חגיגות האיחוד
בשבוע שעבר, בטקס קצר, חגגו יושב-ראש העבודה שמעון פרס, ויושב-ראש עם אחד, עמיר פרץ, את ישומו של הסכם האיחוד בין שתי המפלגות. שני האישים שעמלו על יצירת ההסכם בשנתיים האחרונות, הצהירו על מחויבותם להסכם ולמפלגה המאוחדת שהוקמה.
ברשימה זו לא נדון בצדדים הפוליטיים של ההסכם, וגם לא במחלוקת האידאולוגית הקיימת בין הצדדים. אנו נעסוק כאן בשני עיקרים, הנוגעים להיבטים הציבוריים: האם ניתן גילוי נאות לציבור בכלל ולחברי מפלגת העבודה ועם אחד בפרט בדבר המשמעות האמיתית של הסכם האיחוד; והאם צורפו כיאות מתפקדי עם אחד לרשימת מתפקדי העבודה.
נקדים ונאמר: בדיקת מרכיבי ההסכם, ובמיוחד אופן יישומו, מלמדים כי יש פער גדול בין מטרות ההסכם, לבין התוצאה הסופית אליה הגיעו. דבר זה עלול לסכן את מעמדה הכלכלי של מפלגת העבודה, ולהעמיסה בחובות נוספים מעבר לאלה המעיקים עליה כיום בלאו-הכי. נושא זה הוא אחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את שני הצדדים: מצד אחד - גזבר העבודה משה כהן, יושב-ראש ועדת הכספים דורון סטניצקי, היועץ המשפטי של העבודה עורך הדין אלדד יניב, ויושב-ראש המוסד לבירור עתירות עורך הדין מנחם חכמון; ומהצד השני - שמעון פרס, ולצידו עורך הדין אמנון לורך, שניסח את ההסכם מצד העבודה.
עד כמה מעסיק דבר זה את המפלגה ניתן ללמוד מכך שפרס מנסה בחודשיים האחרונים שוב ושוב להדיח את עורך הדין אלדד מתפקידו, וזאת בשל כך שיניב עומד על קיום החלטות מוסדות העבודה, ככתבן וכלשונן, היינו: תיקון ההסכם שבין העבודה לבין עם אחד, כפי שנפרט בהמשך. מוסדות העבודה מנעו את ההדחה פעם אחר פעם. פרס, כמו פרס, לא אמר נואש והוא נערך לסיבוב נוסף.
החוב: 10 מיליון
ההסכם בין שתי המפלגות שהפכו לאחת - "המפלגה המאוחדת", שומר לכאורה על המבנה הכלכלי הקודם של שתי המפלגות, כולל נכסים וחובות. בין היתר נקבע בהסכם, כי מימון הוצאותיהן השוטפות של כל אחת מהמפלגות ימשיך להיות בנפרד, וכי מצב זה יימשך בכל הכנסת ה-16. נאמר עוד: "יודגש כי חובותיהן של כל אחת מהמפלגות, בין אם מקורם לפי אישור הסכם האיחוד ובין אם אחריות, יחולו על המפלגה החייבת לחוד ולבדה גם לאחר האיחוד וכי רעותה לא תחוב בחובות אלה על אף האיחוד נשוא הסכם זה".
ואולם, הסכמים לחוד ומציאות לחוד. אין ולא יכול להיות ספק: המיזוג חושף את מפלגת העבודה לסיכון של תביעות מצד נושים של מפלגת עם אחד. אין זה סוד כי מדובר בחובות גדולים, הסוד הוא היקפם הכספי המדויק. מיותר כמעט לציין, כי להיקף החובות עם אחד לא ניתן גילוי בהסכם עם העבודה, משל אין מדובר בעניינה של מפלגה זו, או כאילו מדובר בכסף קטן, ולא בכעשרה מיליוני שקל בחובות לוחצים, כפי שאנו מגלים כאן. ניסיון החיים מלמד, כי אם וכאשר לא יקבלו נושים מסוימים את כספם, הם יפנו וייתבעו גם את מפלגת העבודה ואת המפלגה המאוחדת, שכן למפלגה המאוחדת מועברים הנכסים של עם אחד: רשימת 22,000 המתפקדים, וכן נדוניה בצורת סיעה בת ארבעה חברי כנסת.
נושא זה לא נעלם מעיני בכירי מפלגת העבודה. בדיון שהתקיים במאי 2004, הועלה הדבר על-ידי פיני קבלו, שהתריע כי העבודה עומדת ליטול על עצמה כיסוי חובות בהיקף 20 מיליון שקל.
יושב-ראש ועדת הכספים של העבודה, דורון סטניציקי, קבל גם הוא. במכתב מיום 29 בדצמבר 2004 הוא טען: "מבירור שערכנו עולה כי בבסיס ההחלטה של המוסד מסתתר חשש כבד שמפלגת עם אחד חייבת מיליוני שקלים, ושאם וכאשר יתבצע האיחוד של שתי המפלגות ליישות אחת - תצטרך מפלגת העבודה לשאת בכל החוב הנ"ל... לכולנו ברור שהגדלת החוב של מפלגת העבודה במיליוני שקלים בשעה זו - ולאחר שחתמנו על הסדר החובות עם הבנקים - תביא לקריסתה הכספית".
מנהל מפלגת העבודה באותה עת, דורון אלחנני, התריע על כך שחובות עם אחד לא הוצגו, וטען גם הוא במכתב מאותו יום: "אין למפלגה כל יכולת כספית וחוקית כאחד לשאת בנטל של התחייבויות בהיקף של מיליוני שקלים חדשים. לאור זאת נראה לי שיש למנוע את המיזוג עד לליבון מלא של סוגיית ההשלכות הכספיות העלולות למוטט לתמיד את המפלגה".
ההסכם לא תוקן
בעקבות כל זאת, התכנסה ועדת הכספים של מפלגת העבודה. זו שמעה בהרחבה את דבריו של היועץ המשפטי למפלגת העבודה, עורך הדין אלדד יניב. יניב הוציא חוות דעת לפיה יש לערוך תיקון מהותי בהסכם, כך שמפלגת העבודה לא תהא חשופה לתביעות. ההסדר הכלכלי, אמר, בין העבודה לעם אחד, יכול להיחשב לכתב שיפוי, במקרה הטוב, אך הוא אינו מבטיח את העבודה מפני תביעות של צד ג'.
על בסיס דברים אלה ופניות נוספות, החליטה ועדת הכספים כדלקמן: "להימנע לאלתר משינוי המצב המשפטי בין מפלגת העבודה לבין מפלגת עם אחד, עד למילוי התנאים הבאים:
א) בחינה מחודשת של ההסכם המוצע ותיקונו, מן ההיבטים הכספיים לרבות חובות עבר של מפלגת עם אחד, חשיפות עתידיות משפטיות ואחרות וכן חובות שעלולים להיווצר לאחר חתימת ההסכם.
ב) לאור האמור, לתקן את ההסכם באופן שבהסכם המתוקן לא תהיינה באופן מוחלט כל התחייבויות כספיות ומשפטיות שיושתו על מפלגת העבודה בגין הסכם המיזוג עם עם אחד, בין אן חובות עבר ובין אם חובות ו/או התחייבויות לעתיד לבוא".
בעקבות ההחלטה הנ"ל התכנסה שוב מזכירות לשכת העבודה, וקיבלה החלטה על ביצוע התיקון שהנחה עורך הדין יניב. לזאת הסכימו, אגב, אפילו עורך הדין יוסי כץ (בא כוחה של עם אחד), וד"ר אבי ביצור (מזכ"ל עם אחד, אותה עת). אלא שההסכם לא תוקן, למרות שבשלבים מסוימים תמך בכך גם עורך הדין אמנון לורך, שייצג את העבודה בהסכם מול עורך הדין כץ.
פרס רץ קדימה
כאמור, החלטות לחוד ומעשים לחוד. פרס רץ קדימה. הוא הורה על יישום הסכם האיחוד, למרות שזה לא תוקן, ולמרות שגם המוסד לבירור עתירות חייב לעשות כן. פרס אף נמנע מכינוס ועידת העבודה כדי שתאשר את התיקון המתחייב, וזאת למרות החלטת המוסד שאף הוציא צו וחייב את פרס "לדאוג באופן אישי כי תוך 48 שעות יוצאו הזמנות לוועידה שתכונס עד סוף חודש זה".
המוסד לבירור עתירות אף נזף בפרס, וקבע: "משנפלה ההכרעה אין בסמכות מי מעובדי המפלגה, או נבחריה, להחליט על דעת עצמם להתעלם מהחלטות של מוסד זה... אם חברי המפלגה ייווכחו שראשי המפלגה עצמם מבזים בריש גלי את החלטות המוסדות השיפוטיים, לא ניתן יהיה לצפות מהם לכבד את החלטות מוסדות המפלגה והדבר ישמוט את המסד מתחת לרגלי כולנו".
למרות כל הסאגה שהתנהלה במפלגת העבודה, ולמרות שנציגי מפלגת עם אחד - שחששו מפני קריסת ההסכם כולו, נפגשו עם מנהל מפלגת העבודה רפי אלול, ועם גזבר מפלגת העבודה כהן, והסכימו על תיקונים מהותיים להסכם שנחתם בעבר על-ידי יושב-ראש מפלגת העבודה וחבר הכנסת פרץ; וכן הסכימו על תיקון פרקים שלמים להסכם האיחוד וניסוחו מחדש, כך שחובותיה של עם אחד לא יוטלו על מפלגת העבודה ולא ימוזגו הסיעות, כפי שהחליטה בעבר הוועידה בהסתייגויותיה, פרס המשיך, כאמור, בדרכו. בשבוע שעבר הוא הביא ליישומו של הסכם האיחוד.
בזאת, לכאורה, הוא מבטיח את תמיכתם של אותם מתפקדים (כ-22,000) שהוכנסו בזכותו לעבודה וקיבלו מעמד קבע של חבר מן המניין. רשימת המתפקדים הובאה בדיסקט ונצרפה ברשימה הכוללת של חברי/מתפקדי מפלגת העבודה. חברי ובכיר העבודה הוצבו למעשה בפני עובדות מוגמרות. מעתה, גם המתפקדים שנרשמו כחברי מפלגת עם אחד ושילמו/נרשמו בדואר, הינם חברים מן המניין כמו אלה שהתפקדו במישרין למפלגת העבודה. ועוד לא אמרנו מילה על כשרות רשימת המתפקדים למפלגת עם אחד, שהובאה לחקירה במשטרה.
עורך הדין יוסי כץ, שייצג כאמור את עם אחד, אמר בתגובה כי על-פי ההסכם תשלם עם אחד את כל חובותיה בעצמה. "אנחנו קבענו באופן הברור ביותר שמבחינת ההתנהלות הכספית, אנחנו מתנהלים בנפרד. כלומר, אף מפלגה לא לוקחת על עצמה את חובותיה של חברתה". לדבריו, עם אחד חתומה על הסדר עם הבנקים לפיו היא מסלקת את חובותיה עד סוף 2006. כץ לא ידע להשיב מה היקף החובות של עם אחד, אך הדגיש כי מעבר להסדר עם הבנקים אין עוד חובות לעם אחד.
יועץ התקשורת של פרס, יורם דורי, מסר בתגובה כי על-פי ההסכם - כל מפלגה נושאת בחובותיה. הוא הדגיש, כי עם אחד תוסיף להתקיים כמפלגה, ואנשיה ידאגו בעצמם לחובות המפלגה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
