בערב פסח מסב עם ישראל סביב שולחן ה"סדר" וימתין לאליהו הנביא. בעבור אלפי משפחות, אלפי ילדים יהיה זה חג עצוב, לאור מצבם הכלכלי הקשה. המקרר ריק. מיליון אזרחים מתחת לקו העוני. כ-300,000 ילדים מתחת לקו העוני.
אל מול בעייתם של אלו, בעיה קורעת לב, אל מול בעיית הנכים במדינת ישראל, אל מול בעיות התקציב של המשטרה (חוסר בניידות משטרה, בכלי נשק, בעזרים טקטיים וכיו"ב), ישב מאן דהוא, שם בירושלים, ויחתום בהינף קולמוס ואגודל, בנונשרלנטיות, על המחאה גדולה ושמנה על סך 350,000,000 דולר - כשני מיליארד שקלים חדשים. וכך יירשם: "שלמו לפקודת ממשלת סין סך של שלוש מאות וחמישים מיליון דולר" - על החתום - "ממשלת ישראל".
מקום בו נעשתה עסקת עתק עם ממשלת סין על מכירת מטוס פאלקון, עסקה האמורה להכניס מאות מיליוני דולרים לקופת המדינה, מוצאים אנו עצמנו, "במדינת הפל-קל" משלמים פיצויים לממשלת סין בגין הפרת הסכם!!! (באופן חד-צדדי) בסכומי עתק.
איש עד לרגע זה לא נתן את דעתו על גודל השערוריה. חוק החוזים שלנו, הפך לאות מתה, לצנינים, בעיני מקבלי ההחלטות במדינה. "תום הלב" הידוע, בחוק החוזים, הפך לאוטם הלב. "תקנת הציבור" שבה, הפכה לצנינים. הטימטום, הטיפשות, החידלון, עצימת העיניים, הרשלנות וכיו"ב - גברו על הכל - הציפו שוב כל חלקה טובה, אשר נזרעה ביגיע כפיים ובעמל רב. להזכירכם, סעיף 39 לחוק חוזים שלנו קובע כהאי לישנא: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב...". אז כתוב, מישהו מתייחס לזה שם בירושלים?...
שערו בנפשכם מה היה קורה, לו מנהל שיווק של חברה מסחרית קטנה, סמנכ"ל חברה, מנכ"ל חברה, היו חותמים הסכם ומפרים הסכם עם "לקוח" - עד שמועצת המנהלים של החברה היתה מוצאת עצמה מול שוקת שבורה, ונאלצת לשלם סכום שכזה, שיביא כדי קריסתה של החברה.
לא זו אף זו: כיצד היו מביטים לקוחות פוטנציאליים (בכוח) על חברה שכזו, הידועה כמפירה הסכמים? מילה אינה מילה. הבטחה אינה הבטחה. הרי חברה כזו היתה נכחדת באחת, הן משום נטל הפיצוי הכבד, הן משום תדמיתה - כחברה בלתי אמינה - שאין "לסמוך" על דברתה הכתובה והחתומה.
אלא, שמה שנכון לחברה כלכלית, ליחידה עסקית, אינו נכון, כלל ועיקר, באשר ל"ממשלת ישראל"!!!. שם הכל מותר. שם הכל "תקין", בבחינת "מפרים ומשלמים - ובא לציון גואל". לית דין, לית דיין, איש הישר בעיניו יעשה. ומי בעצם ה"משלם" בפועל את מחיר המחדלים? נכון - את, אתה, הוא ואני, משלמי המיסים. אמור מעתה: "הפראיירים" - אזרחי המדינה נושאים בנטל מחדלי מקבלי ההחלטות. בזבוז כספי הציבור של כולנו - על-ידי שרלטנים.
יושבים חלמאים, שרלטנים ממש, חותמים על הסכמים, מפירים חוזים, באחת, באופן חד צדדי ועם ישראל משלם פיצויים. כעת, ברור מדוע אין תקציב לבעיות הנכים, לבעיות משטרת ישראל, לבעיות המובטלים. אין תקציב - כי מאן שהוא בירושלים מבזבז את התקציב - תוצאי הפרת הסכם.
והכל שותקים. היכן מבקר המדינה? היכן היועץ המשפטי לממשלה? - לאלוקים פתרונים.
האכילו אותנו "מרורים" - והכל שם שותקים. להם - סביב שולחן הסדר - יהיה מה לאכול - אל תדאגו... חג שמח "פראיירים" שלי, תמשיכו לעבוד, לשלם מיסים, להקפיד על קיום חוזה, ואל תיקחו דוגמא אישית ממקבלי ההחלטות שם בירושלים. אלו האחרונים, כבר ימצאו הזדמנות נאותה לבזבז את כספיכם באופן "מושכל"... יש חוק החוזים, ויש חוק להוזים...
יש "תום לב", יש גם "אוטם לב".
הפקרות.
