בסוריה נלחמים גורמים רבים, כולל גורמי ג'יהאד. אחד מאותם ארגונים ידוע בשם "המדינה האיסלאמית של עירק והלבנט" או "דאעש" בראשי תיבות בערבית. מדובר באחד הארגונים הג'יהאדיסטים הקיצוניים שפועלים בסוריה ובעירק. אחד החששות של מדינות אירופה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, הוא שלוחמים ג'יהאדיסטים שהגיעו ממדינות שונות ביבשת, יחזרו למדינות המוצא שלהם ויבצעו פיגועים. נראה כי היעד הראשון הוא טורקיה.

ב-20 במרס ביצעו שלושה מחבלים מטעם דאעש פיגוע ירי בטורקיה, כולל זריקת רימונים. שלושת המחבלים היו אזרחים ממקדוניה, גרמניה ושווייץ. בסוריה איימו לוחמי דאעש שהם יתקפו את קברו של סולימאן שאח, סבו של עות'מאן הראשון, מייסד האימפריה העות'מאנית. למרות שהקבר נמצא בסוריה, שומרים עליו חיילים טורקים; דאעש איים לתקוף חיילים אלו אם לא יעזבו את המקום.

באירועים אלו ניתן לראות את כניסתם של לוחמי ג'יאהד לתוך אירופה, כאשר הם כבר נמצאים ופועלים נגד טורקיה. מדובר בשעת מבחן לטורקיה ולנאט"ו שטורקיה חברה בה. אם הם יצליחו למגר את האיום במהירות, המחבלים לא ינסו לחדור שוב לאירופה, ואם כן – אז בעוד הרבה זמן. לעומת זאת, אם אירופה לא תמגר את האיום הזה במהירות, אנחנו נראה גל של פיגועי טרור ברחבי היבשת.

בסוף השבוע שלחו גורמים פלשתינים מסרונים בשם החמאס, המאיימים על ישראלים ומציעים להם לעזוב את המדינה. בנוסף, האקרים פרצו למאגר הנתונים של האתר "ישראל דיפנס" העוסק בביטחון, ושלחו הודעות מייל מטעם האתר למנוייו בנוגע לשייח' אחמד יאסין ולפיה חיסולו לא יישכח ותבוצע נקמה.

זוהי לא הפעם הראשונה שבה ישראלים מקבלים הודעות מסוג זה. גם בזמן מבצעים ברצועה היו אזרחים שקיבלו מסרונים כאלה. התשובה שאמורה להיות לאותם מסרונים היא לוחמה פסיכולוגית מהצד של ישראל. ישראל צריכה להראות, לא רק לעולם, אלא גם לתושבי הרצועה, כי הרע בכל הסיפור זה לא ישראל, אלא חמאס וארגונים מסוגו.

צריך להעביר את המסר, לפיו ירי מצד ארגוני טרור לעבר ישראל פוגע רק באזרחי הרצועה, משום שהדבר מביא למניעת כניסת סחורות והפצצות של חיל האוויר. בעזרת לוחמה פסיכולוגית צריך לגרום לתושבי הרצועה להקיא מקרבם את ארגוני הטרור. תושבי הרצועה יעשו זאת רק אם יידעו בוודאות מוחלטת, כי תהיה להם אלטרנטיבה שבעזרתה הם יוכלו לשקם את עצמם, דבר שייעשה באמצעות שיתוף פעולה מצד ישראל.

גורמים אמריקניים העריכו השבוע, כי ייתכן שהיעד של ספינת הנשק "קלוס סי" היה חצי האי סיני. לדבריהם, הטענה לפיה היעד היה רצועת עזה, נועד שלא להביך את שלטונות מצרים, הפועלים למניעת הברחות נשק לסיני.

השאלה המתבקשת היא: למי אכפת? האמריקנים מתעלמים מהסיפור הכולל: סוריה העבירה נשק איכותי ומתקדם לאירן. אירן הכינה את הספינה, עירק עזרה להסוות את המטען וישראל הצליחה לעצור את המשלוח. לא באמת משנה מי היו גורמי הטרור שהנשק היה אמור להגיע אליהם. מדובר בגורמי טרור שלא נראה כי הם ישתמשו בנשק לאימונים או לאחסון.

נמצאנו למדים, כי לארה"ב הרבה יותר חשוב מי הנמען מאשר מי השולח. נכון, חשוב לדעת מי הנמען, אבל יותר חשוב לדעת מי השולח שפועל, מעביר ומספק נשק כדי שתוכל לעצור אותו. במהלך ההיסטוריה, כאשר ישראל הייתה צריכה לעצור ניסיונות של מדינות ערב לבנות נשק מתקדם, כמו הטילים ארוכי הטווח של נאצר או התותח של סדאם חוסיין, היא לא פעלה נגד מי שאמור לקבל את הנשק, אלא נגד אלו שעבדו כדי לייצר אותו.

אפשר להגיד, כי אם אני פוגע במוען, אז הנמען ישיג את הדברים ממקום אחר. זה נכון, אבל הרבה יותר קשה ומאיים כאשר הנמען יודע שעוקבים אחר פעולותיו להשגת נשק. הדבר גם מוריד את המוטיבציה לנמענים אחרים לספק את הנשק, כאשר הם רואים מה שקרה לקודם שעשה זאת. מקרה זה מראה שוב את חולשתה ההולכת ומתגברת של ארה"ב בעולם, כאשר היא בוחרת להתעלם ממה שאירן מעוללת, רק כדי להגיע להסכם איתה ולסמן "וי" בשדה הדיפלומטי.

השבוע התכנסה בכווית ועידה של שרי חוץ ממדינות הליגה הערבית, שבה החליטו לדחות את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. הוועידה התכנסה לקראת סיום תשעת חודשי המו"מ שנקבעו על-ידי המזכיר ג'ון קרי. לדבריהם, הם ידחו את ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, אם ישראל תערער על זכותו של העם הפלשתיני לשוב ארצה ולתת פיצוי לפליטים הפלשתינים.

הוועידה הזאת מעלה זיכרונות מועידה אחרת, ועידת חרטום. בוועידה שנערכה בבירת סודן לאחר מלחמת ששת הימים, קבעו שמונה מנהיגי מדינות ערב את "שלושת הלאווים" המפורסמים: לא להכרה בישראל, לא למו"מ עם ישראל ולא לשלום עם ישראל. בישראל ראו את החלטות הוועידה כהוכחה לכך שאין פרטנר לשלום. גולדה מאיר אמרה, שהוועידה קוראת להשמדת ישראל. לוי אשכול ביקר באותו זמן בתעלת סואץ ואמר, כי כאשר אין הידברות מחפשים גבולות טבעיים, כמו התעלה. מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, ראה בהחלטה סימן לקיצוניות שהשתלטה על העולם הערבי.

וכיום? לא רואים שום תגובה על החלטת הוועידה. יכול להיות כי לא אכפת, יכול להיות כי לא לוקחים את זה ברצינות ויכול להיות שלאנשים בעולם נמאס לשמוע ממה שהוגדר כבעיה הגדולה ביותר במזרח התיכון: הסכסוך הישראלי-פלשתיני. למרות כל זאת, אי-אפשר להתעלם מכך שמספר מדינות מכנסות ועידה שבה הן מוקיעות את זכות קיומה של מדינה אחרת. ישראל צריכה להשתמש בכך בפעם הבאה שהיא תידרש להגן על עצמה, ולציין כי היא לא תשב בצד ותתעלם בשעה שעומדים עליה לכלותה.

בשבוע שעבר אמרתי, כי הכנסת ארגון "האחים המוסלמים" לרשימת ארגוני הטרור בסעודיה, תביא לכך שחמאס - שהאחים המוסלמים הם פטרונו האידיאולוגי - יחפש פטרון כלכלי אחר, שהוא לא סעודיה. השבוע דווח, כי חמאס חזר לקבל תמיכה כספית מאירן, אחרי קרע של שנתיים. אחד ממנהיגי הארגון ברצועה אמר, כי הדבר לא מבטא זגזוג של חמאס אחרי מקורות כספיים – בהתחלה אירן, ואז מצרים, קטאר ובסוף שוב אירן. לדבריו, לאחר ההפיכה במצרים, המתח בין קטאר לסעודיה הביא להידוק הקשרים בין קטאר לאירן, דבר שהאפיל על יחסי אירן-חמאס.

בכל מקרה, כדי שחזרתו של חמאס לרשימת החברים של אירן תהיה רשמית, הוא יצטרך כנראה להוכיח את עצמו או להתחייב לעתיד. להוכיח את עצמו יכול לבוא לידי ביטוי בביצוע ירי לעבר ישראל או בפעולות טרור אחרות, ולהתחייב לעתיד יכול להיות עמידה לצד אירן כאשר הארגון יידרש לכך.

דבר נוסף: חידוש הקשרים בין החמאס לאירן, כנראה יביא לכך שאירן תחייב את חמאס להדק את הקשרים עם הג'יהאד האיסלאמי, שהוא בן-חסות אחר של אירן. לא נראה כי שני הארגונים יתאחדו להקמת ארגון-על, אלא שהם יפעלו יותר ביחד וישתפו זה את זה בדברים, ויחכו ביחד ליום שבו אירן תדרוש מהם לפעול נגד ישראל.