בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא מעט צעירים חרדים בארה"ב יהיו מרותקים הערב למסכי הטלוויזיה לאירוע מספר אחת של השנה: ההכרעה באליפות הפוטבול. האם הממסד החרדי צריך להילחם בכך, או שמוטב שיתעלם?
|
גלאט כשר מול המסך [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מדובר ביום הכי עסוק בארה"ב, היום שעשרות מיליונים רתוקים לטלוויזיה. הערב (יום א', 2.2.14), מ-18:30 שעון ניו-יורק, לא תמצא כמעט גברים ברחוב. כולם יהיו רתוקים למשך ארבע עד חמש שעות אם לא יותר מול מסכי ענק ויצפו במשחק הכי פופולרי באמריקה, שם ייקבע מי יהיו אלופי השנה במשחק הסופרבול. אין זה סוד, כי רבים מן הצעירים החרדים נסחפים למשחקי הספורט, כולל פוטבול. כשתעברו הערב לצד המסעדות שמציעות צפייה במסכי טלוויזיה, תמצאו מאות צעירים חרדים יושבים שם וצופים במשחק. ישנם מי שמרחיקים והולכים למועדונים מיוחדים, ויש מי ששוכרים חדרים בבתי מלון ולא ארחיב. מדובר באירוע שהפך להיות כאילו מקובל וחדר עמוק לעולם החרדי. השאלה היא האם זה טוב או רע. אין ספק שאם זה לא היה קיים היה יותר טוב, אבל במצב שנוצר - האם לעשות מזה עניין או שעדיף לשתוק וככה נמעט את הבעיה? אין זה סוד שככל שמזהירים וצועקים נגד משהו, יותר נסחפים לזה. ישנם דברים שהדרך הכי טובה להיאבק בהם היא התעלמות, משום ש"מים גנובים ימתקו", וכאשר לא מפריעים - הרוב לא נסחף. הסיבה שאני כותב שורות אלו היא, שמצאתי הודעות של מסעדות ומקומות אחרים שמגישים מזון גלאט כשר, כדי שחרדים יוכלו לצפות אצלם במשחק. אני מבין את בעלי העסקים החוששים שאם לא יגישו את השירות הזה, הם יהיו ריקים ואיש לא יבוא. אבל מאידך-גיסא, זה מושך חרדים להזמין מקומות ולבלות את הערב במקומות הללו. לדעתי עדיף לא לעשות מזה עניין, אם כי יש לנו בעיה רצינית, מפני שהספורט חודר חזק לישיבות. ישנם מקומות שמאפשרים זאת לכתחילה, ואף מקיימים משחקים של ישיבה נגד ישיבה. ברור שבישיבות הרשמיות לא נראה את זה, אבל בהרבה מקומות זה חדר. המנהלים החינוכיים סבורים שזה בריא: שיהיו עסוקים עם ספורט; זה עדיף על דברים אחרים שיכולים להשפיע הרבה יותר לרעה.
|
תאריך:
|
02/02/2014
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2014
|
|
חיים שאולזון
|
|
בואו נודה על האמת. אין בנמצא אדם ניטרלי, חף מדעה כזו או אחרת. גם מדינות אינן ניטרליות, אלא לעתים במובן הדקלרטיבי של הדברים וגם זאת מתוך אינטרס אד-הוק. להזכיר ששוויץ הכריזה על ניטרליות במלחמת העולם השנייה אבל זה לא מנע את כוחות הברית לטוס בשמיה לתקוף מטרות של הגרמנים ולא מנע תוכנית מגירה של הגרמנים לכבוש את שוויץ.
|
|
|
"טרם אדרש לטענות הצדדים בעניין זה, אדגיש כי הליקויים הנוגעים לגודל חדר הממ"ד, מהווים אי-התאמה אשר נסתרת מעיני אדם רגיל שאינו בקיא בתקנות התכנון והבניה, הם דורשים מומחיות ולכן, לא ניתן היה לצפות מהתובעים כי יגלו את דבר אי-ההתאמה טרם ביקר מומחה בדירתם" (השופט: אבישי רובס).
|
|
|
ספיר סבח, תלמידת תיכון בכיתה י"ב, בבית ספר בטבעון גילתה אזרחות למופת. היא שמעה כיצד המורה שלה לאזרחות, אדם ורטה, מתנהל בכיתה באופן קלוקל ומתאר את צבא המדינה, אותו צבא שמגן על חיי כולנו, כולל על חיי אותו מורה שסרח, כצבא לא מוסרי עם כל המשמעויות האזרחיות והפוליטיות הנובעות מהגדרה זו. האם אותו מורה מצפה שתלמידיו יתגייסו כעבור זמן קצר לאותו צבא בלתי מוסרי? או שמא מטרת דבריו הייתה שהם אכן יסרבו להתגייס לאותו צבא שהוא מתארו כבלתי מוסרי?
|
|
|
לא יפה, אחינועם ניני. לא יפה בכלל לערבב משהו טהור כמו מוזיקה, זך ונקי כל כך, יחד עם פוליטיקה. והדברים נכתבים מעומק הלב, מפני שאני מכיר את אחינועם ניני. ייצגתי אותה, בעבר, במסגרת עבודתי השוטפת כעורך-דין ואני יודע באיזו נשמה גדולה, מעניקה, רחבה ועצומה התברכה היא. כן, כן. מלבד הקול הנדיר, מטריף החושים ומרעיד צלילי האוזן שחנן אותה אלוקים בו, התברכה אחינועם ניני בברכה שלא רבים התברכו בה - בברכת הנתינה ולא סתם נתינה, אלא בברכת הנתינה המוחלטת. ודווקא - דווקא בגלל זה כועס אני עליה. אסור, לטעמי, בתכלית האיסור - גם בשם הטוב הגדוש והמוחלט - לפסול אחרים ואפילו שהם עשו, גם לטעמי שלי, מעשים בלתי ראויים שטוב להם שלא היו נעשים, על ידם, מלכתחילה.
|
|
|
הנסיעה המתוגברת של הח"כים לאושוויץ, בשבוע שעבר (סוף ינואר 2014), מעוררת יותר מתמיהה. מדוע מארגנים משלחת של 54 ח"כים (כמעט חצי פרלמנט) ובתוכם 4 שרים מנציחה דווקא את השנה ה-69 לסיום מלחמת העולם השנייה ולא מחכים לשנה ה-70, לתאריך עגול וסמלי יותר? התשובה היא פשוטה: הלחץ הפוליטי על ישראל להכיר במדינה פלשתינית בגבולות 1967, ולכן כדי לעצור את הלחץ הזה ולהציג לפני העולם שוב את ה"יהודי המסכן", הרי שאין מנוס מלהקדים את ה"חגיגות" לסיום המלחמה העולמית השנייה לתאריך פחות עגול והעיקר לחזור לתפקיד ה"קורבן". ברור לכל כי היהודים האומללים היו הקורבן אבל האומנם גם הציונים והמדינה, שאותה הולידו אח"כ, שייכים לעניין ה"קרבנות"?...
|
|
|
|