לו הייתי ביבי

מה הייתי עושה אילו ביבי היה מפנה את כסאו בשבילי? דבר ראשון מחזיר אותו לשם... מופתעים? בכל זאת יש לו נסיון קצת יותר ממני, לכן הייתי ממנה אותו כסגני כדי שאוכל להתפנות לעבוד בנחת.

התחום הביטחוני

הייתי מנחה את מערכת הביטחון להיערך לתקיפת אירן. לתת מכה אדירה בשעת כושר בעיתוי מושלם וכבר במטח הראשון לחסל את כל שדרת ההנהגה הדתית, השלטונית והצבאית, כמו כן להשמיד כמה שיותר טילים ומשגרים. כל זאת עוד לפני שהם בכלל התעוררו והספיקו להבין מה קורה להם. במקביל אותו כנ"ל גם לחמאס וחיזבאללה. ההלם צריך להיות נוקאווט טוטאלי סטייל ששת הימים.

מצד שני נערך לספוג מכת טילים אדירה, כלומר מפזר הרבה מערכות נגד טילים, רוכש גם לייזר. לא חוסך בעניין הזה, מוציא על כך מיליארדים בלי להניד עפעף. זה ישתלם אחר כך במקום הוצאות על תיקון תשתיות מרוסקות, בניה וקבורה. הכורים הגרעיניים לא היו מטרידים אותי בשלב הזה, הייתי מתמקד בחיסול גורף של ההנהגה כדי לסיים את העידן האיסלאמי.

מנחה את המערכת לשנות סטטוס: במקום התפיסה הישנה עוברים לסטטוס של מלחמה בעצימות עצומה. כבר לא תהיה הפריביליגיה להמנע מפגיעה באזרחים, אסור יהיה להסס בנוגע להשמדת טילי, משגרי והנהגת האויב, למעט מקרים קיצונים של ריכוז אזרחים המוני כמו בתי חולים ובתי ספר.

נערך לאמברגו וחרם ארוך טווח: אוגר תחמושת, חומרי גלם, מקים מפעלים לייצור עצמי, מה שצריך. מנסה לפתח קשרי מסחר עם שווקים חדשים כמו רוסיה וסין. אגב, את המכה הייתי נותן בלי שום קשר להסכמים שארה"ב חותמת עם אירן. דווקא ההסכם מרדים ומכניס לשאננות.

התחום המדיני

נושא נאום באו"ם על כך שבמלחמה הבאה יהיו נפגעים אזרחים רבים מאוד. העולם מתגמל ומעודד את תופעת השימוש באזרחים כמגינים אנושיים ולכן התופעה פורחת, אך ישראל לא תוכל לקחת אחריות על כך. יש דרך להמנע מן התוצאה הטראגית הצפויה: על העולם להכריז חד משמעית שמעתה כל שלטון ישא באחריות המלאה לפגיעה באזרחיו במידה והם יוצבו בקרבת טילים ומשגרים.

כמו כן הייתי מבהיר שעם כל הצער, במלחמה הבאה ישראל תיאלץ להשמיד תשתיות בקצב מסחרר כדי לנסות לשכנע את האויב לחדול כמה שיותר מהר מן הכתישה ההדדית. על תגובות הזעם הייתי עונה: קל מאוד למנוע את זוועות המלחמה הבאה: פשוט לסלק את האיום. מישהו צריך לסלק אותו. אם הם יסלקו את האיומים על אזרחינו, לא תהיה עילה למלחמה. זה פשוט בדיוק כפי שזה נשמע.

בנוגע לתהליך המדיני, הייתי נותן לו להתנהל כדי שקרי ימשיך להיות מבושם מעצמו (מתוך הנחה שהוא יתפוצץ כאשר יתקרב להבשלה). אבל הייתי מסרב למחוות, מחוות הם קיבלו די והותר. מעתה זה יהיה כמקובל בשיטת הכל תמורת הכל ולא בשיטת הסלאמי. לכשיפרוץ השלום (אם בכלל), יקבלו את כל חבילת פירותיו, עד אז במטוטא יתאזרו בסבלנות.

אם אובמה היה מאיים בהפסקת הסיוע הביטחוני, הפסקת הוטו וכדומה, הייתי שר לו "פעם הייתי בתימן". סתם, הייתי תוקף אותו חזיתית בתקשורת, לא בטוח שסכסוך ישיר איתנו היה עובר לו בקלות. בפעם הקודמת הוא נרגע אחרי שהשפיל את ביבי, קיבל הרבה ריקושטים והבין שזה לא עושה לו טוב. בכל מקרה היינו נושכים שפתיים וסובלים כמה שנים. עברנו את פרעה, נעבור גם את המוסלמי הזה. בל נשכח שנצחון צבאי סטייל ששת הימים ישנה את כל התמונה מן הקצה אל הקצה.

שחרור מחבלים

הייתי מחוקק חוק חובת עונש מוות למחבלים, ומאפשר שפיטה מחדש בטענה שהחוק הקודם לא הותאם למציאות. הייתי שולח את כל המחבלים הרוצחים לפגוש את בתולותיהם, משחרר אותם מנוכחותנו ואותנו מנוכחותם. באוירה כה משוחררת הייתי משחרר לא עשרות ולא מאות, את כולם. גם לי אין בעיה לשחרר מחבלים רוצחים, רק חשוב להקפיד שיהיו מתים. כך הם פחות מזיקים.

לקול זעקות העולם הייתי אומר: גם בארה"ב יש מדינות בהן יש עונש מוות. מי שרוצה לשחרר את רוצחי ילדיו שיערב לו, אנחנו לא. נא לא להתערב בענייננו הפנימיים, תודה. השכלה אקדמית שירכשו בעולם הבא, אם בכלל ישאר להם זמן בין הבתולות. מי שטוען שזה פוגע בשלום מוזמן לעשות שלום עם רוצחי ילדיו, אנחנו נעשה שלום עם רוצחי ילדינו רק כשהם יהיו מתחת לאדמה. כך זה עובד אצלנו.

לאסירים הביטחוניים הייתי מעניק תנאי אמנת ז'נבה. אם היו פוצחים בשביתת רעב הייתי מאחל להם צום קל וטעים. אם אשטון היתה מודאגת הייתי מאחל לה מכל הלב שכל דאגותיה ימוגו במהרה. אם היתה עושה עלינו חרם היינו מתמודדים איתו, גם כך הוא ככל הנראה בלתי נמנע. נצחון מוחץ סטייל ששת הימים ישדד את המערכה, ישנה את כל תמונת המצב ויפתור את כל הבעיות.

בינתייים הייתי מנצל את החרם כדי לעשות כל מה שרצינו וחששנו מתוך אימה ושיתוק. למשל מחוקק חוקי חובת נאמנות, מחייב את הח"כים הערבים לקיים את שבועת נאמונתם למדינה, מגרש את כל הזרים לסיני בלי חשבון, מוחק את השפה הערבית מכל השלטים (עברית ואנגלית זה מספיק), מדגיש את חשיבות הצביון הישראלי – יהודי של המדינה ועוד. לא צריך כל הזמן רק לפחד מהפחד, לפעמים צריך לדעת גם לנצל הזדמנויות.