גבולות קבע והינתקות
הטענה המרכזית המושמעת כנגד
נתניהו, שאינו מציב לציבור ולעולם תוכנית מדינית מסודרת, לאמור: מה ממשלת ישראל רוצה. הביקורת הזאת אינה חדשה ומושמעת תדירות ע"י מבקרי נתניהו, בראשות ראש האופוזיציה הנוכחי בוז'י הרצוג ויתר פרשנים ומומחים.
האמת והמציאות קצת אחרים
אמנם נתניהו לא הציג עד עתה במפורש תוכנית + מפות + דרישות ישראליות רשמיות ומפורטות, במסמך כתוב - אבל למי שהאזין לביבי משך השנים האחרונות - יכול לשמוע ולהבין בין השיטין, מה המגמות, מה התוכניות ומהן הרצונות למדינה עם גבולות ביטחון.
נאום בר-אילן 1 - נתן רמז למגמה מדינה פלשתינית מפורזת ליד ישראל בגבולות בטוחים.
התוכנית של ממשלת הימין - כללי 1. ירושלים בירת ישראל.
2. הגושים הגדולים שייכים לישראל.
3. בקעת הירדן - בשליטת ישראל.
4. נקודות אסטרטגיות להגנת המדינה - בשליטת ישראל.
5. אין מקום לזכות השיבה - בכל הסדר.
6. מדינת פלשתין עם רצף טריטוריאלי ביו"ש.
7. חילופי שטחים מוגבלים.
8. מדינה מפורזת, עם כוח שיטור וכוחות ביטחון מוגבלים.
9. לא תהיה תנועה של כוחות, מתנדבים או איחודי משפחות ליו"ש בלי פיקוח ואישור ישראלי.
10. לא יהיה שום הסכם - שבו כלול חמאס.
תוכנית של ממשלת הצללים של השמאל 1. ירושלים - בירת ישראל וחלקה המזרחי של מדינת פלשתין.
2. חזרה לגבולות 67 - פרט לגושים הגדולים, תמורת חילופי שטחים.
3. איחוד משפחות - בגודל שיקבע לפי הצורך.
4. בקעת הירדן - בפיקוח בינלאומי.
5. אין התניה לגבי השתתפות חמאס.
6. גבולות ביטחון - על בסיס 67.
7. הורדת כל הישובים פרט לגוש הגדול בקווים וגבולות שיקבעו.
8. רצף טריטוריאלי ברור ורחב.
9. קשרים בינלאומיים ללא הגבלה.
10. זכות השיבה לא - בעקרון אבל דיון על גודל חזרה מסוים בהסדר הדדי.
שתי גישות שתי תוכניות - מדינה אחת האפשרות לבחור בין שתי האופציות היא ברורה, חדה ומשמעותית.
כלומר: יש למעשה שתי תוכניות לשני האגפים בחברה הישראלית, אבל הממשלה לא הציגה את גרסתה בפומבי - בעוד שהשמאל מתהדר בדיבורים, הצעות וביקורת.
לאור השינויים באזור - יש להציג אלטרנטיבה האזור שלאחר "האביב הערבי", מקבל תוכניות ושינויים מהותיים בקצב מסחרר.
מצרים - השתנתה, בשלב זה לטובה.
עירק - נכבשת ע"י איסלאם קיצוני.
סוריה - כבושה בחלקה ע"י אסד + חיזבאללה + אירן וחלקה - ע"י מורדים מזוהים עם גופים קיצוניים, כמו אל-קאעידה ואיסלאם.
יתר הארצות שסביב, לא שקטות, לא לבנון, ולא נסיכויות המפרץ וירדן, שחוששים מאסקלציה איסלאמית.
ישראל אי-של יציבות מערבית חבל שארה"ב וממשלת אובמה, לא השכילו להבין זאת עד ימים אלה - הצרה היא שהם לרוב מאחרים, לרוב טועים בהערכות והגרוע ביותר, הממשל של אובמה לא מבין את המנטליות והשפה של המזרח התיכון - ומכאן כל בנק הצרות שלהם. ראה את עירק, אפגניסטן, אירן, לבנון, סוריה.
אי לכך ובשל כך על ממשלת ישראל העכשווית, בראשות נתניהו, לבצע מהלך מדיני פוליטי בינלאומי ולהציג לעולם תוכנית ישראלית, המתבססת על גבולות בני הגנה עכשוויים ועתידיים וחישוב כל ההשלכות הסביבתיות, החברתיות והכלכליות של המהלך.
אם עראפת, פרס ורבין - קיבלו פרס נובל על תוכנית נפל, כמו
הסכם אוסלו - והנשיא אובמה פרס נובל על דיבורים, הצהרות ואי עשייה ממשית - תוכנית ביבי לביטחון ישראל וגבולות קבע - יכולה במקרה גם לקבל פרס - כדאי לנסות.
ברגע אחרון: 1. לנצל את אירוע החטיפה, לחיסול החמאס ביו"ש.
2. הגלייה/העברת אנשי חמאס לעזה - לאותה רשות עם ממשלת אחדות, אינה גירוש ומבוססת משפטית.
3. להעביר לעזה את ח"כ
חנין זועבי שטוענת שהחוטפים אינם טרוריסטים, בדרך הים שתרגיש היא במשט לעזה.
