אהוד אולמרט. יליד 30.9.1945, ישראל. נשוי ואב ל-4, מתגורר בירושלים.
בוגר החוגים פסיכולוגיה, פילוסופיה ומשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים. עסק בעריכת דין והיה שותף בכיר במשרד עורכי דין אהוד אולמרט ושות'.
ב-1973, בגיל 28, נבחר לראשונה לכנסת (השמינית), ומאז נבחר באופן רצוף שבע פעמים לכנסת ישראל. בשנים 1988-1981 שימש חבר בכיר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. מ-1988 כיהן בתפקיד שר בממשלת ישראל בראשותו של
יצחק שמיר - ראשית כשר לענייני מיעוטים, ובשנים 1992-1990 בתפקיד שר הבריאות. נבחר לראש עיריית ירושלים, לאחר נצחונו בבחירות המוניציפליות בנובמבר 1993, בהן גבר על טדי קולק וזכה ברוב של 60% מקולות הציבור הירושלמי.
בבחירות לכנסת ה-14 נבחר לחבר כנסת ברשימת הליכוד-צומת-גשר. בבחירות לראשות העיר ירושלים שהתקיימו ב-1998, התמודד ונבחר לקדנציה שניה. בבחירות לכנסת ה-15 לא העמיד עצמו לבחירה.
בספטמבר 1997 זוכה מכתב אישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפרשת החשבוניות הפיקטיביות. יחד עם זאת, פסק השופט, ד"ר
עודד מודריק: התנהגותו של אולמרט מהווה "מעשה רשלני גס".
אולמרט ידוע כאחד מחברי הכנסת החזקים בכנסת: ב-1978 הצביע נגד הסכמי קמפ-דיוויד. ב-1992, במהלך הבחירות הפנימיות בליכוד, תמך במועמדותו של בנימין בגין לראשות הליכוד. ב-1993 נבחר לראשות העיר ירושלים, בתמיכת החרדים וגוש הימין. אולמרט פועל למימוש האידיאולוגיה הימנית בתוך תחומי ירושלים. חותמו ניכר בהחלטות ה
ממשלה השנויות במחלוקת, בנושא הבנייה בהר חומה, ראס אל-עמוד ובפתיחת מינהרת הכותל. הוא נאבק בסממני הריבונות הפלסטינית במזרח ירושלים. נאבק לשם סגירת המוסדות הפלסטיניים במזרח ירושלים, ובראשם האוריינט-האוס. התנגד להופעת סמל פלסטיני על ספרי לימוד בבתי הספר במזרח העיר, פעל להריסת בתים שנבנו ללא אישור במזרח העיר, והתריע נגד פעילות אנשיו של ג'יבריל רג'וב בעיר ונגד בית המשפט הפלסטיני במזרח העיר. אולמרט תומך בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.
בתפקידו פעל אולמרט להעברת תקציבים לגופים חרדיים, ולמינוי נציגי הסיעות הדתיות לעמדות מפתח בעיריה. הוא צידד בסגירת כביש בר-אילן לתנועת כלי רכב בשבתות וחגים. עם זאת - הגן על זכויות החילונים בעיר ירושלים, לרבות: המשך פתיחת בתי קפה ופאבים בשבת.
אולמרט מתארח באופן קבוע בתוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות, בעיקר כמייצג את העמדה הישראלית בעניין הסכסוך הערבי-ישראלי ומתוקף תפקידו כראש עיריית ירושלים. הוא נחשב לדובר רהוט ולפוליטיקאי מעניין ופרובוקטיבי.
ביום 28.1.03 נבחר אולמרט לכנסת ה-16. בפברואר 2003 התפטר מתפקידו כראש העיר ירושלים.
ביום 27.2.03 מונה לכהונת שר התעשיה והמסחר, וקיבל במקביל סמכויות נוספות, לרבות: מ"מ ראש הממשלה, מחזיק תיק מינהל מקרקעי ישראל, חבר הקבינט והמטבחון, שותף במו"מ המדיני, ומחזיק מנהל התכנון (שהוצא ממשרד הפנים).
בינואר 2006 קיבל לידיו את סמכויות ראש הממשלה, לאחר שראש הממשלה,
אריאל שרון, לקה באירוע מוחי. יחד עם סמכויות אלה קיבל לידיו את כל התיקים שהחזיק ראש הממשלה.
בבחירות לכנסת ה-17 ניצחה מפלגת 'קדימה', בראשותו של אולמרט בבחירות כאשר קיבלה 29 מנדטים. נשיא המדינה,
משה קצב, הטיל על אולמרט את מלאכת הרכבת הממשלה.
אולמרט הצליח להקים ממשלה בשותפות עם מפלגת העבודה ותנועת ש"ס. הממשלה ה-31 בראשותו הוצגה וקיבלה את אמון הכנסת ביום 4.05.06 ברוב של 65 קולות בעד, 49 קולות נגד ו- 4 נעדרו מן ההצבעה. בנוסף להיותו ראש הממשלה, כיהן אולמרט גם כשר הרווחה עד ה-21.3.07.
התחקירים, החקירות
זמן קצר לפני הבחירות פתחנו ב-News1 בסדרה של תחקירים שהצביעו על עבירות שביצע אולמרט בפרשות שונות. התקשורת בכללותה שיתפה פעולה עם אולמרט אך אנו המשכנו בחשיפות. בעקבות זאת פתח
מבקר המדינה בבדיקות.
במחצית השניה של 2007 נאלץ היועמ"ש
מני מזוז להורות על פתיחת חקירות בשורה של תיקים. לאחר שהוכח כי החקירות מבשילות לכתבי אישום נאלץ אולמרט להודיע ביום 21.09.08 על התפטרותו מראשות הממשלה ומאוחר יותר התפטר מראשות קדימה. אולמרט כיהן כראש ממשלה עד לאחר הבחירות לכנסת ה-18. במרס 2009 סיים את תפקידו עם הושבע ממשלתו החדשה של
בנימין נתניהו.
הנה כי כן: בזכות החשיפות ב-News1, ובזכות הבדיקות והחקירות שנפתחו בעקבות זאת, והגילויים החדשים שהתגלו על-ידי חוקרי המשטרה, הצלחנו להוביל לסילוקו של אדם מושחת מראשות הממשלה.
