שמי אורי ואני נגד הכיבוש.
שלום, אורי, אנחנו מחבקים אותך.
התחלתי להזריק לפני כשבע שנים, שבוע אחרי ש
גלעד שליט נחטף והוצא משטחי הכיבוש, ונזרק למרתף. פשוט, לא יכולתי להביט בעיניים הזרוקות של נועם ואביבה, לומר בקול רם שבנם הלך לפגוש את האמת ואת המציאות במזרח התיכון ומצא עיתונות ובני נביאים מרקדים על הדם. והזמן הפך שאול. ההורים שלו חיו, כמו כולנו, בתוך חלום. זה לא כל כך פשוט. בשבילי זה היה סיוט. הרגשתי אשם, כמו מעשן כבד של גז חרדל, והידיים רעדו לי. לא הייתי מוכן לשאת נטל כל כך כבד. לא מספיק דורות של יהודים, עכשיו גם ישראלים על הווריד שלי. אף אחד לא הכין אותי לחיים. חשבתי שהחיים יהיו הרבה יותר פשוטים כי ככה הבטיחו לנו כל השנים הארוכות. על שלושה דברים, אמרו כולם, העולם שלנו עומד. יהיה שלום, יהיה טוב, יהיה בסדר. מאז עד עכשיו רק ה'בסד"ר עומד. גם כן, קצת עקום. בגלל הידיים הרועדות אני מרטיב את הקירות מסביב. זה הגרפיטי של מחנה עליו השלום. השלום והטוב עדיין מאובטחים בכספת של מישהו והמפתחות בפנים. זה לא מובן מאליו, כמובן, אבל קשה להתרגל למשהו שאתה לא רגיל אליו כמובן מאליו. לא יעלה על הדעת כמה דברים כאלה עולים על הדעת כל זמן שהדעת נותנת. החיים הפכו גם אותי לבן ערובה בתהליך הזה, עליו השלום.
אנחנו איתך, אורי, בוא תקבל עוד חיבוק.
התחלתי לאהוב את גלעד שליט בכלא. הרעיון שהוא נמצא בכלא של החמאס הזריק עלי אימים. זה הזין את הכאב שלי, את הייסורים. זה הזין את החרדות ואת חיבוטי הנפש והראש בקיר. זה הזין גם את ספק-הסמים שלי ואת הספק של כולנו. גנבתי בכל מקום כדי להישאר בחיים, מסומם שפוי, כזה ששונא את הכיבוש בכל מאודו. העיקר להזרים. אם לא היה כיבוש לא היו חוטפים את שליט ומן הסתם אבא שלו היה צריך לחפש סיבות אחרות כדי להצדיק את הפניה שלו לציבור נגד הכיבוש, כי גרוסמן, עם כל הכבוד, זו לא סיבה מספקת. מן הסתם גם אני לא הייתי צורך סמים בגלל שליט אלא בגלל חוסר שליטה. לפעמים נדמה לי שגם גרוסמן במרתף (או להפך).
לפני שבוע פניתי ל
יריב אופנהיימר עם רעיון גדול.
שלום יריב, אמרתי לו, אני נגד הכיבוש.
שלום אורי, גם אני. בו תקבל חיבוק וגיבוי (רק לא זה. בחיבוק האחרון נעלם לי הארנק).
הכיבוש משחית ומסמם אותנו, אמרתי לו.
אבל גם הצד השני מסומם, אמר לי יריב, אל תדאג.
אני דואג, יריב, הספקים נעשים צעירים ולהוטים כל הזמן ואני כבר לא מכיר רבים מהם באופן אישי. אני מפחד ללכת בלילה לבד לפיצוציות כי הן מלאות פדופילים וסוטי מין. אלה אנשים בעלי תאווה, חסרי רקע אידיאולוגי, שרק דוחפים את הידיים והאף. הם לא באמת נגד הכיבוש למרות שהם ממלאים את כיכר רבין בכל התקהלות.
מה הרעיון שלך נגד הכיבוש? שאל אותי יריב.
זה דורש קצת מימון, יריב.
יש לנו את אירופה בכיס, אמר יריב, הם יכניסו יד לכיס אם הרעיון מתאים להם ולערבים. יש פה בארץ ישראל יותר כיס אירופאי מאשר בצרפת, למשל. בעצם זה לא משל – זו מציאות. אירופה מוכנה לתרום הרבה כספים למען המאבק האכזרי והצודק נגד הכיבוש.
העיקרון - שיהיה מלא אבק שריפה. בצרפת, למשל יש כיסי אוויר מלאים מסגדים ומוסלמים. אי-אפשר לפעול שם כי הם ברובם מתאבדים של אל-קאעידה שכבר התאבדו ועתה הם ממתינים לתורם לעלות לשמים. מזל שיש המון יהודים ליד הסולם שמוכנים לתרום.
הידיים שלי ממש רועדות, כל אחד יכול לראות. החורים בין הידיים הם תוצאה מובהקת של הכיבוש. הרעיון שלי - להקים ארגון ישראלי מלא כוסיות עם כיסי אידיאולוגיה ומוסר נגד הכיבוש. ארגון של מתנדבים מכל המינים, נלהבים להסיע חינם טרמפיסטים אבודים ותוהים בין נקודות ישוב באזורי הכיבוש. יום ולילה על כבישים וצירים אפלים וחשוכים להסיע טרמפיסטים ליעדם כדי למנוע חטיפות.
אבל אין ל
שלום עכשיו מספיק מתנדבים. הרשימות שלנו גם היום מנופחות. הגזבר שלנו היה בעבר רב בישיבת הסדר שרשם בספרים אלף תלמידים שלא היו קיימים, נכנס לכלא ועכשיו הוא מארגן את הרשימות שלנו עם אותם שמות מול נציגי השוק-המשתתף. זה ממש מסוכן להוסיף עוד מתנדבים לרשימות כל עוד הכיבוש נמשך. אנחנו מאשימים את עם ישראל בכיבוש ואת ממשלת ישראל בכך שהכיבוש נמשך. אירופה מבינה והיא תממן כל עוד אנחנו מאשימים.
אבל הרעיון הזה, להוביל טרמפיסטים יום ולילה מכל נקודת ישוב לכל כפר ערבי, בוסתן, מטע זיתים, בית סוהר, משרדי השב"כ, פרצה בגדר ההפרדה ומחנות הפליטים יגרוף אלינו את כל שוברי השתיקה והמחסומים.
למה באת אלי, אורי?
כי אתה נחשב למומחה-כיבוש. כולם אמרו לי, הכה את המומחה.
מה הצד שלך בכל העניין הזה, אורי? מדוע אתה מנסה לקדם את הרעיון הזה רק מפני שאתה מזריק?
כי זה הרעיון שלי ואני נגד הכיבוש. אם אוכל לנוע בלילות מכפר לכפר לא אהיה נתון עוד לחסדי הפיצוציות שמפוצצות לך את המוח. הכול יהיה זמין וחופשי ללא סוטי מין פדופילים (או להפך).
אם אתה באמת נגד הכיבוש, אורי, למה אתה עושה מאמץ להקל אותו, להפוך אותו למשהו נעים ולבבי?
כי אני באמת – מתוך מניעים אידיאולוגים ומוסריים - נגד כיבוש היצר.
תרנגולת ערופה
לפני 250 שנה חי בכפר איכר מרוד (או להפך) יהודי ששמו זיס אופנהיימר, מגדל תרנגולות צמוקות. לפתע בחודש אלול החלו התרנגולות שלו למות בשל חשיפה מקרוב לימים נוראים וריחוק מאבות המזון. הלך היהודי זיס אל רב הכפר ותינה את צרותיו. אמר לו הרב, אולי תכניס עז לתוך הבית, זיס? כבוד הרב, זה שייך לאג'נדה שונה שכבר עלתה לכותרות בשנים עברו. מאז השתנו התנאים והאמוראים. בסדר, הגה הרב המלומד והמכובד (או להפך). קח גווילי זנגוויל יבשים ושרוף אותם בצלוחית עם מים חיים. תשתדל לא להרוג את המים בעת השריפה. השקה את התרנגולות שנותרו. את המתות מכור לגויים של שבת.
הלך היהודי זיס לביתו, נכנס ללול וביצע בתרנגולות את זממו של הרב ככתבו וכלשונו. חלף שבוע והתרנגולות המשיכו למות ללא סיבה חיצונית או פנימית. שוב הלך היהודי אופנהיימר אל הרב המלומד והמכובד וגולל לפניו את סיפור תולדות ייסורי התרנגולות שלו. ממשיכות למות, מלמל הרב לתוך זקנו העבות ומיד שקע במחשבות נוגות. ובכן, התעשת כעבור רגע של מחשבה והגה, תן להם פרורי לחם שרויים בשמן קיק. היכן אשיג שמן קיק, הגה אופנהיימר האיכר, ובכמה? זהו שמן שבעלי בתי החרושת ליד הנהר בועטים בו לנהר לאחר שבישלו בו במשך שנות דור את הנקניקים שלהם עד שנקרשו. השתמש בקצת חומץ כדי להפשיר את קרחוני השמן לפני שהם צפים למעמקי הנהר. עשה האיכר כדברי הרב המלומד – אבל התרנגולות, אולי מתוך הרגל חדש וממזרי שאימצו לעצמם – המשיכו למות וחלקן הפכו פגרים לפני שנשחטו.
שוב הגיע האיכר אופנהיימר אל הרב המלומד ושטח לפניו את מעשה התרנגולות. הביט בו הרב בעיניו הנעוצות והמשתאות ואמר, תראה זיס. למען האמת יש לי עוד המון-המון עצות לחלק לך בשפע, ברוך-השם. נותרו מספיק תרנגולות?
והנמשל? בימים אלה הגיע מר יריב אופנהיימר, צאצא מכובד לאותם יהודים שחיו לפני 250 שנה וגם אז היו יהודים צאצאים, אל בית מדרשו של השוק המשותק והאיחוד האירופאי וגלל לפניו את סיפור חיינו המתסכל על כל סיכולו.
תסתכל, אמרה לו הגברת המכוערת של האיחוד, זו שמנהלת בפרצופה האישי המזוגג גם את המו"מ המזורגג (או להפך) עם נציגי אירן לוועדת הפטריות. תסתכל היטב, יריב, לנו יש עוד המון-המוני עצות לחלק לך – נותרו מספיק פלשתינים?
פה קם יריב, יהודי זיס, על רגליו ומחה בתוקף: בעניין הזה אני, כידוע, משתף פעולה עם אבו-מאזן.
שמעתי במעלית
מתוך אילוץ נורא ומחסור באפשרויות נאותות נבחר נשיא נקי כפיים.
קורין אלאל לכלה שלה מתחת לחופתן: "אני מקדשת אותך במסורת אבות-אבותי...". לאור הרפורמציה במשרד החינוך ועידכון לימודי האבולוציה: מי הם אבות אבותיה?
כבל איתן התחבר לתשובות של פואד ותמך בו. זה היה כבל מספיק ארוך שהתחבר גם לשטרית ותמך בו. על הכבל הזה יתלו גם את הרצוג.
המדען שכטמן – אדם בעל שיור קומה.
שטרית שילם רבע מיליון דמי לא יחרץ – אבל זה חרץ.
שמעתי את בוגי יעלון מסביר לגוי של שבת ששאל אותו, למה מסכסכים ומערימים קשיים עצומים על מי שרוצה להיות יהודי? בוגי חייך, הסכסוך פה בכלל לא על הקמת מדינה פלשתינית בתחומי קווי 67 אלא על הכרה במדינה יהודית...
עוזרת הבית חוששת להפסיד רבע מיליון אם תגלה לציבור מה קרה בינה לבין שטרית. כי מי יפצה אותה? כל עיתון ספורט זניח במדינה מוכן לשלם ל
בר רפאלי לפחות חצי מיליון כדי שתחשוף את התחת שלה בדף הכריכה. אף אחד לא מוכן לשלם רבע מיליון בשביל התחת של שטרית?
מאז שדיין נלכד במנהרה ארכיאולוגית וטונות של היסטוריה נפלו על הזין שלו לא היה העתיד שלנו כל כך מזעיר.
נחשו מי אמר: תמכתי בשטרית והצבעתי עבורו כי רציתי לרסק את מחנה השלום...
(ריבלין – הרצוג – ביבי)
רגע וחצי לאחר היבחרו הכריז הנשיא המיועד כי "לא תהיה עוד מלחמת אזרחים...". רגע, כבודו, אתה נשיא מדינת ישראל – לא ארה"ב...
