לימוד בעולם של מחשבים והצפיפות בכיתות ללמד זה מאוד מאוד קשה, בייחוד בימינו, ימים בהם התלמיד חשוף להרבה מאוד מידע מהאינטרנט, וככל שאנו רוצים שבית הספר יתרום לידע של התלמיד, על בית הספר לספק לו הרבה יותר ממה שמספק המחשב. ואם מחליטים להתמודד עם הטכנולוגיה ולמנף אותה במקום להיכנע לה, יש צורך להשקיע המון המון משאבים.
אז מה מציע שר החינוך? - הוא מציע שנוותר על המורים, נשאיר רק את המחנכים וההוראה תתבצע באמצעות מחשבים. רעיון גאוני.
השר מציע שנקפל את הזנב ונברח מאימתה של הטכנולוגיה, במקום לגייס אותה ולהפעיל אותה כעזר כנגדנו. המורים יוחלפו על-ידי מחשבים, המפקחים והפקידים יוחלפו על-ידי חוות שרתים, כבוד השר יוחלף על-ידי "מחשב על" בייבוא ישיר הישר ממשרדי IBM בארה"ב, ובא לציון גואל.
ואתם לא יודעים כמה בעיות זה פותר: בנייני משרדים ענקיים מתפנים והופכים לדירות למגורים, משכורת ענק נעלמות כלא היו, 10 טכנאים מחליפים למעלה מ -000 פקידים ופקידות, חדרי המורים מתפנים והופכים לכיתות ובכך מצטמצמת מאוד הצפיפות בכיתות, תקציבי התה הקפה והגיר של בתי הספר עוברים לעמותות הרווחה על-מנת לעזור לאלה שבאמת מגיע להם.
לא יחלפו שנה או שנתיים ואיזה תלמיד, אחד מהבודדים שעוד יידע כמה זה 5 כפול 5 בלי להשתמש באצבעות הידיים והרגליים שלו ושל אח שלו, יפתח אפליקציה שתבצע הרשמה וירטואלית במערכות הרישום האוטומטיות של התלמידים מול המחשבים, ובחלוף עוד שנה גם התלמידים כבר לא ילמדו, האייפונים שלהם יהיו מחוברים למחשבים, המחשבים לשרתים, והשרתים למחשב העל - זה מה קוראים בעברית צחה "הוראה ולימוד בענן".
ואז כל בתי הספר של תל אביב לדוגמה יתכנסו לאיזה מחסן אחורי של מחלקת הגינון, ההכנה היחידה שהיה על העירייה להכין זה קיר ענק עם שקעים, ומיזוג אויר, את כל השאר מביא סטיב ג'ובס זצ"ל. יהיה שם מחשב אחד מורה, ואיזה עשרת אלפים אייפונים של תלמידים, הכיתה הענקית הזו תהיה שקטה כמו דג, הרעש בכיתות הפריע למחשבים המורים, אז אחד המורים הממוחשבים פיתח אפליקציה שבה הוא משתיק את הרמקולים של כל האייפונים תוך רבע של מיקרונית השנייה, ונגמר הסיפור. כבר איזה חצי שנה שאפילו אייפון אחד לא מצייץ!!!
האחיות של כל בתי הספר פוטרו, למעט אחת אחת, שעברה הכשרה מיוחדת ברוסיה אצל קספרסקי, והיא אחראית היום על רו"ע, רשות הוירוסים העירונית.
המבנים של בתי הספר שנשארו מיותמים הפכו להיות אולפנים מקומיים של
האח הגדול, את הספרים והמחברות שרפו הילדים במדורות ל"ג בעומר, ולמה האח הגדול? כי מה לעשות חייבים לעשות משהו לא? וחייבים גם לפזר את תורת האח הגדול בכל פינה ובכל מקום כך שאיש לא יפספס בייחוד הקטנים, על-מנת שיתחברו לזה עוד מרחם אימם ולא יוכלו לעולם להתנתק.
דיור לצעירים
המשבר בשוק הדיור מעלה שאלה כבדה, איך אפשר להיעזר בעולם המחשבים על-מנת להגביר את ההיצע לדירות, ומשיגדל ההיצע, סביר שהמחירים יירדו.
כבר איזה שנתיים אני חושב על זה, ופתאום באה לי הארה. זה היה מונח מתחת לפנס ואף אחד לא ראה את זה לפני. הפתרון איננו שלם, מצריך קצת עבודת מחשבה ופיתוח אבל על פניו נראה שהפתרון מאוד ישים.
מה יש בדירה? יש קירות, ויש גג, נכון? ומה יש בפייסבוק? יש קירות ואין גג, אז בואו נפתח גג לפייסבוק ופתרנו את בעיית הדיור.
וגם לא צריך כל כך הרבה גגות כי צריך גג אחד לכל ארבע קירות, ואז גם אם יהיה קשה בהתחלה לעשות גגות בפייסבוק אז הרי קצב הייצור שלהם יוכל להיות הרבה יותר נמוך מקצב הייצור של הקירות.
ולא חייבים בהתחלה קירות מעוצבים, עושים קירות לבנים, וגג לבן ורק אחרי זה יוצקים בהם תוכן. כמה קירות אפשר לבנות בפייסבוק ביום? אלף, עשרת אלפים? מאה אלף?, השמים הם הגבול, וכמה זה עולה? גרוש וחצי!!!, וכמה פועלים סינים צריכים לשם כך? אפס בריבוע, ומה עם הגגות? אני מציע ששמעון פרס החבר של צוקרברג יפנה אליו אישית, ואני בטוח שאפילו כמתנת פרידה לפרס ממוסד הנשיאות (או יותר נכון מתנת פרידה של הנשיאות מהמוסד פרס) צוקרברג יבנה בפייסבוק תשתית לגגות כך שכל צעיר וצעירה יוכל לפתוח בקלות 4 קירות וגג אחד, ועשינו X גם על בעיית הדיור.
הסכם שלום
ולא רק מחשבים עוזרים לנו למצוא פתרונות יצירתיים, לדוגמה אם אנחנו מנסים לעשות שלום עם הגדולים שבשונאינו, ויש מתוכנו המוכנים לסכן בשל כך את הדברים הכי חשובים לנו, ואז אנו מקבלים סטירת לחי מהצד השני באמצעות ממשלת מחבלים, וכל המשא-ומתן לשלום (אשר לאור מטרותיו המוצהרות, על-פי רוחו של נשיא ארה"ב, מלכתחילה, הרבה יותר חזיון שווא ממציאות בריאה כלשהי) קורס, אז במקום לחתום על חוזה שלום בין ישראל לערב חותמים על הסכם שלום בין
בנימין נתניהו לראובן ריבלין, כלומר לא השגנו בדיוק את השלום שרצינו אבל השגנו שלום, לא כן? וגם זה היה על הקשקש, כמעט גם ההסכם הזה הפוצץ לנו בפנים!
מחליקים במדרון חלקלק
חברים, קוראים, לצערי כך אנו נראים, כך אנו חושבים, כך אנו מנוהלים. סדרי עדיפויות הפוכים, הישענות על העטיפות הצבעוניות במקום על התוכן, ערבוב גבולות מוחלט בין מאמצים מצילים חיים בטווח הקצר אותם ניתן ואין אף ברירה אלא לנהל באנדרלמוסיה ובהמולת הקרב, ובין ביצוע מסודר ותורתי של תוכניות ארוכות טווח, משוך כפי יכולתך, המאכר מת יחי המאכר החדש, בריחה והימנעות מהתמודדות ברמות הכי גבוהות של קבלת ההחלטות.
ומחשבים הם אחלה, אני מתפרנס ממחשבים, אבל לכל כלי יש הגבולות שלו, וחייבים להשתמש בו במסגרת גבולותיו. מה היה קורה לו היינו משתמשים בסכין, ללא גבולות, או בפטיש ללא גבולות, מה היה קורה אם היינו משתמשים בכסף ללא גבולות.
והכי מעניין הוא שהרואים במחשבים את ישועתנו בכל ההיבטים, הם כאלה שמעולם לא למדו את הנושא הזה לעומק, מעולם לא הוכשרו הכשרה אקדמית בכירה בתחום הזה, מעולם לא הבינו איך מחשב עובד, ומהם מגבלותיו, הם מתלהבים כמו ילדים קטנים מצעצוע חדש, הצבעוני והמרעיש, גורמים מסחריים צמאים לכסף נושפים בעורפם, והצרה הגדולה היא שהם אלה היושבים כעת על הברזים הגשמיים והרוחניים שלנו, הם אלה הקובעים כעת את עתידנו.
אולי בכל זאת נעצור לרגע ופעיל את מחשב העל האמיתי? המחשב האישי של כל אחד מאיתנו היושב בדיוק על הכתפיים שלנו.
