קראתי ממש ברגעים אלה את הספדו של
יאיר לפיד, על קברו של גלעד שעאר ז"ל, הדמעות זלגו מעיני, בקריאה חוזרת כבר ראיתי שם את קווי היסוד של תוכנית, תוכנית שעל כולנו לקוות שמפלגת יש עתיד תיקח על עצמה, תוך שהיא מסכנת ממשית את האלקטורל שלה, או אולי תוביל אליה את כל הקופה, בכל מקרה אם תשנה תורתה לדברים שאמר יאיר בהספד, את הקול שלי היא תקבל.
"אנחנו זקוקים אחד לשני. לא לכעס אנחנו זקוקים, לא לפיצול נוסף בינינו, לא לתחרות מי מביע זעם קדוש יותר ושנאה טהורה יותר", אומר יאיר והוא מסיים ב: "אם תרשה לי המשפחה וירשה לי הקהל, הייתי מציע שנתחיל את הצוואה הזו במילותיו של האר"י הקדוש: הֲרֵינִי מקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: "ואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כּל אֶחָד מִבּנֵי יִשְׂרָאֵל כּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי."
ואני מאמין ליאיר לפיד, בכל נפשי ובכל מאודי, שהדברים נאמרו מעומק הלב, ולא משום אינטרס פוליטי או אחר, מילים כאלה יוצאות מהלב, וחודרות כל לב.
אך השאלה היא איך מתרגמים אותם לכדי מעשה, איך מיישמים אותם הלכה למעשה.
השאלה היא אם "ואהבת לרעך כמוך" תתבטא בתום השבעה בדיל פוליטי זה או אחר, בהורדת ידיים פוליטית או שמא תתבטא בניסיון לשים סביב שולחן אחד את שלשות המדינות שנוצרו כאן ואת שלושת העמים שנוצרו כאן, מדינת-עם תל אביב, מדינת-עם ה
מתנחלים, ומדינות-עם חרדים. תל אביב, מתנחלים וחרדים המהווים למעלה מ-90% מהציבור. והיתרה היא קיצונים שאינם מעניינים כלל בשיח הזה.
לכל אחת מהמדינות/העמים יש מנהיגים רוחניים תאבי ממון, אשר מוליכים שולל את ציבור שלהם, מלבים אש בין הציבורים.
והציבורים האלה יש להם מכנה משותף ענק, חיה ותן לחיות, ורק כמה חולירות למעלה, מסכסכים, מלבים, וסופרים סטיפות, אותם חייבים לנטרל, אז בואו נשב ביחד, כל צד ישים על השולחן את מה שכואב לו בחברה הישראלית, כל צד יגדיר את צפיותיו מהצדדים האחרים, ואז נתחיל להתפשר, ממש כמו זוג שהולך לייעוץ נישואין, לאחר משברים, לאחר אסונות, עם ילדים שאינם וכאלה שישנם, זה לא תמיד מצליח, אבל כשזה מצליח, כולם יוצאים חבולים, אך מאושרים.
זה לא קשור בממשלה, לפחות לא בשלב הראשון, זה לא קשור בכנסת, זה קשור בעם הזה שהלך היום אחר הארונות, מי ברגל ומי בלב, ומבין שלא נכון להמשיך בדרך בה הלכנו.
עם אויבינו המרים אנו מוכנים להתפשר אז עם העם שלנו, בשר מבשרנו לא נתפשר?
אצל אויבינו אנו מנסים להבחין מאוד בספק בין טובים ובין רעים, אז בקרבנו אינני שמים לב שהציבור הוא ציבור יקר, ורק ההנהגות הרוחניות של שלושת המדינות הן מקור המחלה?
בואו נסכים שהשאלה איפה הכסף היא חשובה, אך היא נחותה בחשיבותה מהשאלה "אנה אנו באים?" או "מהי דרכנו?" והתשובה "יש עתיד", אין לה מטרה לכפות כלום על איש, אלא מטרתה לשבת ביחד, ולצמצם פערים, ולהגיע להסכמות, מטרתה לתת תוכן ממשי לואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ . האם בגרנו ואנו בשלים לכך? הרי במשך שנים לא בגרנו כי כל מפלגות המרכז הקודמות אינן, ואם יש עתיד היא הפתרון? מי יידע, היא התחילה ברגל שמאל, יש לה חלון הזדמנויות צר לעלות על הגל הנכון, ההספד של היום ע"י יאיר לפיד, אפילו מאיר בפרוג'קטור על הגל הזה, אך מה יקרה מכאן ואילך איננו יודעים, אנו יכולים רק לקוות.
