אנחנו במדינתנו הצמאה לאהבה ולפירגון עוקבים בעיניים כלות אחר תגובות העולם לאסונותינו. משוועים לפירגון, משוועים לגינוי הרע הנעשה לנו.
הגענו עד רצח שלושה ילדים חפים מפשע. ילדים בדרכם הביתה מבית הספר. רצח נתעב ומחריד.
הידיעה הנוראה התקבלה לאחר שמונה עשרה יום של תקוות ותפילות. מזעזע!
ואנו, מתוך צמא להבנה ולהשתתפות בכאב ובצער, עקבנו אחרי העולם לשמוע תגובות גינוי וזעזוע. נו, תזדעזעו. תמחו. תגנו. תשמיצו. ובאמת - זכינו וקיבלנו כמה גינויים.
ואנחנו, בגאוות מנצחים, מונים אותם כיהלומים.
מזכיר האו"ם גינה אך ביקש משני הצדדים לא להביא להסלמה. תתאפקו!, שרת החוץ של האו"ם אשטון גינתה וקראה לאיפוק של שני הצדדים, מצרים גינתה וקראה לישראל לנהוג איפוק ולהימנע מנקמה ומענישה קיבוצית כלפי הפלשתינים. הפלשתינים כבר יטפלו בחוטפים, ברוצחים.
כן, ברור.
עד מתי?
הרי אין ספק שאנחנו המדינה הכי מתאפקת בעולם!
וכמה מתאפקים? ואיך זה יעזור לביטחוננו? איך זה ימנע את מעשה הטרור הבא? את הישנות ירי טילים, את הישנות חטיפות חלילה. איך זה ימנע את החלשת כוחו ותדמיתו של צה"ל, של מדינת ישראל מול האויב החמום.
אז בינתיים מתאפקים.
אתמול לאחר ההלוויה המזעזעת – שלושה ילדים צעירים ותמים נקברו זה לצד זה מול הוריהם המביטים בעיניים כלות בילדים שלא יגדלו יותר.
נתניהו, רגוע ומאופק, כמתבקש, הודיע שלא נזדקק לפעולה רחבה.
[קישור] חטיפת ילדים ורציחתם הינה חציית גבול אדום מאוד. ומעניין שדווקא נתניהו, מנהיג הימין(?) נוהג באיפוק רב. דוקא נתניהו שהזהירו אותנו הרבה כל כך שהוא איש ימין חמום, מתאפק.
עד מתי?
ואיך נמנע בכך את מעשי הטרור?
