בתום ארבעה עשורים של פרפור מגיע הקץ לעיתון
מעריב. את המסמר האחרון בארון המתים הצליח לתקוע בו מו"ל היומון, שלמה בן-צבי - האיש שרק לפני ארבעה חודשים עשה צחוק מעצמו כשהכריז בכנס העיתונות באילת על "העתיד המזהיר" הצפוי לעיתון.
מה לא הבטיח אז שלמה בן-צבי? להפוך את מעריב לעיתון הנפוץ במדינה, כפי שהיה בימיו הטובים, וגם ליצור באמצעותו מיזם חדשני של שילוב בין טלוויזיה, פרינט ודיגיטל. אלא שבמקום זאת פושט העיתון את הרגל.
רכישת מעריב בידי שלמה בן-צבי רק דירדרה את העיתון מדחי לדחי. שילוב התכנים של "
מקור ראשון" בתכניו הוליד, בסופו של דבר, יציר-כלאיים, של לא-לפה-לא-לשם. מי שהורגל למעריב של פעם לא מצא בו את מה שחיפש, ובמקום זאת נחשף לעיניו שעטנז של שני עיתונים.
חטוטרת ענק
גם מי שקיווה לרוח חדשה שתנשב מדפיו - התבדה במהרה. יתר על כן: יותר מאצל מו"לים קודמים - נשא מעריב של שלמה בן-צבי חטוטרת-ענק של עיתון אנכרוניסטי, המתקשה למדי לצעוד עם הזמן. מאמרים מייגעים, כתבות משעממות וכותרות מסורבלות המשיכו אצלו להלאות את קהל הקוראים. יותר מבעבר הפך העיתון למעוזו של גיל הזהב ומספר הצעירים שנטשו אותו בהמוניהם עוד בעבר - רק גדל.
צחוק הגורל, אבל גם ברגעי פרפורו, עדיין המשיך שלמה בן-צבי להצטייר כמשיח גואל ולאחז את עיני העיתונאים הסרים למרותו. כמו קודמיו הוא ממשיך לדרוך במקום ולא עולה בידיו ללמוד לקח מכישלונם הגדול במרוצת השנים.
אף שאני בעברי איש
ידיעות אחרונות, ליבי-ליבי לאנשי מעריב שעוד נותרו בו ברגעיו האחרונים. מצער עד מאוד שנגזר עליהם להיפרד מעיתון שאיבד את שאר הרוח שלו עוד מימיהם של מייסדיו, עזריאל קרליבך ו
שלום רוזנפלד - שני עורכים בחסד עליון, שהעניקו לו נשמה יתרה.
