לא יאמן עד כמה מערכת החינוך הגיעה אל תחתית תהום הנשייה. בשם הליברליות וחירות האדם מותר לתלמידה לדרוש פיטורי מורה בגלל התבטאות מטופשת בשיעור אזרחות מצדו של המורה. אין מבליגים על הבעת דעה הגם שהיא אינה במקום הנכון. רצח בעיניים וסכינן בין השיניים. מלחמת גוג ומגוג, תלמידה במורה, וכל האמצעים כשרים.
מגייסים את הפוליטיקאים והתקשורת כדי להנחית מכת מוות למורה שהביע דעה לא מוצלחת. אין סליחה ואין כפרה. התלמידה ספיר סבח שנפגעה עד עמקי האידיאולוגיה שלה, לא מוכנה להשלים עם ההליך. המורה נקרא לסדר, הוזהר והוחזר לעבודתו. סבח אינה מוותרת ושוכרת עורך דין למען יורחק המורה הסורר. אין כאן תביעה נזיקית אלא תביעה עקרונית: הנהלת אורט טעתה בהחלטתה, המורה הוחזר ללמד, התלמידה החליטה שהיא תכתיב לרשת ולבית-הספר מי ילמד בכיתה שלה, לכן שוכרת עורך דין. זו דוגמה לאזרחות טובה.
אם בעבור התבטאות בלתי מוצלחת של מורה תלמידה שוכרת עורך דין כדי לגרום לפיטוריו למרות החלטת הנהלת רשת אורט, כי אז אני ממליץ לתלמידים לשכור עורכי דין בעבור גם בנושאים אחרים. זה טוב למערכת החינוך, טוב לתלמיד, טוב לעורכי הדין. בצורה כזו יוכלו מנהלים וראשי רשתות חינוך להתפטר ממורים, להתמסר לתלמידים וכול דורשי טובתם.
תלמיד שאיננו מרוצה מציון שמורה נתן לו, רצוי שישכור עורך דין. מכתב מעורך דין למורה שהעז לתת ציון בלתי מקובל על התלמיד, יעשה פלאים. המורה יעשה את החשבון אם כדאי לו להתחיל במשפט שיימשך כמה שנים בגלל עוד 5 או 10 נק' במבחן. תלמיד קיבל ציון 80 ועיניו חשכו משום שהוא היה בטוח שציונו יהיה 95, לפחות, ראוי שיפנה לעורך דין כדי לתבוע את המורה על עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות השפלתו בעיני חבריו ומשפחתו שבקרבם הוא נחשב לגאון. מכתב מעורך דין והציון יעלה פלאים.
אם תלמיד המגיע לבית הספר ללא תלבושת אחידה כפי שנקבע על-ידי הנהלת בית הספר והגורמים האחרים, והמנהל שולח אותו הביתה, יש בהחלט עילה לפנות לעורך דין, אפילו לשקול תביעה בהליך מקוצר. אסור להגיע להסדר עם בית הספר מחוץ לכותלי בית המשפט. על המנהל החצוף ללמוד לקח ולפצות את התלמיד על אובדן שעות לימוד, על טרחה לחזור הביתה, על הוצאות עבור תחבורה ציבורית והפסד של עישון בזולה עם החברים. אל יקל בעיניכם ההפסד העצום של התלמיד במקרה דנן.
תלמיד המשחק מכשיר הסלולרי שלו בזמן שיעור זכאי ליהנות מ
חופש העיסוק. מורה שיעז לבקש ממנו את המכשיר יחטא חטא חמור: פגיעה בזכות הקניין של התלמיד. אין להחרים מכשירים סלולריים בזמן שיעור. אסור באיסור מוחלט לדרוש מן התלמידים לכבות את המכשירים כי הם נועדו לפעול, לחזק את הקשר החברתי, לשמור על תקשורת מתמדת עם החברים, עם ההורים והסבתא. מה פתאום ל
כבוד מכשיר? יורחק התלמיד מן הכיתה בגלל סירובו? מיד פניה לעורך דין ותביעה.
הציון השנתי(ציון מגן) של התלמיד אינו משביע את רצונו ואת תקוותיו, נא לפנות לעורך דין. בטיול השנתי הפרעת כל הלילה ולא אפשרת לחבריך לישון, והאחראי על הטיול מחליט להעניש אותך ולא להוציא אותך למסלול המתוכנן באותו היום, טלפן לעורך דין במהירות. העונש יבוטל לאלתר.
והיינו יכולים להביא עוד ועוד דוגמאות בקומדיית המצבים האבסורדיים הזו. הבעיה קטנה היא שאין זו בדיה פרי מוחו הקודח של הכותב אלא זו המציאות היום-יומית בבתי הספר. המורים חשופים לא רק בצריח אלא בלתי מוגנים בעליל. מילה של תלמיד או הוריו הופכת חרב מתהפכת על ראשו של המורה. התלמידים תמיד צודקים ומורים לאו. הטלת רפש ואשם במורים על סמך שמועות זדוניות הוא מעשה מוכר בכל בתי הספר. אין הגנה, אין צדק, אין בדיקה מעמיקה, אין בקרה. הכול הפקרות.
במקום שבו הפופוליזם והדמגוגיה שולטים אל יתפלא מישהו שתלמידה ועורך דינה דורשים לקבוע מדיניות, את מי לפטר ואת מי לא.
