מה הלאה?

שולה זקן. הטיעונים לעונש בעניינה של שולה זקן יישמעו מחרתיים (יום ה', 15.5.14). הצדדים יבקשו מהשופט דוד רוזן לכבד את הסדר הטיעון ולגזור עליה 11 חודשי מאסר וחילוטים וקנסות בסך 100,000 שקל. רוזן הבהיר, כי יצטרכו לעמול קשות כדי לשכנע אותו להסכים. בשל כך, יהיה על המדינה למסור מידע בנוגע לפעולות החקירה המבוצעות בעקבות העדויות והראיות שמסרה זקן. חלק זה של הדיון יהיה חסוי.

ההחלטות של רוזן בנוגע ליתר מקבלי השוחד, מציבות משוכה לא פשוטה בפני הפרקליטות וסניגוריה של זקן. את אלי שמחיוף הוא שלח ל-3.5 שנות מאסר על סכומי שוחד דומים למדי לאלו שזקן קיבלה. כאשר הוא מצטט פסקי דין בהם הענישה על קבלת שוחד היא כמה וכמה שנות מאסר, ובעצמו מיישם אותם, צריך רוזן נימוקים טובים מאוד כדי להסתפק בעונש כה קל.

מצד שני, רוזן יתקשה שלא לקבל את ההסכמות בין הצדדים. אם הייתה זו עסקת טיעון רגילה, היה לו מרווח תמרון - צר אומנם - בנימוק שהעסקה אינה סבירה. אך מאחר שזו אינה עסקה רגילה, אלא עונש ששני הצדדים יבקשו, קשה מאוד לראות כיצד יוכל לגזור על זקן יותר מהעונש המירבי שהמדינה מבקשת, אלא אם כן ינהג כדרכו ויאמר: לא מעניינת אותי הכותרת; מבחינה מהותית זוהי עסקת טיעון, וכך אני מתייחס אליה. ההחלטה צפויה להינתן בתוך מספר ימים.

אורי לופוליאנסקי ואברהם פיינר. גזרי הדין של שני נאשמים אלו יינתנו ב-9.6.14. רוזן נענה לבקשת המדינה להפריד אותם מיתר הנאשמים, כדי להשלים את הבדיקות הרפואיות של לופוליאנסקי וכדי לקבל חוות דעת על התאמתו של פיינר לעבודות שירות. רוזן הבהיר שבכוונתו לסטות כלפי מטה ממתחם הענישה בנוגע לנאשמים אלו, אשר השוחד שקיבלו לא הלך לכיסיהם (אלא ליד שרה ולבית מלכה, בהתאמה), ואשר מצבם הרפואי קשה.

בגזר הדין הנוכחי, תוקף רוזן בחריפות את תיקון 113 לחוק העונשין, אם כי בסופו של דבר מדגיש שעליו לנהוג לפיו. אלא שלפני כן אומר רוזן, כי קיימות אפשרויות לעקוף את מתחמי הענישה - אפשרויות שהוא לא ממש אוהב, אבל גם לא פוסל. הרמז ברור: אם לא תושג הסכמה - למשל על עבודות שירות - רוזן יקבע זאת על דעת עצמו; ואם המדינה רוצה, שתערער לעליון.

ערעורים. זירת הקרב עוברת כעת לבית המשפט העליון. סביר להניח שהמורשעים יערערו, הן על הרשעותיהם והן על חומרת עונשיהם (בנוגע ללופוליאנסקי ופיינר הדבר תלוי בעונשיהם). אהוד אולמרט כבר הודיע במפורש שיעשה זאת. הערעורים צריכים להיות מוגשים תוך 45 יום, דהיינו: עד סוף חודש יוני. לאחר מכן יהיו למדינה 45 יום לענות, כאשר ימי הפגרה לא מובאים בחשבון, כך שזה מביא אותנו לסוף חודש ספטמבר - בהנחה שהמדינה לא תבקש ארכה לנוכח ריבוי המערערים. הללו יקבלו עוד זמן להגיב על תשובת המדינה. לכן, הערעורים אינם צפויים להישמע לפני החודשים האחרונים של 2014 לכל המוקדם.

המדינה תצטרך להחליט האם היא מערערת על זיכוייהם של שמעון גלאון, אמנון ספרן ויעקב אפרתי. ההתלבטות היא בעיקר לגבי שני הראשונים, שזוכו - בלשונו של רוזן - מחמת ספק קל בלבד שנותר בליבו; זיכויו של אפרתי היה צפוי למדי. החלטה נוספת תהיה האם לערער על קולת עונשיהם של מי מן הנאשמים, ולו כמשקל נגד לערעורים שלהם. בשני המסלולים ההחלטה אינה פשוטה, כי הרי המדינה תבקש מהעליון לאמץ את פסק דינו של רוזן לגבי כל הנאשמים שהורשעו - ולכן תתקשה לטעון במקביל שהוא טעה בחלקים אחרים שלו. הניחוש הסביר: היא לא תערער.

עיכוב ביצוע. רוזן עיכב את ביצוע המאסרים עד 1.9.14, בהנחה שעד אז יוגשו ערעורים לעליון ולצידם בקשות לעיכוב ביצוע עד להכרעה. קשה לצפות מה תהיה החלטת בית המשפט העליון. מצד אחד, הכלל הברור הוא שהגשת ערעור אינה מהווה לכשעצמה סיבה לעיכוב ריצוי העונש; על בית המשפט לשקול את סיכויי הערעור אל מול אורך המאסר. בהקשר הזה, מה שכן ניתן להניח הוא שהחלקים הכספיים של העונשים לא יעוכבו, משום שכסף תמיד אפשר לקבל בחזרה.

מצד שני, משה קצב קיבל עיכוב ביצוע על שבע שנות מאסר - ולכן איש לא יופתע אם אהוד אולמרט יקבל עיכוב ביצוע על הרבה פחות. מצד שלישי, האם ניתן יהיה לעכב רק את עונשו של נאשם אחד? ההחלטה תיפול רק לאחר הגשת הערעורים ולאחר שהמדינה תגיב על בקשות העיכוב.

אהוד אולמרט. בית המשפט העליון טרם התבקש, וממילא טרם החליט, האם להתיר להגיש את העדויות והראיות של זקן בנוגע לפרשות ראשונטורס וטלנסקי. במקביל נמשכת חקירת המשטרה בחשד שאולמרט שיבש את המשפט בירושלים ואת משפט הולילנד. הרקע הזה יכול להשפיע בצורה משמעותית גם על הדרך בה יסתיים משפט הולילנד מבחינת אולמרט: האם הוא יילחם עד הסוף, או שמא יחליט שעליו להגיע להסדר שיכסה את כל התיקים והחשדות נגדו. זו תהיה הזירה המעניינת והחשובה ביותר של החודשים הקרובים.