בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סיפור תנ"כי: בת יפתח. איריס אייזנר פיינזילבר [צילום: באדיבות גלריית יד לבנים, רעננה]
|
|
|
ציירי לך סיפור - תנ"כי
|
סיפורי התנ"ך וביטויי השירה שבו, בעיקר שיר השירים, מהווים מקור השראה לאמנים רבים מאז ומתמיד. אגודת המאיירים בישראל התמקדה הפעם בנושא זה. יש לכך דוגמאות רבות בהיסטוריה
|
סיפורי התנ"ך וביטויי השירה שבו, בעיקר שיר השירים, מהווים מקור השראה לאמנים רבים מאז ומתמיד. לכן, לא ייפלא כי אגודת המאיירים בישראל המציגה בגלריה של יד לבנים ברעננה התמקדה הפעם בנושא זה. העילה המוצהרת כאן היא "איור לשירים ישראלים המבוססים על התנ"ך". קצת מיותר, כי בסוף הרי מגיעים למקור עצמו, לתנ"ך. אם התערוכה הייתה מלווה בערוץ שמע (אודיו)- לצד אותם השירים המאוירים, ניחא. אולי בהמשך יבינו שאפשר ורצוי לפנות ולגרות כמה חושים בתערוכות אמנות, כדי להעביר את המסר (לאו-דווקא בווידאו)... המאיירים נתנו לרוב פרשנות נעימה ומקובלת לציטוטים הידועים. בלטו בעיני במיוחד איוריה המקוריים והרעננים של תמר מסר לשיר השירים, המופיעים גם על עטיפת הקטלוג: "קול דודי הנה זה בא", "אני חבצלת השרון", ו"הנך יפה רעייתי, עינייך יונים". יודי מרטין מיטיב להנציח את שמשון הגובר על הארי בהדפס לינוליאום קלסי שחור לבן ומפתיע בתוספת צבע לאריה אותו משסע שמשון. ואם לצטט את איש התקשורת הידוע, מרשל מק'לוהן, האומר ש"המדיום הוא המסר", הרי כאן ממחישה זאת איריס אייזנר פיינזילבר, אשר מציירת על תוף מרים עצמו את בת יפתח וחברותיה היוצאות בתופים ובמחולות בקבלת הפנים ליפתח השב מנצח בקרב. התייחסות לאקטואליה מביאה דפנה רוזין אשר מתארת את הגר ובנה הנשלחים למדבר- כפליטים סודניים... בקומת הכניסה מצפה למבקרים הפתעה נוספת: מבחר צלחות פורצלן המעוטרות בציורי תנ"ך מאוסף של בנו זאב, ביניהן ציור בריאת העולם, משה בתיבה, דוד ובת שבע, שלמה המלך ועוד.
|
|
|
משה בתיבה. גרי כץ [צילום: באדיבות הגלריה]
|
|
לא נוכל לדון בנושא זה בלי להזכיר את ציורי התנ"ך המונומנטליים של מארק שאגל השוכנים לתפארה באכסניה שהוכנה עבורם במיוחד במוזאון מארק שאגל בניס, צרפת. סיפורי המקרא, אברהם והמלאכים, עקדת יצחק, סולם יעקב, קבלת התורה ועוד, מתנוססים שם בגודל קיר שלם, בצבעים עזים, וכמובן, בכישרון המופלא של הצייר. אומנם קשה להעביר ציורים במימדים כאלה למוזאונים אחרים בעולם, אבל ציורים קטנים יותר שלו, סקיצות ואטיודים הוצגו בשנה שעברה במוזאון לוכסמבורג בפריז. העניין הרב והצפיפות במקום לא מנעו ממבקרים רבים מכל העולם להגיע לשם. האם לא מגיע גם לתושבי ישראל ליהנות מעושר זה? כן, העלויות, הביטוח וכו', אבל את "הבשורה" של בוטיצ'לי הצליחו להביא למוזאון ישראל בירושלים, ולהבדיל, את האסקפרסיוניזם הגרמני הביאו למוזאון תל אביב, אז למה לא להביא את מי שמייצג את מורשת ישראל? סיפורי התנ"ך מהווים מקור השראה גם לציירים קלסיים ולאמנים כמו רובנס, גוסטב דורה, דירר, שהרבה ליצור תחריטים בנושאים אלה ובנושאים מהברית החדשה. נושא מעורר מחלוקת הוא ציור של ישו. מצד אחד סמל הנצרות, ומצד שני, הוא יהודי- ישראלי. כך, שאגל מצייר את ישו הצלוב עטוף בטלית ותפילין לראשו ולידיו. הנוצרים שצפו בתמונה זו היו קצת מזועזעים, שלא לדבר על היהודים שלא ידעו איך לאכול את הדבר... בתערוכה שהתקיימה לא מכבר במוזאון ת"א הוצגה תמונה ענקית של וורהול - שהיא ציטוט של "הסעודה האחרונה" מאת לאונרדו דה וינצ'י ובה ישו והשליחים, יצירה שהפכה כבר לאיקון תרבותי ומשמשת נקודת ריפרור (רפרנס) גם לעבודה של הצלם הישראלי המצליח עדי נס: בימוי הדמויות מציג אותו מקבץ של דמויות (שלישיות) בלבוש של חיילי צה"ל המסבים לסעודה. למרות שהחיילים נראים אקטיבים וחסרי דאגה, לכאורה, (מעשנים, משוחחים), האם יש כאן רמז שזו הסעודה האחרונה שלהם, או שזה רק ריפרור לאיקון ידוע במטרה למשוך תשומת לב? ומכאן לציור מונומנטלי אחר ששבה את ליבי, "עצבות המלך" של מאטיס, ציור התלוי במרכז פומפידו, פריז. בעיני זוהי מחווה יפה פיה למלך שאול שהיה שרוי במרה שחורה והנער דוד מנסה להפיג אותה בנגינה על כינור. אלא שגם מאטיס וגם המבקרים מייחסים אותה לעצבות של המלך הורדוס והרקדנית יהודית מנסה לשובב את רוחו (סיפור מהספרים החיצוניים). אני מעדיפה את הגירסה של שאול המלך. באמנות הפרשנות היא חופשית... אוצרת: אורנה פיכמן. מקום: הגלריה העירונית, יד לבנים, רעננה. תאריכים: ינואר-מרץ 2014. מומלץ.
|
|
שיר השירים. תמר מסר [צילום: באדיבות גלריית יד לבנים, רעננה]
|
|
|
|
תאריך:
|
28/01/2014
|
|
|
עודכן:
|
02/02/2014
|
|
מרגלית מולנר גויטיין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
י.ד.
|
29/01/14 21:21
|
|
אדוני המיניסטר, שלום מלא חיוך לי אליך.
|
|
|
המקללים, והם רבין, מתרבין ומתרברבין בינינו, לא מצליחים לעמעם את האור השופע מרצועת החוף וההרים שסביבנו. ישראל היא אבן שואבת, גם את השנאה, ומעבדת את המציאות ליהלומים הנערמים בחדווה בכל אתר ואתר.
|
|
|
ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, שסיים לאחרונה ביקור בישראל, הביע בנאומו בכנסת הזדהות ותמיכה נילהבת בישראל, ללא שום הסתיגויות. דבריו היו ממש סיפור אהבה של חיבוק ציוני ממנהיגה של מדינה מהגדולות בעולם. כל אדם שהאזין וקרא חש שדבריו היו כנים ואמיתיים, ולא נימוסים דיפלומטים שיגרתיים.
|
|
|
אבי המנוח היה ניצול אוושויץ. נכנס לשם כבחור חסידי מעיירה יהודית בפולין וייצא משם כשם שנכנס עם אותה אמונה, אבל עם תובנה שאחרי השואה אסור לו להתפתות להצעות הג'וינט והיאס להפליג לאמריקה אלא "הגיע הזמן ללכת הביתה", כפי שאמר לי באחת משיחותיו המועטות בין השתיקות הגדולות שליוו את חייו.
|
|
|
ביום שני (27.1.14), ציין העולם, על-פי החלטת האו"ם, את יום השואה הבינלאומי. כמו בכל יום שנה, המועדים האלה מוסיפים עוד כוויה בלב הזיכרון שלנו המצולק לעייפה. וכמובן הם "הזדמנות" להעלות את זיכרון השואה שוב אל מרחב המודעות הבינלאומית.
|
|
|
|