האירופים אוהבים לראות את עצמם כמופת לתרבות והשכלה. גם אצלנו מדברים על נימוסים אירופיים, על ניהול אירופי, על כדורגל אירופי. ובכן, זה נכון - אבל בבקשה לא להגזים.
אירופה היא גם מולדתה של קנאות דתית, הרבה לפני הטליבאן ואל-קאעידה; ממנה יצאו מסעות צלב ששחטו יהודים, ככה סתם, על הדרך. אירופה היא גם מולדת האימפריאליזם; עמים שלמים נכבשו, נוצלו ולעיתים נרצחו מתוך מניעים אנוכיים של כלכלה ועוצמה ומתוך אגו ושגעונות גדלות.
קרוב יותר, הרבה יותר, לנו ולזמננו - אירופה היא גם מולדתן של הגזענות, האנטישמיות, הפשיזם והנאציזם. היו אלו גרמניה ואיטליה, שתי מדינות בעלות עבר מפואר של אמנות וספרות, מהן יצאו הרעיונות הרצחניים ביותר בתולדות האנושות. היו אלו הונגריה ורומניה ובולגריה וקרואטיה ששיתפו פעולה עם המשטרים הללו. היו אלו צרפתים וליטאים ופולנים ואוקראינים והולנדים שנתנו יד לרצח העם היהודי.
לעיתים אירופה חוזרת לעבר המפואר שלה, לעיתים היא חוזרת לעבר המכוער שלה. הבחירות לפרלמנט האירופי (יום א', 25.5.14) שייכות לסוג השני. שוב שנאת זרים, שוב הטחת אשמה במיעוטים, שוב גזענות, וכן - שוב אנטישמיות. כאשר לאירופים יש בעיות, רבים מהם חוזרים למפלטים הישנים: למה ליטול אחריות אם אפשר להאשים מישהו אחר? למה לבצע צעדים קשים אמיתיים אם אפשר להציע צעדים מלאכותיים פופוליסטיים?
בעוד שעות אחדות (יום ב', 26.5.14) יבקר האפיפיור פרנסיסקוס ביד ושם. האנטישמיות הרצחנית של הנאצים ינקה במישרין מהגזענות הדתית של הכנסייה; שנאת ישראל שהחלה כמאבק דתי התגלגלה לאורך השנים לשנאת יהודים רק משום שנולדו ככאלה. לא במקרה, היו נוצרים דתיים אדוקים בין משתפי הפעולה הבולטים ביותר עם הנאצים.
מצד שני, לא במקרה היו גם כמרים בכירים בין הקולות האמיצים ביותר שיצאו נגד הנאצים ובעד העם היהודי. בעוד פיוס ה-12 שומר על שתיקה רועמת, היו הגמונים בצרפת שקראו לסייע ליהודים. היו כמרים בפולין שסייעו בפועל; אחד מהם הפך לאפיפיור
יוחנן פאולוס השני. היו מנהיגי כנסייה בדנמרק שנטלו חלק פעיל במבצע ההצלה המופלא של יהודי המדינה. לאמר: הכנסייה יכולה לבחור צד, הבחירה שלה איננה גזירת גורל.
כבר כתבתי כאן, כי בקשת סליחה של האפיפיור מעם היהודי אינה מעניינת אותי, אך צריכה לעניין מאוד את הוותיקן, משום שהיא תוכיח שהכס הקדוש לא יעמוד מנגד אל מול תופעות של שנאה ורצח. יום לאחר שעשרות מיליוני אירופים נתנו את קולותיהם לרשימות גזעניות ואנטישמיות, יש לאפיפיור הזדמנות להתייצב מול העולם כולו ולומר: טעינו פעם אחת, לא נטעה שוב. תרשו לי להיות ספקן באפשרות שזה יתרחש.
ומה זה אומר מבחינתנו? בעצם, שוב דבר חדש. יהודי בלגיה יכולים לחשוב שהם חיים בתוך אריזה של "ליידי גודייבה", עד שיבוא רוצח אחד ויקרע את אריזת הצלופן. יהודי צרפת יכולים לחשוב שהם חיים במולדת האחווה והשוויון, עד שתבוא משפחת לה-פן ותכריז שהאחווה והשוויון לא מיועדים להם ולכשכמותם. אז יגלו, הם ויתר יהודי אירופה, שיש רק מקום אחד בעולם בו ירגישו בבית.
כדאי שגם אנחנו בישראל נפנים זאת ואת האחריות ההיסטורית הרובצת על כתפינו: מדינת העם היהודי. המדינה היחידה של העם היהודי, שחובתה איננה רק כלפי היושבים בה. יש לזה משמעותיות חברתיות, תרבותיות, כלכליות וגם מדיניות. ההצבעה באירופה היא קריאת השכמה גם לישראל.
