- "הולך רכיל ומגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" - (משלי י"א 13)
- "אדם כפוי טובה הוא תמיד אדם חלש, מימי לא ראיתי איש תרומתי והוא כפוי טובה" - (גיתה)
עדות ללא מסמכים, ללא הקלטות וללא רישומים עדות או גרסה מאוחרת, בשלב כה מאוחר של המשפט, לאחר סיכומי הצדדים ומועד הכרעת דין קבוע וקרוב, חייבת להיות דרמטית, ממשית ועם "בשר", לאמור: ראיות רציניות שיש בהן כדי לשכנע ולשנות ראיות משפט.
הפרקליטות סירבה ל"הסדר טיעון" מאוחר זה, ייתכן בשל גרסה כללית, ללא תימוכין ממשיים בראיות, מה שהם קראו כותרות כלליות.
עדות מסוג כזה, מאישיות נוסח
שולה זקן שהייתה מזכירתו של אולמרט, מאז היותה בת 17, לאורך כל הקריירה שלו מאז משרד עו"ד, דרך ראש עיריית ירושלים, שר בממשלה ולבסוף ראש ממשלה, שעומד לדין על עבירות פליליות, יש בה באופן אוטומטי עניין לציבור.
משקל משפטי מול משקל ציבורי במקרה הספציפי, גם אם לעדות אין משקל משפטי גבוה, יש בה משקל והד ציבורי שאסור להחמיץ אותו.
אל לנו לשכוח, לא מדובר במשפט פלילי שגרתי יומיומי, שאז באמת לגרסה כה מאוחרת, מאחד הנאשמים/מעורבים לא הייתה חיונית או בעלת הד ציבורי.
מדובר בראש ממשלה, ראש עיר, מהנדס עיר קבלנים ויזמים של פרויקט ענקי שכונה גם "המפלצת על הגבעה" - ועל כן המשקל הציבורי לא פחות חשוב מהמשקל המשפטי.
מזכירה שיודעת סודות כמוסכם עדה מסוג זה, היא מעיין מתגבר של סודות מחדרי חדרים, מכספות נסתרות, מעטפות מסתוריות, וזרימת כספים בין אנשים, בצורה חוקית ובלתי חוקית.
מדובר בזכות הציבור לדעת, מבחינת הקלסיקה שבאמרה זו או העיקרון הציבורי.
גם אם השופט רוזן היה בסופו של תהליך מסכם ואומר: עדותה לא הוסיפה, לא הכריעה אבל האירה, הסבירה, הבהירה, כמה סוגיות, כמה פינות אפלות - דיינו מבחינה משפטית וציבורית כאחת.
עדיין לא מאוחר
למרות הדחייה ומועד המשפט הקבוע לסוף מרץ, עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת.
שולה זקן, יכולה לפנות לבית המפשט ולבקש להעיד מטעם בית המשפט, הליך כזה ידוע, מקובל ולפעמים גם השופט מיוזמתו יכול לעשות זאת, אבל בתנאי שיש ממש בעדות, יש בה כדי לשנות, להרשיע או לזכות נאשם או מטעמי "כללי הצדק הטבעי" - העדות בעלת משמעות לעשיית הצדק והמשפט.
המהלך האחר שאינו משפטי גרידא, אבל בעל השפעה וכוח ציבורי, הוא פרסום מלא של העדות הרלוונטית, ראיונות בתקשורת או מסיבת עיתונאים, בה יפורטו פרטים נסתרים ומוכמנים.
עדות מסוג כזה - ציבורי - תהיה בעלת השלכות ציבוריות פוליטיות על
אהוד אולמרט וגם על שולה זקן.
גם אם היא רוצה לנקות את מצפונה, או רוצה לנקום באולמרט שזנח אותה ברגע האמת, שנתן לה לטבוע בלי להושיט יד או גלגל הצלה, עדיין העדות הציבורית היא בעלת חשיבות.
הערות והרהורים בענייני דיומא ובענייני ספינת הנשק 1. עיתונאים, מבקרים, מגישי טלוויזיה ומומחים למיניהם, טענו בלהט שהפרסום אולי היה מוקדם אך בעיקר שהפרסום היה מוגזם.
2. אחרים טענו - שיותר מדי, אנשי צבא ופוליטיקאים רצו אחר התהילה ואחרי מיקרופונים.
3. ובכן רבותי המומחים: בימים טרופים אלה של רבי ערוצים - הפרסומים הם:
א. מובנים בכל פעולה לחיוב ושלילה.
ב. הם "כלי נשק" הסברתי, תקשורתי, לפעמים יעיל יותר מטילים ופגזים.
ג. כשיש מבצע כה מוצלח - לא נורא אם יש הרבה שנדחפים למיקרופונים, לרובם זה מגיע לגעת בתהילה.
ד. זכור לי שבמבצע "אנטבה" - החגיגות היו לא פחות רבות ומוצלחות, כמו במקרה האוניה באילת.
4. הרצח בבר-נוער. חגי פליסיאן החשוד המרכזי, על-פי עד המדינה, שוחרר ממעצר, ממעצר בית וכתב האישום בוטל.
5. מבוכה, סתירה למשטרה והפרקליטות - מה שמגיע מגיע.
6. הזהרתי במאמרים, באתר זה, מפני "עדי מדינה" - אמרתי לכם!
