בתחילת השבוע הבא, ביום ראשון, צפוי להתברר בבית המשפט העליון הפרק הנוסף בטרילוגיית חסרת תיחום הפרקים וחסרת הסוף, ששמה "אולמרט ופרשיותיו". דומה, כי כל יום שעובר, מעלה אל סדר היום הציבורי פרשה וגם/או תת-פרשה של מי שכיהן, בעבר, בתפקיד ראש ממשלת-ישראל. דומה, כי מעולם לא היה מצבו של אולמרט עגום, כפי שהוא משתקף בשבועות האחרונים בתקשורת הכתובה והמשודרת, בכלל ובדעת הקהל, בפרט. לאחר שגזר כב' השופט, דוד רוזן, דינו של אולמרט והורה על מאסרו לתקופה של שש שנים, הפך הוא - באחת - לעבריין מורשע. נכון, קיים ותלוי עדיין שלב הערעור בעניין פסק-דינו של כב' השופט, דוד רוזן שיש להזכיר ולציין שעדיין אינו פסק-דין חלוט ועונש המאסר בגדרו עוכב, אולם ריבוי הפרשות הפליליות בהן נקשר שמו של אולמרט, אינו מיטיב עמו, זאת בלשון המעטה בלבד. יואב יצחק מנמק בטורו, מדוע לפי כל מבחן שהוא, אולמרט הוא ראש ארגון פשיעה.
