חלומה הכמוס של כל מסעדה הוא לשרוד, כמובן, לאורך ימים. אלא שאת החלום המתוק מצליחות רק מסעדות מעטות לממש. אחת מהן היא "הסינית האדומה" שבצפון תל אביב (דיזנגוף 326), השורדת מעל לשלושה עשורים.
חרף היומרנות הרבה שבשמה - "הסינית האדומה" אינה אלא מסעדה אסיאתית אותנטית ובתור שכזו אף נחשבת לאחת הטובות מסוגה. כמי שאינה שוקטת כל ימות השנה על שמריה - מקפידה המסעדה הזו להתעדכן עם הזמן ובאחרונה אף הוסיפה לתפריט הקבוע שלה גם את הסושי והדים-סאם, שכבר הספיקו להפוך ללהיטים קולינריים במסעדנות הישראלית.
פורים כל השנה
היינו בשניים, לעת צהריים, בחג הפורים, ומצאנו מסעדה מעוצבת היטב, עם תפאורה אותנטית, הלקוחה מהתרבות האסיאתית. פתחנו במרקים של ואן-טון ושל תירס מתוק. שני המרקים היו מוצלחים והוגשו בנדיבות ראויה לציון. אחריהם הגיעו, בזה אחר זה, מנה של בשר-ברווז פריך ועסיסי, ברוטב-תפוזים, בתוספת של אטריות-ביצים עם ירקות, שהיו בטעמן די-תפלות. לצד המנה העיקרית לגמנו תה יסמין מעולה ומפיץ ניחוחות נעימים מתוך קנקן מעוצב ורב-ממדים.
בהגיע תור הקינוחים נדלקנו על הבננה המטוגנת בליקר ועל גלידת הסורבה המרעננת, בטעמים של קוקוס וליצ'י. שני הקינוחים היו עשויים היטב ולצידם הוגש אספרסו כפול.
החשבון, בתוספת של שתי עוגיות-מזל, הפופולריות כל כך במזרח הרחוק, הסתכם ב-225 שקל, והוספנו עליו תשר של 10%, שהיה, אללי, די צולע. את "הסינית האדומה" זיכינו, על-אף ה"תחפושת" שלה, ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו. שהרי פורים, או לא - ה"סינית" שמאחורי המסכה היא, בסך-הכל, מסעדה אסיאתית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
