לראות בבירור את הרצון של הנתמכים לצאת לעבוד ולא להישאר תלויים בתשלומי הקיצבאות. לכן, יאיר לפיד אינו בהכרח צודק ויכול להיות שבפועל המהלך הזה יכניס כמות לא מבוטלת של אנשים נוספים למעגל העוני ויפגע במקבלי הקצבאות.
לסיום, אני חוזרת אל 'הזכות לקיום בכבוד', האם לאדם עני ישנה האופצייה לחיות את חייו בכבוד?
אצטט את תגובת בית המשפט בעקבות בקשה שהוגשה אליו ובה מספר מקבלי קיצבאות ביקשו לקבוע מהו הסכום המינימלי שהמדינה חייבת להעביר לאזרחים שהכנסתם נמוכה כדי שיוכלו לחיות את חייהם בכבוד.
"לחובתה של המדינה שלא לפגוע ולהגן על כבוד האדם לא צמוד "תג מחיר" קבוע ואחיד... הזכות לכבוד, ואף הזכות לקיום בכבוד אינה הזכות לגמלה חודשית בסכום מסוים. זו הזכות לכך, שבהינתן כל מערכות התמיכה והסיוע, יישמר - בבחינה תוצאתית - כבודו של האדם. אכן, אין ספק שלחוק הבטחת הכנסה נועד תפקיד משמעותי בהשגת תוצאה זו, אך חוק הבטחת הכנסה... אינו ערובה להבטחת כבוד האדם."
בג"ץ נמנע מלקבוע סכום כספי חד-משמעי אשר מאפשר קיום בכבוד והטיל אחריות זאת על הממשלה.
קשה לי מאוד לראות כיצד אדם עני החסרים לו תנאי קיום בסיסיים יכול לחיות ולגדל את ילדיו בצורה בריאה ומכובדת ללא גמלה ראויה מהמדינה. העוני הוא תופעה מתפשטת העלולה לפגוש כל אחד מאיתנו, בכל מקום ובכל גיל ולכן אני סוברת כי אין ספק שנדרשת הקצאת תקציבים ראויה והתגייסות ממשלתית רבה כדי להילחם בתופעת העוני הקשה בישראל (בין היתר, טיפול בהורדת מחירים) ורצוי שזה יקרה בזמן הקרוב פן המצב יחמיר.
