אני עומד כאן היום על אדמת גרמניה, ברציף 17 ממנו נשלחו יהודי גרמניה אל הגטאות ומחנות הריכוז וההשמדה רק משום היותם יהודים. אני עומד כאן כשר הביטחון של מדינת ישראל, וגם כבנה של בתיה סמולינסקי לבית זילבר זכרה לברכה, ניצולת שואת יהודי אירופה שאיבדה את משפחתה בשנות הזוועה. אמי שרדה את הנורא מכל כשהיא נרדפת ואינה יודעת מה יילד יום, בת 18 בלבד, מסתתרת ביערות, חוברת לפרטיזנים ובתום המלחמה נותרת לבדה ללא הוריה ואחיותיה, ועליה לבנות את חייה מחדש.
אני עומד כאן היום אל מול פסי הרכבת ברציף 17, ממנו יצאו אל מותם עשרות אלפי יהודים, כשרעש גלגלי הרכבת הפוגשים בפסים לא מצליח לכסות את החרדה מפני העתיד לבוא. על מה הם חשבו, כשעמדו שם חסרי אונים, מחבקים בחשש את ילדיהם? האם הבינו כי הם עולים על רכבת שיעדה הוא אחד? האם התפללו? האם הפנו מבטם לאחור שעה שטיפסו אל קרון הרכבת, והבינו כי זו הפעם האחרונה שיראו פיסת חיים נורמלית?
אני עומד כאן היום אל מול מסילת הרכבת אשר היא, כמו מסילות נוספות, מסמלת את הרוע האנושי, אני עומד כאן כשר הביטחון של מדינת ישראל, מדינה אשר ב-66 שנות קיומה הפכה לפלא נדיר וייחודי של איכות ומצוינות, דגם לחיקוי ברחבי העולם כולו. מדינה עם עוצמה צבאית נדירה שלעד תושיט את ידה לשלום, אך לא תאפשר מעשי זוועה ורציחה שיטתית של יהודים רק משום היותם יהודים ותגדע את ידו של כל אויב. מדינה אשר מקדשת ערכים הומניים ושומרת על מוסריותה.
אני עומד כאן היום וזוכר את ששת מיליון אחינו ואחיותינו - גברים ונשים, מבוגרים וצעירים - שלפני פחות משמונים שנה הובלו את מותם באכזריות שאין שנייה לה רק משום היותם יהודים. זוכר, ונשבע בשמה של מדינת ישראל: לעולם לא עוד.
על קיר בית הכנסת בעיר קובל שבאוקראינה, שם נרצחו אלפי יהודים, נכתב: "בת ישראל אני ושנות חיי עשרים. אוי, כמה יפה הוא העולם שמסביב! מדוע הולכים להשמידני בשעה שהכול בקרבי נכסף ומשתוקק לחיים? האם קרבו באמת רגעי חיי האחרונים? נקמה! יבוא וינקום את נקמתי כל מי שיקרא את בקשתי האחרונה!"
אני עומד כאן היום ברציף 17 ממנו נשלחו יהודים חסרי אונים אל מותם רק משום היותם יהודים. אני עומד כאן כשר הביטחון של מדינת ישראל, בין ידידינו ומארחינו הגרמנים, אשר ברבות השנים בנו עם מדינת ישראל קשרים קרובים ומיוחדים שסייעו לשגשוגה ופריחתה, ומבטיח בקול ברור לנערה בת העשרים שכתבה בייאושה על קיר בית הכנסת בקובל את דברי הפרידה: נקמתנו היא בנצחוננו. ונצחוננו אחד הוא: הקמתה של מדינת ישראל, היא מדינתו של העם היהודי.
יהי זכרם של הנספים ברוך.
