|   15:07:40
דלג
  רפי מן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

כשל ניהולי מתמשך

עם ההודעה על הפסקת הדפסתו של מעריב, נקודות במסלול ההתרסקות של העיתון שהיה הנפוץ במדינה
10/03/2014  |   רפי מן   |   כתבות   |   העין השביעית   |   תגובות
"מעריב קונים וזוכים. כל יום מגרדים, כל יום זוכים", פרסומת עצמית, 2005

באמצע העשור הקודם זומנו העורכים הבכירים במעריב לשורה של מפגשים מחוץ למערכת. המטרה הייתה לקיים סיעור מוחות בשאלה "פני העיתון לאן". הספינה כבר היטלטלה שנים לא מעטות, וברור היה שמעריב צריך לגבש אסטרטגיה חדשה. המפגשים נערכו במלון גלי-כנרת בטבריה, במלון ברמת-גן ובנמל תל אביב.

לפחות מפגש אחד, אולי שניים, הוקדשו למאמץ להסביר לעורכים את הצורך בחשיבה חדשנית, מקורית. מומחה לעניין הציג סרטים אמריקניים, כמעט ילדותיים, על הצורך לצפות את העתיד. המו"ל עפר נמרודי אולי חשש שאנשיו שקועים בעבר ואינם מבינים את הצורך לפרוץ קדימה, אבל בעיני רבים מהמשתתפים זה היה דווקא ביטוי לכשל ארגוני מתמשך. דיון סתמי על חדשנות, נטול פתרונות מעשיים. כמה מהמשתתפים דווקא ניסו להעלות רעיונות מעשיים, אבל הובהר להם שזה לא על סדר היום. רק חדשנות.

מפגש אחר הוקדש לגיבוש "החזון של החברה". אתה לא יכול למתג חברה או מוצר, כך הידהדו דברי המומחים מאמריקה, אם אין לך חזון, שליחות, ייעוד, משימה וגם ערכים. הדוחות הרבעוניים שיקפו בעקביות את צלילתו המתמשכת של העיתון, אבל אנחנו היינו אמורים לנסח חזון. מישהו החליט שהשליחות של מעריב היא "לעשות טוב". נו, טוב. נמרודי מצדו ביקש להעמיד את הרווחיות בראש סולם הערכים. בלי רווחיות, הסביר, אי-אפשר לעשות כלום. מעריב אולי עשה טוב לקוראים רבים, אבל מרווחיות הוא התרחק בהתמדה. הטיוטה שמורה במערכת.

"חזון מעריב (טיוטא)", תחילת שנות האלפיים

הפגישות על חדשנות וחזון היו אנקדוטות קטנות, חסרות משמעות, בסיפור הגדול על צניחתו של מעריב ממעמדו הרם כעיתון הנפוץ ביותר במדינה אל התהום העמוקה שבה הוא נמצא כיום. אבל הן מאפיינות את אובדן הדרך הניהולי שתרם רבות להגעתו של מעריב למצבו הנוכחי, על סף פירוק נוסף ואולי חיסול.

עד שתיכתב ההיסטוריה של מעריב, אפשר להעלות כאן כמה הסברים לסיפור התרסקותו של העיתון, ולמפות כמה נקודות במסלול הזה.

ראשית הנפילה הייתה תוצאה של התעלמות ראשי מעריב מן התהליכים הדמוגרפיים והחברתיים שחלו בישראל במהלך שנות ה-50 והבשילו במהלך העשורים הבאים. העיתונאים המשובחים של מעריב התחככו במשך שנים עם ראשי השלטון, הביאו סקופים ופרשנויות, אבל סירבו להביט סביב. לא היה זה מקרה שבאמצע שנות ה-70 אירעו בישראל שני מהפכים מקבילים. האחד היה המהפך הפוליטי של 1977, שבו איבדה מפא"י-המערך-עבודה את השלטון שבו החזיקה מאז קום המדינה. השני היה המהפך העיתונאי שבו איבד מעריב את הבכורה בשוק העיתונות הישראלי לידיעות אחרונות.

"המדינה חוזרת ל'מעריב'", פרסומת עצמית, 1993

היה דמיון רב בין שני המהפכים: בשני המקרים המפסידים היו ארגונים חזקים, שישבו על זרי הדפנה של הצלחתם וסירבו להתאים את עצמם למציאות החברתית החדשה שהתפתחה מאז שנות ה-50. המנצחים היו הליכוד וידיעות אחרונות, שראשיהם הצליחו להתחבר בעיקר לציבור הגדול של עולים, בעיקר מזרחיים, שחשו מקופחים על-ידי האליטות הפוליטיות והתקשורתיות.

בראש מעריב עמדו מאז הקמתו עזריאל קרליבך וחבורת המייסדים, פורשי ידיעות אחרונות, שהיו חלק מהאליטה של ימי היישוב. גברים אשכנזים, כמובן. הצלחת העיתון, שהיה אמצעי התקשורת המוביל בישראל בשנות ה-50 ןה-60, סינוורה אותם ומנעה מהם לזהות את המתרחש סביבם.

גם אצל המתחרים עמדו בראש הפירמידה גברים אשכנזים, בעיקר שניים, נוח מוזס ודב יודקובסקי. אולי משום שמצאו עצמם בעמדת נחיתות הם היו ערניים יותר והשכילו להתאים את העיתון לקהל הקוראים הפוטנציאלי, ולא דחו בבוז - כמו כמה מבכירי מעריב באותם ימים - את ההצעות להפוך את העיתון לעממי קצת יותר.

היו גם בעיות ניהוליות. בספרו "משחרית ועד מעריב" כתב יובל אליצור, שהיה בעבר סגן עורך העיתון, כי בעוכרי מעריב היה המבנה הארגוני שהתקבע בשנת 1948, והעניק מעמד מיוחד לחברי "הצמרת". זו הורכבה מחבורת המייסדים שערקו בפברואר 1948 מידיעות אחרונות עם עזריאל קרליבך ומעוד כמה בכירים. לטענת אליצור, היה זה מבנה קשיח, שהקשה על ניהול הארגון.

על תקופת יורשו של קרליבך, אריה דיסנצ'יק, כתב אליצור: "בסך-הכל היו ב'מעריב' עיתונאים מוכשרים, הגונים ומסורים, גם אם לא ידעו לנהל את ענייניהם". בתוככי "הצמרת" החריפו עם השנים מאבקי הכוח בין הוותיקים, ולעתים נדמה שהעיתון נחלק לשני מחנות הנאבקים זה בזה, במקום להשקיע את האנרגיה בתחרות עם הענק המתעצם ידיעות אחרונות.

"מעריב", מודעת פרסום עצמי לעיצוב חדש, 6.3.87

ב-1987 התקבלה בעיתון החלטה אסטרטגית שרק החמירה את המצב. על-אף ש"חדשות" כבר פרץ את הדרך לשימוש נרחב בצבע בעמודי החדשות, בחר מעריב ללכת בכיוון הנגדי, לעיצוב סולידי, נטול צבע, פרט לאדום של לוגו העיתון. הייתה זו התעלמות שגויה לא רק מ"חדשות" וידיעות אחרונות, שהגישו לקוראים עיתון ססגוני, אלא מהתפתחות משמעותית יותר בעולם התקשורת: אפילו הטלוויזיה הישראלית כבר שידרה באותם ימים בצבע.

"עקרונות להסכם תוכנית הבראה", "מעריב", 29.6.92

בשנות ה-80 כבר ניכר המשבר בעליל. ב-1986, על-רקע המשבר במשק, נאלצו העובדים להסכים לקיצוץ 14.1% משכרם למשך חצי שנה, כ"הלוואה למפעל". בסוף אותה שנה, כאשר תפוצת העיתון והכנסותיו התאוששו, הוחזר הכסף. החדשות הטובות לא האריכו ימים. ב-1989, לראשונה זה ארבעה עשורים, התבשרו העובדים כי "מענק פברואר", תוספת השכר המסורתית לציון יום-הולדתו של העיתון, לא תשולם. לחץ של העובדים הביא לשינוי ההחלטה, אבל חודשים אחדים אחר-כך נכנס מעריב לראשונה למסלול הקיצוצים והפיטורים. "במצב הכלכלי הנוכחי ישנן שלוש אפשרויות", דיווח ועד העיתונאים, "א. פיטורי עובדים, ב. קיצוצי שכר (ולא הלוואה כפי שנעשה בעבר), ג. נקיטת צעדים שיאפשרו הקטנה בהוצאות המפעל".

באותם ימים, בעוד מעריב מחפש מימון לרכישת מכונת דפוס בצבע (המסר נקלט, גם אם באיחור), צץ מושיע בדמות איל העיתונות הבריטי רוברט מקסוול, שהגיע למסע רכישות בישראל. לצד סאיטקס, הוצאת כתר ומניות בטבע, רכש מקסוול בהדרגה את השליטה במעריב. הוא קנה עבור העיתון מכונת דפוס חדשה ומינה כעורך ראשי את דב יודקובסקי, שנאלץ לפרוש מידיעות אחרונות בסיום סכסוך ממושך עם המו"ל הנכנס נוני מוזס, בנו של נוח. יודקובסקי הקים צוות שעסק בהכנת המעבר של מעריב לעידן הטבלואיד, כבן-דמותו של ידיעות אחרונות.

גיליון היתולי שהופץ במערכת "מעריב" ביום הדפסת גיליון הצבע הראשון ב-1992
▪ ▪ ▪

לא רק בעיות ניהול האיצו את דעיכת מעריב, אלא גם מזל רע והתנהגות פלילית של לפחות שניים מבעליו. בנובמבר 1991 נמצאה גופתו של מקסוול סמוך ליאכטה שלו במימי האוקיאנוס האטלנטי, ומיד אחר-כך צפו ועלו פרשות כספים מפוקפקות שבהן היה מעורב כדי להציל את אימפריית התקשורת שלו, שהתנפחה כבועה והתנפצה.

מכירת מעריב לחברת הכשרת-היישוב ולידיו של עפר נמרודי החזירה לזמן קצר את הסומק ללחיי העיתון ועובדיו. נמרודי יישם את תוכניות יודקובסקי, ומעריב בלבושו החדש כטבלואיד צבעוני פרץ לשוק בתנופה גדולה. מבצעי שיווק הובילו לצמצום משמעותי בפער בין העיתון למתחרהו ידיעות אחרונות. אלא שאז החל נמרודי בהסתבכותו הפלילית בפרשת האזנות הסתר בין שני העיתונים. מעצרו, העמדתו לדין ועונשי המאסר שהוטלו עליו פעמיים לא רק פגעו תדמיתית במעריב. הם גם הותירו את העיתון ללא בעל בית פעיל.

"מעריב", הודעה על קיצוץ שכר, 2012

כל אימת שהנפיק את מניות העיתון בבורסה, הצליח נמרודי להגדיל את הונו, אבל קופת העיתון התרוקנה במקביל בשל הניהול הכושל. הוא הכניס כשותף את האוליגרך הרוסי ולדימיר גוסינסקי, אך לאחר שנים אחדות הפכו ליריבים במאבק ששיתק את מועצת המנהלים.

במערכת עצמה הצליח העורך הראשי יעקב ארז לשמר צוות מקצועי ומסור של עיתונאים, ולהפיח בהם רוח קרב מקצועית, גם בימים שבהם תכפו ובאו הקיצוצים. מחליפו, אמנון דנקנר, היה כותב מוכשר אבל מנהל קפריזי, שניסה בין היתר לשכנע לשווא את עיתונאי מעריב שההגנה על נמרודי מעל דפי העיתון אינה רק כורח מעיק ובלתי נמנע, אלא מאבק אמיתי למען הצדק. הוא התגאה בכך שהצליח לשכנע עורכים וכתבים מידיעות אחרונות לעבור למעריב, אבל גם אלה לא הושיעו את העיתון, ומרביתם חזרו לאחר זמן מרחוב קרליבך לרחוב מוזס.

"נוכח העלייה החדה במחירי הנייר והתוצאות העסקיות הקשות של העיתון ברבעון האחרון נשקלת האפשרות להפסיק את ההתקשרות עמך", "מעריב", מכתב שימוע, 2004
▪ ▪ ▪

יעקב נמרודי, אביו של עופר, נהג להכחיש ידיעות על כוונות למכור את מעריב. גם נכדי ינהלו את מעריב, הכריז פעם. אבל כשהתרוקנה הקופה צצו כמה דמויות שהבעלות על מעריב, המותג והעיתון, עדיין קרצה להם, הגם שהיה ברור שמדובר בגוף גוסס. איש ההייטק זכי רכיב נכנס במאי 2010 כשותף ובעל השליטה, אך בתוך זמן קצר מאוד התברר לו כי לא יוכל לחלץ את מעריב מהבוץ.

פחות משנה אחר-כך מצא רכיב את מושיעו בדמות נוחי דנקנר, יו"ר אי.די.בי, שביקש לדברי מנהליו להעניק לפירמידה שלו גם זרוע עיתונאית, אפשר גם לצורכי שתדלנות והשפעה על הרגולטורים ולמטרות נוספות. הסוף ידוע: הכדור הועבר לידי שלמה בן-צבי, שהבטיח כמו קודמיו פריצות דרך והצלחות מסחררות, אבל מצא עצמו, כמו נוחי דנקנר, מבקש השבוע את הגנת בית המשפט בפני נושיו - ובכלל זה עובדי העיתון.

מעריב, שגרת קיצוצים, ידיעה ב"דה-מרקר", ינואר 2005
▪ ▪ ▪

הסאגה של מעריב, שיכולה למלא ספר עב כרס, היא בעיקר סיפור של כשלונות ניהוליים שנמשכו עשורים. לכך הוסיפה כמובן גם המציאות התקשורתית המשתנה, המכרסמת בעיקר בעיתונות המודפסת: אתגר האינטרנט מאז סוף המאה הקודמת, שנגס בהתמדה בקוראים וגם במפרסמים, ולא פחות מכך מהלומת ישראל היום, שנכנס לשוק על-כנפי הונו העצום ומטרותיו הפוליטיות של שלדון אדלסון וטילטל את כל המתחרים. את מעריב הוא עקף כבר באמצע 2008, שמונה חודשים לאחר השקתו.

מול האתגרים הללו נמצא מעריב בעמדה נחותה מכל יריביו בשוק העיתונות המודפסת. רצף הטעויות, המשברים, הטלטלות, החלפות הבעלים, העורכים והמנכ"לים - כל אלה הותירו את הענק של שנות ה-50 וה-60 עייף, מוכה וחלש מכדי להגיב בצורה ראויה.

תאריך:  10/03/2014   |   עודכן:  10/03/2014
רפי מן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  מעריב - הקריסה
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ, הקפיא ל-60 יום את ההליכים נגד קבוצת מקור ראשון, המו"ל של העיתונים מעריב ומקור ראשון. מינץ הקפיא גם את ההליכים נגד בעל השליטה בקבוצה, שלמה בן-צבי, ככל שאלו נוגעים לערבויותיו לחובותיהן.
09/03/2014  |  איתמר לוין  |   חדשות
חשדות לפלילים בהתנהלות קבוצת מקור ראשון עלו (יום א', 9.3.14) בדיון בבקשתה להקפאת הליכים שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. נציגי העובדים טענו, כי החברה ביצעה ניכויים במקור משכרם ולא העבירה אותם לרשויות המס, דבר המהווה עבירה פלילית.
09/03/2014  |  איתמר לוין  |   חדשות
מחריף העימות בין שלמה בן-צבי, בעלי קבוצת מקור ראשון, לבין הנאמנים בהסדר הנושים של חברת מעריב, עוה"ד שלמה נס וירון ארבל. לאחר שנס וארבל האשימו את בן-צבי בהעדפת נושים פסולה לטובת החברות שבבעלותו, טוען בן-צבי (מוצ"ש, 8.3.14), כי נס וארבל מסרו לבית המשפט מידע מסולף. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ, ידון (יום א', 9.3.14) בבקשת ההקפאה למקור ראשון ולבן-צבי עצמו.
08/03/2014  |  איתמר לוין  |   חדשות
העיתון מעריב לא יודפס הלילה ולא יתפרסם מחר. כך הודיעה הנהלת העיתון לעובדים ביום שישי, זמן קצר לפני כניסת השבת.
08/03/2014  |  מחלקה ראשונה  |   חדשות
הנהלת מעריב החליטה לא להדפיס את עיתון הבוקר וחינמון אחר-הצהריים בשל המצוקה התקציבית. ההנהלה הודיעה (יום ו', 7.3.14) לעובדים כי הם אינם צריכים להגיע במוצ"ש למערכות כדי לעבוד על עיתון יום ראשון.
07/03/2014  |  עופר וולפסון  |   חדשות
רשימות נוספות   /   מעריב - הקריסה  /  מי ומי    / 
"ההנהלה איבדה כל רסן"  /  אורן פרסיקו
נא לא להפריע  /  אורן פרסיקו
לא צריך להגיד בשביל להבין  /  אורן פרסיקו
שחור ולבן  /  אורן פרסיקו
חורים בידיים  /  אורן פרסיקו
שמחת הלב הקטנה  /  אורן פרסיקו
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il