צר לי להיות משבית שמחות, אבל אולי תסבירו לי על מה כל השמחה הזאת, בשל זכיית קבוצת הכדורסל של
מכבי תל אביב באליפות אירופה בכדורסל. נו ביג דיל. מועדון הכדורסל מכבי אלקטרה תל אביב - שכמעט אין בו שחקני כדורסל ישראלים בהרכב הראשון - זכה באליפות היורוליג, לאחר שקבוצת הכדורסל של מועדון זה ניצחה את קבוצת הכדורסל של ריאל מדריד, במילנו. יופי. אז הכושים של מכבי תל אביב ניצחו את הכושים של ריאל מדריד. בגלל זה כל הרעש.
מכבי תל אביב, כבר מזמן אינה קבוצת כדורסל ישראלית. אולי, חלק - ורק חלק! - מהשחקנים מדברים עברית ומגרש הכדורסל של הקבוצה הינו בהיכל נוקיה, ביד אליהו. מעבר לזה ולעוד כמה סממנים חיצוניים דומה שאין לקבוצת כדורסל זו כל קשר ישיר למדינת-ישראל. נכון ששמה של הקבוצה מופיעה בפרסומים השונים בהקשר ובהדבק דברים לעיר, תל אביב ולמדינת-ישראל, אבל זה קשר שיוכי וגאוגרפי בלבד.
מבחינת ההרכב האנושי של שחקני ההרכב הפותח וגם מבחיהנת חקני ההרכב השני, כמעט אין נציגות לשחקנים ישראלים. מי בכלל מופיע בהרכב הראשון של קבוצת מכבי תל אביב במשחקנים בינלאומיים? גיא פניני? נכון. יוגב אוחיון? עובר. ליאור אליהו? גם כן עובר ומי עוד. כן, כן מי עוד. בטח שתמצאו עוד שם אחד, שניים או שלושה של שחקנים ישראלים, אבל השלד של הקב וצה הינם שחקנים שאין להם כל קשר - ולו גם מקרי - למדינת-ישראל.
תבואו ותגידו שככה זה בעולם וכל קבוצות הכדורסל בנויות על שחקנים זרים, הרי נסכים אתכם לחלוטין. אבל אזאחל תשתמשו בקלישאות לפיהן: "מכבי הביאה כבוד למדינת ישראל", או כי: "מכבי היא מקור גאווה למדינת-ישראל". בואו ונדבר דוגרי, מדובר על עסק מסחרי, לכל דבר ועניין המבוסס על ספורט. אז זהו זה. כמו שאוסם לא מביאה גאוה למדינת-ישראל בייצור וייצוא פתיתים למרק לחו"ל ותלמה אינה מביאה כבוד למדינת-ישראל בייצור וייצוא חומוס לחו"ל, כך גם מכבי תל אביב אינה אמורה להביא כבוד וגאווה למדינת-ישראל. מקסימום צריך לתת לראשי מועדון כדורסל זעה את פרס הייצואן המצטיין וזהו זה.
אפילו האוהדים המסורים שהולכים לישון עם פיג'מות בצבעי מועדון הכדורסל מכבי אלקטרה תל אביב, הבינו את העיקרון הזה מזמן. שום והד לא מוכן לקפוץ למימי בריכת כיכר רבין ואפילו בגלל זכיית קבוצתו האהודה בגביע היורוליג. מה הוא משוגע? לא מספיק שהוא מסתובב ברחבי העיר וצופר ברעש מחריש אוזנים להנצחת רגע הנצחון ההיסטורי הזה?
אז זהו זה. גם השמחה אינה שמחה אמיתית ואותנטית מהלב. זו שמחה מסחרית ובשביל שמחה מסחרית לא שווה להרטיב ת'בגדים שלא לצורך. נגמרו הימים התמימים האלה של טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי שהיו "כושים מקומיים" של מכבי של אז, עד כי לא היה כל צורך להביא לארץ, בייבוא חופשי "כושים מתוצרת חוץ". ואז כ"שהכושים שלנו" ניצחו את "הכושים שלהם" הייתה שמחה אמיתית בלב, אנשים קפצו לבריכת העירייה בלי שום חשבון, כי הייתה שמחה א-מ-י-ת-י-ת בלב.
השמחה היום אינה שמחה אותנטית ומי שמתנשק דרך מטפחת אינו חש טעמן האמיתי של השפתים המנושקות שעה שהוא מנשקן דרך מטפחת. כך בדיוק הוא היחס של אוהדי קבוצת הכדורסל, מכבי אלקטרה תל אביב, לקבוצתם. צועקים, מתלהבים, נוסעים בעקבותיה לחו"ל, אבל לנשק אותה הם מוכנים, אך ורק דרך מטפחת.
ימי תנחום כהן-מינץ, תמו ועברו להם מהעולם, זה מכבר. השמחה המאופקת של אוהדי קבוצת הכדורסל, מכבי אלקטרה תל אביב, מלמדת כי גם ימי הזוהר של ברודי, ברקוביץ', ארואסטי ואחרים, עברו, חלפו להם, גם הם. לכל היותר הם מונצחים בהיכל התהילה. ולעסקניה וראשי קבוצת הכדורסל מכבי אלקטרה תל אביב, נאחל המשך עסקים טובים ומילוי קופתה, גם להבא, בשפעת מצלצלין. מעבר לכך, הרי אין שאר הדברים מעניינים ולו גם איש אחד מקסברינטי הקבוצה, בכל הכבוד הראוי.
