בימים אלה כאשר שוחררו 500 אסירים ביטחוניים אשר נשפטו ונכלאו בגין פעילות חבלנית, וכאשר עומדת על הפרק גם סוגיה של שחרור האסירים "עם דם על הידיים" (כלומר, כאלה אשר רצחו ופצעו אזרחים וחיילים), הנני מביעה כאן את התרעומת על ההתעלמות המוחלטת של כל נבחרי הציבור ואנשי הציבור מהפגיעה הקשה בזכויות אלמנטריות של האסיר יגאל עמיר וגם מהפגיעה הקשה ביותר בזכויותיי, בהיותי אזרחית שומרת חוק וחפה מפשע.
מסכת התעללויות אשר עוברת עליי מיום פרסום כוונתנו להינשא מתבצעת ללא שום הפרעה ובלי שום מחאה ציבורית והתערבות של הציבור ושל אלה שבתפקידם לדאוג לשמירת זכויות הפרט ותקינות החיים בחברה דמוקרטית נורמטיבית.
עלי להזכיר כי כבר עברה למעלה משנה מאז שפנינו, יגאל עמיר ואנוכי (25.01.04), לרשויות המתאימות בבקשה לאשר את נישואינו. מאז הגורמים בשב"ס באופן שיטתי מתנכלים בנו ומסרבים בתוקף לדון בבקשתנו, כאשר המטרה המוצהרת של התנהלות תמוהה זו היא למשוך זמן ולטרפד את הנישואים.
עוד בטרם הוגשה בקשה רשמית להינשא הצהיר נציב השב"ס, יעקב גנות כי לא יאפשר את החתונה מסיבות מצפוניות. לאחר שהבקשה הרשמית לשב"ס לא נענתה במשך חודשיים עתר יגאל עמיר לבית המשפט.
בבית המשפט התברר כי ההתנגדות של השב"ס לנישואים (ליתר דיוק, להתייחדות, הרי והנישואים לא נדונו כלל) אינה נובעת משיקולים מצפוניים, כפי שנטען בהתחלה, אלא משיקולים אשר הוגדרו כ"ביטחוניים", למרות שלכל בר-דעת ברור כי כל הסכנות המדומות של הקשר ביני לבין יגאל עמיר עבור ביטחון המדינה מצוצות מן האצבע.
עלי להדגיש כי כל השיקולים "הביטחוניים" הללו לא עלו בדעתם של השב"ס במשך כל השנים שבהן אני מבקרת אצל יגאל עמיר. אזכיר כי בקשתי לביקורים אושרה על-ידי בית המשפט ללא התנגדות של השב"כ, ורק לאחר הגשת הבקשה לנישואים נהפכתי ל"מסוכנת".
יש להדגיש כי בכל מקרה כל השיקולים הנ"ל מתייחסים רק לעניין ההתייחדות, ובאשר לחתונה, למעשה, לא הביע השב"ס התנגדות מפורשת אך אימץ אסטרטגיה אחרת אשר כוונתה שוב ברורה מעבר מכל ספק: למשוך את הזמן. בתשובה לפניית בית המפשט המחוזי בתל אביב סירב השב"ס להתייחס לבקשתנו להינשא בטענה שהתשובה תינתן אך ורק אחרי ההחלטה בעניין ההתייחדות, וזאת למרות שלא פעם הצהרנו מפורשות כי בכל מקרה בקשתנו להתחתן בעינה עומדת. לצערי קיבל בית המפשט המחוזי את עמדת השב"ס. הנושא הועבר להכרעת הבג"ץ. בשלב הנוכח אנחנו כבר חצי שנה מצפים להחלטתו של הבג"ץ אשר מבוששת להגיע.
נזכיר כי באופן נדיר המחוקק חווה את הדעה החד-משמעית באשר לבקשתנו להתחתן. כנראה על-מנת לנסות ולבסס את התנגדותם לחתונה הגישו גורמים פוליטיים הצעת חוק האוסרת על הנישואים שלנו. הצעה נדחתה ברוב עצום של 60 ח"כ נגד 14. ובכל זאת, השב"ס מנהל מדיניות חוץ עצמאית ופועל בניגוד לקביעתו של המחוקק. זאת כאשר בישראל מעולם לא נאסר על אסיר להתחתן, גם במקרים של אסירים עם כמה מאסרי עולם.
אומנם במקרה שלנו הגורם שבידו הטיל המחוקק את האחריות על ביצוע הענישה של עוברי חוק שכח על החוק ועל הסדר ומחפש כל עילה, מגוחכת ככל שתהיה, על-מנת לדחות את בקשתנו על הסף. אך למרות המראה המביש הזה לא קם שום גוף רשמי או ציבורי ולא התערב לטובתנו.
מיותר לציין כי אף גורם לא הצליח להוכיח ולו פעם אחת שקיים סיכון כלשהו הנובע כביכול מקשר ביני לבין יגאל עמיר. ההיפך הוא הנכון: הקשר הרב-שנתי ההוא אף פעם לא גרם לשום נזק לשלום הציבור ולא לשום אישיות ספציפית, כפי שידוע היטב לגורמים הממונים על כך. יתר על כן, אותם הגורמים אשר מוכנים להסתכן בסיכון ממשי גדול מאוד הנובע משחרור המוני של המחבלים לצורך מטרות פוליטיות, מסרבים בתוקף לממש את זכויותיי הבסיסיות ביותר אשר שייכות לכל אזרח (כגון, זכות להינשא). מדובר, אפוא, ברדיפה פוליטית מובהקת.
יתר על כן, מיום הפרסום על כוונתנו להנשא הנני מרגישה חסרת אונים וחסרת הגנה בפני סדרת התעללויות והתנכלויות מצד השב"ס אשר נובעות לכאורה מצד יצר הנקמנות של השלטונות. אביא רק כמה דוגמאות בודדות:
1. התנכלויות רבות בזמן הביקורים, בלי שום הסבר והפרת משמעת מצדנו.
2. הנחיות מטרידות ומשפילות בנוגע לכניסתי/יציאתי מהביקור אשר לא היו קיימות קודם וגם לא ניתן להם שום הסבר.
3. פרסום מידע כוזב הפוגע בפרטיותי ובשמי שהודלף לתקשורת על-ידי השב"ס, כגון פרסום ב-Ynet וכלי התקשורת האחרים אודות הביקור שכביכול הופסק. הביקור לא הופסק, והמידע הנמסר מפיו השב"ס היה שיקרי ופגע בי קשות.
4. דחייה בלי כל נימוק והסבר של הבקשות הרגילות של האסיר בכל מה שקשור אליי, כגון דחיית בקשתו להעביר אליי כתב-יד של ספרי שתרגם מרוסית לעברית.
מסכת התעללויות חמורה פגעה קשות בזכויותיי כאזרחית שומרת חוק. העובדות מדברות בעד עצמן. כולן פורסמו בתקשורת והובאו לידיעת הציבור. למרות זאת, הגורמים הממונים על החוק ונציגי הציבור מילאו את פיהם מים. עלי להזכיר כי לא רק הנושא האישי שלי עומד כאן על הפרק. שמירת הזכויות של הפרט ויכולת להגן עליו בפני הדורסנות של הממסד מהוות אבן בוחן עבור כל משטר דמוקרטי. התעלמות מאי-צדק כלפיי פירושה כתב אישום חמור נגד החברה המתיימרת לטעון להיותה חברה נורמטיבית השואפת להגנת זכויות אזרחיה.
