בשעה שצה"ל מנהל מירדף חסר תקדים בעוצמתו אחר פעילי החמאס ביהודה ושומרון בעקבות אירוע חטיפת הנערים, יש לקוות כי גורמי הביטחון והמודיעין הישראלים מקדישים מאמצים משמעותיים בשאלה כיצד להתמודד עם פעילותו הרצחנית של ארגון החבלה הסוני isis ("המדינה האיסלאמית בעירק ובסוריה") המתחוללת בעירק, שיש הרואים בה תחילתה של תנועת מלקחיים איסלאמית פנאטית העתידה לאיים על ישראל מצפון (בסוריה ואחריה אולי לבנון) במזרח (עירק ואחריה ירדן) ומי יודע אם לא גם ערב הסעודית (מדרום).
האיום החמור הזה איננו תיאוריה. הוא כבר מתחיל להתממש וזאת בשעה שאין מי שיגן על המשטרים העלולים לקרוס, כי ארה"ב בראשות הנשיא אובמה עדיין לא החליטה אם היא מוכנה לקפוץ שוב אל תוך ביצת המלחמה שממנה נמלטה אך לפני כשנתיים.
כדי להבין לקראת איזו מציאות חדשה אנחנו עתידים להיקלע דרושה תזכורת קצרה: יותר מ-4700 חיילים אמריקנים נהרגו בעירק במהלך שנות הלחימה שבהן ניסתה המעצמה האמריקנית לבלום את התפשטותו של הנגיף האיסלאמי-סוני מן המזרח לעבר שדות הנפט העשירים של עירק. ארה"ב הזרימה לעירק ציוד לחימה משוכלל ותמיכה כספית בהיקף של כמעט 30 מיליארד דולר ובסופו של דבר החליטה כי הגיעה העת לנטוש את העם העירקי ולהניח לו להילחם באויב בכוחות עצמו. עכשיו הגיע סוף מחזה התעתועים.
לוחמי הסהר הסונים המשתלטים על עירק וכבר ניצבים בשערי הבירה בגדד רצחו לעיני מצלמות הטלוויזיה, בשיטתיות מחרידה, כ-1700 קצינים ולוחמים עירקים - בשעה ששאר אנשי הצבא העירקים נסים על נפשם ולא ברור לאן. וארה"ב הגדולה, זו שהבטיחה לבנות מחדש את האומה העירקית שתהיה מעוז הדמוקרטיה במזרח התיכון, מה היא עושה? כמו בעת מנוסתה המבוהלת מווייטנאם גם הפעם ארה"ב אינה מתערבת ועוסקת רק בפינוי אחרוני נציגיה מעירק הקורסת.
השאלה כיצד ייזכר
ברק אובמה בהיסטוריה האמריקנית עדיין לא קיבלה מענה סופי כיוון שטרם תמה תקופת כהונתו כנשיא ארה"ב. אולם המציאות העגומה והטרגית מעידה על כך כי בשעה שבעבר הלא רחוק הייתה ארה"ב אריה שואג המטיל את אימתו על העולם, הרי בימיו של הנשיא אובמה קולה העז של ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, הפך להיות שאגת חתול שכל יכולתה להשמיע "מיאו" מגומגם.
דוגמה עגומה לצחוק הגורל המתעתע היא שארה"ב מנסה עתה לגייס לעזרה במשבר העירקי את אויבתה הגדולה - אירן. רק לפני כשבוע נפגש בווינה דיפלומט אמריקני בכיר עם מקבילו האירני במטרה לברר את האפשרויות לשיתוף פעולה בבלימת הפנאטים הסונים המתקדמים כמו גל צונאמי עד אל שעריה של הבירה בגדד.
אם אומנם יתממש התרחיש החמור הזה תיקלע ישראל למציאות אסטרטגית חדשה. במקום יריב רצחני אחד בשערי עזה היא תיאלץ להתמודד עם איום רחב ופרוע בהרבה בכל מרחבי המזרח התיכון. אם אכן תהיה ישראל ערוכה למצב החדש ייתכן כי נהיה עדים לשיתופי פעולה מתגוננים חדשים. ייתכן כי ישראל תיאלץ לאחד כוחות ופעילויות עם ערב הסעודית, עם הממלכה ההאשמית וכמובן עם מצרים, כדי לייצר חזית אחידה לבלימת מגיפת האיסלאם הקטלני הצוברת כוח.
עתידו של העולם המערבי תלוי כיום בנשיא ברק חוסיין אובמה. למרבה הצער נראה כי למרות שמו המוסלמי אובמה אינו מבין את המנטליות המוסלמית. ראינו זאת בהתנהגותו המוזרה כלפי חוסני מובאראך, ראינו זאת בהימנעותו התבוסתנית מלתקוף את שלטונו של אסד הסורי שהשתמש בנשק כימי נגד בני עמו, וראינו זאת גם בהימנעותו מלכפות הסדר על ישראל והפלשתינים.
אם אומנם יתחמק אובמה מהתערבות צבאית מאסיבית ומהירה בעליית כוחו של האיסלאם הסוני שהפך מכנופיה של רוצחי אל-קאעידה לארגון טרור חזק ועשיר - עתיד העולם לשלם על כך מחיר כבד, אולי כבד מנשוא. חלק ממחיר הדמים הזה יהיה כאשר ניאלץ להתמודד תחילה עם שורת מעשי זוועה רצחניים, כשערבים סונים רוצחים אלפי ערבים שיעים, אחר כך תגיע קריסת משטרים במדינות ערב, שאחריה יתעצם כוחו של הטרור בכל מקום בעולם שבו חיים אלה בצד אלה מוסלמים ונוצרים, כמו באירופה למשל. ואולי אנו עדים כיום רק להתפתחויות הראשונות במלחמת העולם הבאה - המלחמה בין הדתות, המלחמה בשם האמונה באל הרחמן.
