בית המשפט העליון דחה (ד', 4.1.06) את ערעורה של קשישה אשר ביקשה לערער על החלטת משרד הבינוי והשיכון להפסיק את מתן הסיוע בשכר דירה שניתן לה, זאת לאחר שנמצא כי בין השנים 1993 - 1995 היתה "בעלת דירה".
הקשישה, ילידת 1929 קיבלה משנת 1989 ועד 1995 סיוע בשכר דירה, זאת על-פי תעודת זכאות שהונפקה לה כקשישה, המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי.
בשנת 1995, כאשר ביקשה הקשישה לחדש את ההרשמה לקבלת סיוע בדיור, מסר לה משרד השיכון כי בקשתה נדחתה לאור העובדה שנמצא כי הינה רשומה, החל משנת 1993, כבעלים של דירת מגורים.
לאחר שערעורה על ההחלטה נדחה, עתרה הקשישה לבית הדין לעניינים מנהליים בדרישה להורות למשרד השיכון להכיר בה כזכאית לסיוע.
לטענת הקשישה, מאז ומתמיד היא היתה חסרת דיור ומעולם לא החזיקה בדירת מגורים. אין היא מכחישה, כי במשך שנתיים היתה רשומה דירת מגורים על שמה, אולם היא טוענת, כי הרישום היה פורמלי בלבד. לטענתה, הדירה נרכשה על-ידי בנה, הוא שילם את מלוא התמורה עבור הרכישה, החזיק בדירה ונשא בכל הוצאותיה.
בית המשפט דחה את העתירה והפנה את הקשישה לוועדת החריגים של משרד השיכון לטעון בפניהם כי בנה הונה אותה.
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון חזרה קשישה על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. משרד השיכון מסר בתגובה, כי התנהגות הקשישה איננה בתום לב ובמידה והיא מבקשת להגיש בקשה חריגה, יהיה עליה תחילה להחזיר את הכסף שקיבלה כסיוע שלא כדין במשך השנתיים בהן היתה רשומה כבעלת דירה.
"אף בהנחה ורישום הדירה על שם המערערת הינו פורמלי בלבד, די בכך בכדי להפוך את המערערת לבעלת דירה ובכך למנוע את זכאותה לסיוע ממשרד הבינוי והשיכון", כותב השופט סלים ג'ובראן בפסק דינו ומוסיף, כי הטעם לנוהל זה נעוץ במשאבים המוגבלים ובאחריות של משרד השיכון לחלק את "עוגת הסיוע" לזכאים העומדים בקריטריונים.
לדברי השופט ג'ובראן, הוצאת מצבים של "בעלות פורמלית" מגדר ההגדרה בנוהלי משרד הבינוי והשיכון עלולה לפרוץ את המסגרת התקציבית בחלוקת כספי הסיוע.
בית המשפט דוחה את הערעור.
