השבוע פרסם החמאס שיר מיוחד לכבוד יום העצמאות. כן, יום העצמאות שלנו. השיר שנקרא "סוף התקווה" מנוגן במנגינה של "התקווה", ומציג תמונות של ילדים שנפגעו לכאורה מירי צה"ל. בשיר אומר חמאס, כי לאזרחים היהודים בארץ יש שתי אפשרויות: לחזור לארצות מוצאם או להיהרג. זאת לא הפעם הראשונה שבה חמאס משתמש בלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל. מקרים קודמים היו במסרונים שנשלחו וסרטונים אחרים שהופצו.

בסרטון המדובר החמאס מציג למעשה את תוכניתו האמיתית, שהיא גירוש או מוות. החמאס רוצה להקים מדינה פלשתינית, רק בתור שלב לכיבוש כל שטחי מדינת ישראל. החמאס למעשה אומר, כי לא משנה כמה שטח יתנו לו - זה לא ישנה כל עוד יהודי אחד נמצא פה. דבר זה אולי נראה לישראלים רבים כמוכר וברור, אבל לא בעולם. כפי שציינתי בעבר, הכוח צריך לבוא מההסברה הישראלית שתראה לעולם מול מה ישראל צריכה להתמודד.

רבבות ישראלים צופים מדי שנה ביום העצמאות במטס של חיל האוויר ובמשט של חיל הים (אם יש). אני מאמין, כי ישראלים רבים גם היו שמחים לראות מצעד צבאי ברחובות הערים. המצעד הצבאי האחרון היה בשנת 1968, והתקיים מצעד מיוחד בשנת 1973 לרגל יום העצמאות ה-25. נשאלת השאלה, למה בעצם לא להחזיר את המצעד הצבאי? אם המטס והמשט מביאים להרבה מאוד גאווה ושמחה, אז מצעד צבאי יוסיף על כך. בארגון נכון, מצעד צבאי יכול גם להיות כלכלי, אם מוכרים זכויות שידור, מקומות ישיבה לאורך המצעד, וגם מזכרות רבות.

קיומו של מצעד צבאי יכול להיראות כלקוח ממשטרים אפלים, אבל ישראל היא מדינה שחיה על חרבה משום שאין לה ברירה אחרת. "כל זמן שיש מלחמות בעולם, יהיה לנו צבא", אמר דוד בן-גוריון. מצעד צבאי יגביר את הגאווה במדינה ובצבא, יחזק את תחושת השליחות להגנה על המדינה, ובסופו של דבר יעודד אזרחות טובה.

למעלה מ-1,000 מורדים פינו (יום ד', 7.5.14) את העיר חומס שבסוריה. הפסקת האש הושגה כבר בשבוע שעבר וכעת המורדים עוזבים את העיר, השלישית בגודלה במדינה. לפי הדיווח, אוטובוסים הגיעו ופינו את המורדים, שכל אחד מהם הורשה לקחת רובה ותיק עם חפציו.

הסכם הפסקת האש נחתם לאחר מצור ממושך על העיר שהביא לרעב. דבר זה אולי יהפוך לסוג של "שיטה" של בשאר אסד: להטיל מצור על העיר ולחכות עד שכולם ירעבו וייכנעו. המורדים אמרו, כי הם ביקשו מהקהילה הבינלאומית לפעול להסרת ההסגר, אך לא קיבלו תשובה. דבר זה רק מגביר את המרירות שיש למורדים כלפי הקהילה הבינלאומית. מרירות זו עלולה לבוא לידי ביטוי בתקיפת מטרות מערביות מצד ארגונים שפועלים בסוריה. ואם לא מצד ארגונים, תקיפת מטרות יכולה לבוא גם ממפגע בודד, שחוזר לארץ מוצאו באירופה ופועל נגד ממשלתו.

חזרתה של חומס לידי כוחות אסד היא מכה עבור המורדים, ששלטו בעיר כשנתיים, במיוחד לאור הסמליות של העיר כערש המהפכה. עם זאת יש לזכור שוב, כי מדובר בעיר השלישית בגודלה בסוריה. אם המורדים הצליחו להחזיק בה כשנתיים, יש להם מספיק כוח. המורדים יכולים לעזוב את העיר בינתיים ולהתמקד במקומות אחרים בסוריה, ולאחר שיצברו עוד כוח, יכבשו מחדש את חומס.

בראיון שהעניק עבד אל-פתאח א-סיסי לקראת הבחירות לנשיאות מצרים, הוא אמר שיכבד את כל האמנות וההסכמים, כולל הסכם השלום עם ישראל. עוד ציין א-סיסי, כי יש כעת לישראל הזדמנות אמיתית לעשות הסכם שלום עם הפלשתינים. אם ישראל רוצה שנשיא מצרים יבקר בה, אמר, שתיסוג מיהודה ושומרון. אם לא, לישראל יש ברירה של שלום או ניתוק, כאשר במילה "ניתוק" הכוונה היא לשלום קר.

אני לא חושב שאיום מסוג "נשיא מצרים לא יבקר בישראל" יביא לנסיגה מיהודה ושומרון. בכל מקרה, אם השלום הקר בין ישראל למצרים יישאר, אז מה ישתנה? עם זאת, בחירתו של א-סיסי לנשיאות תעזור לישראל בשתי דרכים. הראשונה: רדיפה אחרי טרוריסטים בסיני. הטרוריסטים שפועלים בסיני הם כאב ראש לא רק לישראל, כאשר הם מבצעים ירי על אילת, אלא כאב ראש מאוד גדול למצרים. דבר זה יחייב את הנשיא הבא לפעול נגדם. הדרך השנייה היא הברחות הנשק. גורמי ביטחון במצרים כבר פועלים זמן רב נגד המנהרות שבין צפון סיני לרצועה, דבר שכמובן עוזר לישראל.

דבר נוסף שיש לשים לב אליו, הוא ניסיונות ההתנקשות בא-סיסי. נכון לעכשיו, בוצעו שני ניסיונות כאלו. לרוב ארגונים וחוליות שמנסים להתנקש באדם, לא מפסיקים עד שהם מצליחים. אם אכן יצליחו להתנקש בא-סיסי, מצרים תיפול בחזרה לתוהו ובוהו שאי-אפשר לדעת כיצד תצא ממנו שוב.

בשבוע שעבר פרסמה מחלקת המדינה האמריקנית את דוח הטרור לשנת 2013. הדוח עקב אחר הטרור ב-88 מדינות ברחבי העולם, וסקר 54 ארגונים טרור. לגבי בחלק מהמדינות הסקירה היא עמוד או שניים, אבל יש מדינות רבות שהסקירה לגביהן נרחבת בהרבה. חלק מהארגונים גם לא פועלים רק בגזרה מסוימת, אלא שיש להם ענפים במדינות אחרות. הדוגמה הבולטת לכך היא אל-קאעידה, שיש לו שלוחות במדינות רבות. בדוח צוינו אירן, סודן, סוריה וקובה כמדינות תומכות טרור.

כל הדברים האלו מלמדים על צורך בשינוי בתפיסת עולם. לא שמדינה תתמודד עם הטרור שיש לה מבית, אלא לראות איך העולם כולו מתאחד נגד הטרור. טרור שפועל בצורה גלובלית, צריך להיפתר בצורה גלובלית.