א. ליום ירושלים

בי"ח באייר ה'תש"ח הסתיים הקרב על הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, שהופקר ברוב זדון. מגניו ותושביו הלכו בשבי, והרובע נשרף, נהרס ונחמס. תשע-עשרה שנה ועשרה ימים עברו עד ששוחרר הרובע, ואוחדה ירושלים.

את השריפה הגדולה בל"ג בעומר ה'תש"ח השכיחו אצלנו, ורק הקרב על ירושלים בכ"ח באייר ה'תשכ"ז חשף את הקשר העמוק בין העם לבירת הנצח. אני זוכר היטב את התדהמה, שאחזה בלוחמים, שהיו ליד בפאתי אלעריש, ובציבור היהודי, שניסה לנהור אל העיר העתיקה ואל הכותל - למרות המחסומים, גדרות-התיל והמיקוש.

משהו משובש לחלוטין אצלנו. 47 שנים אחר כך, מנסה העלית הישראלית - ובעיקר, התקשורת - להשכיח את איחוד ירושלים, ולגמדו. רוב הישראלים לא ביקרו בירושלים, ועדי הורים מתנגדים לטיולי בתי-ספר לעיר. למעשה, כמעט רק במערכת החינוך הממלכתית-דתית מציינים את יום שחרור ירושלים. השאר - שתיקה רועמת ומתעלמת מאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות המדינה.

ב. ממשיכים לצאת מדעתם

אפילו קביעות חמורות של שופט ירושלמי לא יצליחו להחזיר את מערכת הביטחון ואת המשטרע למסלול תקין ושפוי - לנוכח ההיסטריה האדירה, שאחזה בהן עם בוא האפיפיור.

כמו כל גוף לא-מקצועי, עם קצת מאמץ מוציא את החברה' הנהדרים הללו, מיטב הנוער עאלק, שנעדרים כל הבנה בדמוקרטיה וכל הבנה מקצועית, מהמסלול.

במילים אחרות - מי שניהלו מרדף חם אחרי ילדה בת עשר, שקשקשה בגיר על מדרכה, מסוגלים לכל תועבה, ושום שופט לא יפחידם. ואחרי זה תספרו לעצמכם בלילותיכם המסויטים, שמדמנת ישראל הנה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זה ירגיע אתכם, ויעצום את עיניכם מלראות את האמת, כי הצחקתם כל ילד בן שנה.

ג. בישורת הסופית

לפני כשנה וחצי השלמנו - חבריי ואני ב"פורום אלפרדו" - את מחקרנו על מלחמת יום הכיפורים. אין זאת אומרת, שחקרנו את כל המלחמה, על כל זירותיה ועל כל היבטיה. אך, כפורום עצמאי, שמעט חבריו עובדים ללא שכר, וחוקרים מתוך דבקות - עשינו הרבה.
עלתה על הפרק שאלה - איך ייקרא ספרנו?

היה מי שהציע את השם, "הקרב על בליטת פוטון" [פוטון הוא ציר במפת הקוד סיריוס של סיני]. התלהבתי כיוון שהשם מוזר, וימשוך קהל. ואז הציע ד"ר מיכאל ברונשטיין, "ניצחון בסבירות נמוכה" - שם המתכתב היטב עם מיטב המיתוסים הישראלים של המלחמה.

בדרך אל ההחלטה להדפיס את הספר, החלטנו להציעו לפרסום באתר החדשות מחלקה ראשונה של יואב יצחק. המו"ל הנמרץ הקשיב, והתלהב. בערך בתחילת שנת תשע"ד, במלאת ארבעים שנה למלחמה, התחלנו לפרסם כל שבוע פרק מהספר. כבר פורסמו 38 פרקים, ואנחנו כבר בישורת הסופית, ורואים את סרט המטרה.

"ניצחון בסבירות נמוכה" הוא ספר חדשני, אדיר בהיקפו, שכמעט לא היה כמותו בארצנו. אפילו צבאנו המפואר לא פרסם כל כך הרבה מחקרים על מלחמה אחת... וטרם מיצינו את הנושא. בין השאר, ייחודו בכך, שהוא נגיש לכל באינטרנט. הרשת הביאה לנו מבול של תגובות ושל ביקורת, שחלקן היה מחכים, והוסיף לידע שלנו. והשלב הבא - במקביל להדפסתו - תרגומו לאנגלית, או לשפה אחרת. האם יש שכר לפועלנו?

מתברר, שלמרות תחושות "למי אני עמל?" הפורום הצליח, והספר עשה את שלו. בזכותנו, נאלצה מחלקת היסטוריה בצבא לחקור את קרב הצנחנים ב"טרטור" 42 (הידוע בשמו הכוזב, "הקרב על החווה הסינית"). כלומר, יותר משלושים שנה, לא תוחקר הקרב. וגם כעת, לאחר פסילת המחקר, אין לצבא תחקיר מוסמך של הקרבות הצליחה. הצלחתנו בתגובות, שמגיעות אלינו מכל שדירות הציבור ומנוער, שמחפש בנרות מחקרים על המלחמה, כדי להבין מה קרה לנו, ואולי כיצד ניתן למנוע את הישנות האסון.

ד. הבחינה הודלפה

הרבה יותר קל להכין אמצעים להעתיק בבחינות מאשר ללמוד שנים, כדי לשלוט בחומר הלימודי. ושוב (!) חשד לפגיעה בטוהר בחינות הבגרות (הפעם - במתמטיקה). משרד החינוך התלונן במשטרה, כי שלוש מארבע השאלות בבחינת בארבע יחידות צולמו בטלפונים ניידים לפני הבחינה והועברו באמצעות ואטסאפ לתלמידים במגזר הערבי.

ובמקביל, תובעת המדינה חמישה מיליוני שקל ממורָה למתמטיקה, שרשלנותה הובילה להדלפת בחירת הבגרות במאי 2010. התביעה הוגשה לאחר שהליך פלילי נגד המורה הסתיים בהטלת עבודות לשירות הציבור ללא הרשעה.

מעניין מה הציון באזרחות של התלמידים, שהעתיקו?! את מבחן הקבלה לחברה הישראלית הם עברו בהצלחה רבה.

ה. צריכים ש"ג

בסוף ספטמבר 2013, הפליגה משחתת-הטילים האמריקנית ויליאם פי לורנס (DDG-110) בים סוער בים האדום. הספינה תמרנה, כדי להנחית מסוק על סיפונה. צוות הסיפון קשר את המסוק, ואז הִכה גל גדול בספינה, קרע את הכבלים, והטביע את המסוק על שני טייסיו, שאבדו.

ועדות חקירה בדקו את תפקוד הספינה ואת תפקוד קומנדר ג'אנה איי ואואסֶר, מפקדת המשחתת. עתה פרסם אדמירל הארי בי האריס הצעיר, מפקד כוחות הים האמריקניים באוקיינוס השקט, את מסקנותיו מהאסון.

לדבריו, הקברניטה עשתה את הנדרש ממנה, ופעלה בהתאם להוראות חיל הים, אלא שעל הספינה, שהיא פיקדה עליה, איתרע אסון - נהרגו שני לוחמים ואבד מסוק. למרות שקומנדר ואואסר פעלה כיאות, בתנאי הים הגרועים, מצא אותה אדמירל האריס אחראית לאסון - כי בחיל הים אחראי הקברניט למתרחש על ספינתו ולא הש"ג.