השופט: אלעזר נחלון, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום שני, 07.04.2014, שעה 09:00

הנושא: תיקים אזרחיים בסדר מהיר

אלעזר נחלון הוא אחד השופטים הטריים במערכת, וכיהן במשרתו כשלושה חודשים כאשר ביקרתי באולמו. הוא מלא רצון טוב ומרץ, אך דומה שעדיין יזדקק לזמן כיצד ללמוד כיצד להיות אסרטיבי יותר. במשך שעה הוא התקדם בתיק אחד בלבד, אם כי ראוי לציין שהצליח לסיים אותו בדיון בודד.

המחלוקת נוגעת להשכרת שני קומפרסורים בידי התובע לחברה הנתבעת, העוסקת בעבודות תשתית. "תראה לי את הסכם השכירות, כי בתביעות בסדר מהיר צריך לצרף את כל המסמכים", הוא פונה לבא-כוחו של התובע. אבל מתברר שההסכם נעשה בעל-פה, והאחרון מבקש: "אם יורשה לי לציין". נחלון משיב: "לפני שיורשה לך, ויורשה לך, יש לנו עוד הרבה דיונים היום. אדוני יתקשר בבקשה [לתובע שטרם הגיע]. יש כאן איזשהו קושי, כי אני באמת צריך אותו בשביל כמה דברים, וזה איחור שייגרר [לשאר היום]".

עד מהרה מתברר, כי בא-כוחו של התובע הגיע ללא רוב המסמכים, ויש לו הסבר מקורי: מזכירת המשרד יצאה הבוקר לחופשת לידה והוא לא מצא את התיק. למרבה המזל, הנתבע מוכן טוב יותר ולבקשת נחלון מעביר לעמיתו את הדרוש. נחלון מסביר, שהוא לא יכול לתת את ההעתק שלו, כי כבר רשם עליו הערות. "אני לא רושם את העניין הזה של העדר כתב התביעה", הוא מוציא כרטיס צהוב לבא כוח התובע, "למרות שזה מפריע; בכל מקרה, שיהיה מזל טוב לגברת".

נחלון מסכים עם בא-כוח הנתבע וצוחק: "זה דיון מהיר שאיננו מהיר. בוא ננסה לקדם את העניין אם כולנו פה". בא-כוח התובע מציג פרשנות בעייתית-משהו להסכם השכירות, ונחלון נותן לו מיד להבין שלא שכנע אותו. כאשר בא-כוח הנתבעת קם, נחלון מגיב: "עד לא מזמן הייתי במקומו של אדוני, ונהגתי שכאשר בית המשפט פונה לצד השני - אני לא מתערב. זה לא רק עניין של נימוס, אלא גם טקטית: זה אומר שלבית המשפט יש שאלות".

"אין להניח שהיא משקרת"

כאשר בא-כוח התובע פונה לנציגת החברה, מזהיר אותה מיד נחלון שהיא מעידה, ואחרי שתיים-שלוש שאלות שולח אותה לדוכן העדים ומורה לעורך הדין לקום. כעת, בשעה טובה, מגיע נציגו של התובע - ונחלון אינו מעיר לו על האיחור. הבעיה היא, שזהו רק נציג ולא התובע עצמו, שהגיע משום שהוא אשר בקיא בפרטי האירוע. "לא ברור לי עדיין איך זה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות", אומר נחלון באנדרסטייטמנט, "אבל בואו נראה".

כאשר הנציג מעיד, נחלון נוטל לעצמו את תפקיד החוקר, יורד לפרטים ומעמת אותו עם מסמכים. הוא גם פונה במקביל לנציגת הנתבעת, מכניס את דבריהם שניהם לפרוטוקול ויוצר קצת בלגן; מכל מקום, הקלדנית לא מתלוננת. כאשר נציג התובע יוצא נגד אחד מטענותיה של נציגת הנתבעת, נחלון ממהר להגן עליה: "הגברת מעידה פה לפרוטוקול באזהרה, אין להניח שהיא משקרת". מצד שני, יש לו גם מילים טובות על התובע: "התביעה לא נופחה, כי אם לא תבעו את כל הסכום שמופיע בהצעת המחיר [לתיקון הקומפרסור המושכר], וזה משחק לטובתם".

הגיעה השעה לעבור לתכל'ס. "תראו מה אני מציע", הוא פונה לשני הצדדים ומציג את הבעייתיות שיש לכל אחד: התובע השכיר את הקומפרסור הראשון לקבלן-משנה של הנתבעת ולא לה עצמה; לגבי הקומפרסור השני יש לו עילת תביעה טובה יותר. "הבנתם את מערכת הקשיים והשיקולים לשני הצדדים. אני בשל כרגע, לאחר שמיעת הראיות, ליתן פסק דין. השאלה היא אם אתם רוצים פסק דין רגיל ומנומק, או שיהיה 79א" - פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוק. "אני אגיד לכם למה עדיף 79א - חבל שלסכסוך כזה יהיו השלכות רוחב לשני הצדדים", הוא רומז לכך שאולי עוד ירצו לשתף פעולה בעתיד.

בא-כוחו של התובע מבקש להתייעץ עם מרשו, גם כאשר זה מכריז שהוא מסכים להצעתו של נחלון. הוא כמובן מקבל את מבוקשו, כאשר בדרך החוצה מלווה אותו עוד ניסיון שכנוע: "אני מבין את אדוני מבחינת המצב הכלכלי [העלויות שנגרמו]. בסופו של יום השאלה היא האם יש לאדוני עילה נגדם, ואני לא בטוח. 79א מאפשר כל מיני גמישויות שיש פחות בהליך רגיל, הוא מאפשר גמישות בנושא ההוצאות. החיסרון הוא שסיכויי הערעור מאוד נמוכים". בא-כוח התובע ממשיך להתווכח ונחלון ממשיך לנסות לשכנע אותו.


"ברוך ה', זה רק כסף"


אחרי ההתייעצות, מודיע בא-כוח התובע שהוא אינו מסכים וברצונו לזמן עד - את בנו של בעלי הנתבעת, החתום על ההזמנה. נחלון מסביר שאין בו צורך ומוסיף: "ברוך ה', זה רק כסף. זה סכומים משמעותיים, אבל לא על זה תפלו ותקומו". כאשר נציג התובע אומר שבעלי הנתבעת אמין בעיניו, נחלון ממנף מיד את דבריו: "הוא אומר בתצהיר שלו שהקומפרסור הראשון הושכר לקבלן משנה". יכול להיות שהייתה אי-הבנה, מסיק נחלון: התובע חשב שהוא משכיר לנתבעת, בעוד שבפועל השוכר היה קבלן המשנה.

"השאלה היא האם זה מגבש עילת תביעה", ממשיך נחלון במסע השכנועים. "בנסיבות האלה אני לא בטוח שכדאי לדחוף את הדיון עד הסוף. הכרעה לפי 79א תאפשר לשקלל את הכל ולא תצריך אתכם לבוא לפה שוב. מבחינה פורמלית לא היינו צריכים לקיים את הדיון", מאותת נחלון לתובע. "הם היו יכולים לעמוד על מחיקת התביעה כי התובע לא התייצב. אני מעריך שזה לא יהיה הכל או לא כלום, אלא בין לבין".

לפתע, בלי סיבה ניכרת לעין, בא-כוח הנתבעת חוזר בו מההסכמה ל-79א. לנחלון קצת נמאס, או שמא הוא מפעיל לחץ במהופך: הוא בכלל לא מתווכח ואומר שיקבע מועד להוכחות. כעת בא-כוח הנתבעת מתיישר גם הוא ונחלון מבקש משני הצדדים סיכומים קצרים. הוא שם לב שהחומר שמסרה לו הנתבעת נותר על דוכנו, מחזיר אותו וצוחק: "זה האימפריאליזם השיפוטי".

כאשר בא-כוחו של התובע מתערב בסיכומי הנתבעת, נחלון שוב משתמש בחיוכו: "ההנחה שלי היא שאדוני לא מסכים עם מילה אחת ממה שהוא אומר, ושהוא לא מסכים עם מילה אחת ממה שאדוני אומר. אם יש הסכמה - את זה צריך להגיד". הוא מקצר את בא-כוח הנתבעת, מודה לצדדים ומסיים: "כיוון שהתיק הבא כבר פה, אני רוצה לתת את פסק הדין על הפרוטוקול עוד היום ותראו אותו בנט". הוא עומד בהבטחתו: הנתבעת תשלם לתובע 8,500 שקל - מתוך תביעה מקורית של 35,000 שקל.

השורה התחתונה: הסבלנות, אולי הסבלנות היתרה, של נחלון השתלמה בסופו של דבר והתיק הסתיים בתוך דיון של כשעה. הוא אפשר לשני הצדדים להוציא קיטור ולקבל את יומם, גם אם ניתן היה פה ושם לקצר ולייעל את הדיון.

יעילות: 8

מזג שיפוטי:9