אני מעריך מאוד את
בני גנץ. באמת. הרמטכ"ל חולל בצה"ל כמה מהפכות: בדגש ששם על מודיעין וטכנולוגיה, בהפסקת הבחישות והאינטריגות מול שר הביטחון, ומן הסתם בעוד דברים הסמויים מן העין. אבל בדבר אחד גנץ זהה לרמטכ"לים שקדמו לו: בשימוש הציני ביכולת המבצעית של צה"ל בוויכוחים הקבועים על תקציב הביטחון. הופעתו בוועדת החוץ והביטחון והודעתו שיחידות המילואים לא יתאמנו השנה, הזכירו לי שתי סדרות טלוויזיונית שאני מרבה לצטט מהן.
הקיצוץ: כן, אדוני ראש הממשלה
כאשר ג'ים האקר מתמנה לראש ממשלת בריטניה, הוא מנסה לקצץ בתקציב הביטחון. בין היתר מגלה האקר, כי לצי יש ריבה ל-43 שנים, לצבא היבשה יש בשר משומר ל-71 שנים, ולחיל האוויר - שעועית אפויה ל-56 שנים. שימוש במלאי הענק הללו יחסוך לבדו 3 מיליון ליש"ט בשנה (במונחי שנות ה-80). אבל "ראשי השירותים המזוינים הגישו לי הצעה אחרת. הם מציעים לסגור תחנות מכ"ם חופיות לאורך 100 מייל. ואני יודע מדוע הם מציעים לחסוך דווקא כאן: מפני שזה מסוכן, ולכן הם יודעים שלא אסכים לכך!", אומר האקר המתוסכל.
ביום בו גנץ הודיע על הפסקת אימוני המילואים, פרסם משרד הביטחון הצעת חוק לקיצוץ בתקציב השיקום שלו. זהו סעיף של 3.3 מיליארד שקל בשנה, והדיונים בנושא נמשכים כבר קרוב לעשור. כולם יודעים שחלק ניכר מהתקציב מופנה למי שלא נפגעו עקב שירותם הצבאי. לפי
ידיעות אחרונות, מדובר ב-70%. אבל אני מוכן להיות הרבה-הרבה יותר מתון. נניח שמדובר ב-15%. זה חצי מיליארד שקל בשנה. ונניח שהממשלה הייתה מיישמת את החלטתה ומקצצת את הסכום הזה כבר ב-2012. זה אומר, שעד השנה היו נחסכים 1.5 מיליארד שקל. די והותר כדי לקיים את כל אימוני המילואים.
אז למה זה לא נעשה לפני שנתיים, שלוש או עשור? פשוט נורא: כי עוד לא נולד הגורם הממשלתי שיוותר מרצונו על שקל אחד מתקציבו. יותר נכים זה יותר כסף ויותר עובדים ויותר השפעה ויותר מינויים. ולא משנה בכלל האם הם באמת זכאים לסיועה הנדיב של המדינה. ואגב: מדובר כרגע רק בתזכיר חוק; קשה לי לראות את זה מתממש לפני 2015 לכל המוקדם.
זוהי כמובן רק דוגמה. אפילו אם היא תיאורטית - לא בטוח שהקיצוץ יחול רטרואקטיבית - כל אחד מאיתנו יודע שאפשר לקצץ בצה"ל ובמשרד הביטחון בלי לפגוע כהוא זה בביטחון. למשל: במשלחת הרכש בניו-יורק. למשל: בתקני הנספחים הצבאיים. למשל: ברכבים הצמודים בקריה. למשל: בג'ובניקים מיותרים. אבל את זה צה"ל ומשרד הביטחון לא יעשו.
אני לא מזלזל לרגע בהתייעלות שכבר בוצעה. אני מתייחס אליה כמו שאומרים לילד: "אתה רואה? כשאתה רוצה, אתה יכול". מערכת הביטחון טענה במשך שנים על גבי שנים, שאי-אפשר לחסוך ולקצץ ולהתייעל. היום ברור שזו לא הייתה האמת. לכן אני לא מוכן להאמין כשאומרים לי שוב, שהמקום היחיד שבו ניתן לחסוך הוא בכשירות המבצעית.
הרמטכ"ל הוא לא רק המצביא אלא גם המנכ"ל. גנץ יכול להיכנס להיסטוריה של מדינת ישראל כרמטכ"ל הראשון שבא ואומר: יש בורות שומן עמוקים בצה"ל ואני מתכוון לכל הפחות להתחיל לרוקן אותם. זו תהיה מורשת חשובה לא פחות מאשר הישגיו המרשימים בצד המבצעי של הצבא.
המדים: הבית הלבן
באחד הפרקים בסדרה "הבית הלבן", מגיעה קצינת צי צעירה לעדכן את סגן ראש הסגל. ג'וש ליימן מופתע לראות אותה במדי ייצוג מלאים, והיא מסבירה שזהו הנוהל המחייב בכל פגישה בבית הלבן ובקונגרס.
ואצלנו? גנץ בא לכנסת במדי ב'. זה לא סתם לא יפה ולא מכובד. זה משדר משהו בסגנון "אני הפייטר ואתם אפילו לא ג'ובניקים; אתם אזרחים בחליפות". זה נראה כאילו הרמטכ"ל מתייחס לכנסת כמו אל עוד אימון בגולן, ולא כאל הרשות המחוקקת המייצגת את העם. זה נראה כאילו מבחינת גנץ אין מדובר בח"כים אלא במ"כים.
צה"ל הוא צבא העם, אפילו צבא עממי, ואין בו פורמליסטיקה נוקשה המאפיינת את הצבא האמריקני - וטוב שכך. אך יש מרחק גדול מדי בין הסחבקיות הזו לבין מה שנראה כזלזול בכנסת. יש מרחק גדול מדי בין שבירת הדיסטנס בתוך הצבא לבין התעלמות ממנו ביחסי הצבא עם הדרג המדיני.
