מהפכת תריסר השנים

בואו נדמיין... יום שני הקרוב שביעי לחודש מרס 2005, ועדת החינוך של הכנסת מעבירה את "חוק התריסר" בקריאה שלישית, אין המולה גדולה סביב החוק, ביום למחרת תהיה איזה כתבה קטנה באחד העיתונים הארציים בעמוד 8 למטה.

הידיעה תספר את הסיפור הבא: חוק התריסר עבר אמש בכנסת, החוק קובע, כי החל מהשנה הקרובה, לכל כיתה החל מכיתה א' תהייה שעת התנדבות. בשעה זו יעסקו התלמידים על-פי בחירה בכמה תחומי התנדבות לקהילה, סיוע לחברים, לקשישים, לסביבה הירוקה למדינה ועוד. החוק יוכל על כיתות א' בשנה הקרובה כך שבעוד 12 שנים תהיה שכבת גיל במדינה שעברה 12 שנות לימוד, כאשר שעה בכל שבוע בשנים עשר השנים הייתה שעת התנדבות לחברה ולסביבה.

תחשבו על אותו בחור או אותה בחורה שעברו 12 שנות לימוד עם אותה שעה התנדבותית, ואז הפכו לאזרחים בגירים מן השורה, לרוב המכריע של מי שגדל תחת פרויקט התריסר, שעה זו תהפוך לערך ולהרגל לכל חייו. חישבו שתוך 12 שנים, כמעט מיליון אזרחים במדינה הזו התרגלו במרבית שנותיהם המעצבות והחשובות, להתנדב ולתרום לחברה ולקהילה מעצמם ומזמנם ולא רק מכיסם.

ניתן להתחיל לבנות ערכים חלופיים למה שאלו שאנו הולכים ומאבדים, ניתן להניע את החברה הישראלית לעבר תקופה של שינוי, של שוויון וצדק חברתי. לצד כל תהליך שיתקיים עם שכיננו הפלשתינים, ראשית אנו צריכים לעשות שלום עלינו ועל כל ישראל, שכן צדק חברתי יאפשר לנו להיות חברה חזקה ומצליחה יותר.

מי שמכיר את תהליכי החקיקה בכנסת ודאי יספר לנו כמה קל טכנית להעביר חוק שכזה וכמה קשה במציאות להוציא חוק כזה אל הפועל. וזו בדיוק הדרך שהכנסת ומשרד החינוך צריכים לעבור, להבין שהשינוי הוא בהישג יד, הוא אפשרי. ניתן גם להתייעץ עם מי שכבר הקים מערכת חינוך חובקת מדינה באמצעות 17 מנדטים והרבה הרבה כסף, שהגיע בעקבות כוח אלקטוראלי, ש"ס ואל המעיין, בלי קשר לדיון בטיב או בצדק מוסדות אלה, אחרי שנים שסיפרו לנו שאין משאבים מספיקים במדינה לסייע לאוכלוסייה שהוחלשה.

בואו נמשיך לדמיין, שאותו חוק תריסר יכיל בתוכו גם שעת הוראה אחת בשבוע על תרבות נהיגה ברכב, על 500 ההרוגים שיש לנו בשנה והופכים את משימת הורדת מספר ההרוגים מתאונות דרכים לפרויקט לאומי שחשוב לפחות כמו מפלס הכנרת. מפלס הכנרת הוא דוגמא קלאסית לדבר שהתחלחל לנו בתודעה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, כמה תשדירי שירות בערוץ אחד שהוא היה אחד, עם תמונות ברז דולף בנגב, פלקטים בבית הספר, מאז אני ומפלס הכנרת וכמוני עוד מיליונים, מחוברים בלב ובנפש. מה יהיו התוצאות אם נחקור כמה אנשים יודעים כמה רחוקים אנחנו מהמפלס התחתון בכנרת לעומת כמה אנשים מבינים מהי נהיגה בגילופין.

אני לא יודע אם זו הייתה תכנית תריסר, אבל הכנרת עלתה חזרה והכניסה אופטימיות בהרבה אנשים, אנשים שדואגים לכנרת בשנת בצורת. מה שאני חותר אליו הוא שאנחנו בשנות בצורת של מעורבות חברתית ושל בטיחות בדרכים. הגיע הזמן לטפטף לכל אזרח במדינה הזו בכל דרך, מהי עזרה הדדית ואיך כולנו נרוויח ממנה, מהי קהילה חברה שוויונית וצודקת ואיך נוהגים בכבישים תרתי משמע.
אני בטוח ש"חוק התריסר" יהפוך מייד לחוק יסוד אחרי שיפעל הלכה למעשה תריסר שנים, ולא יעוכב או יסורס על-ידי חוק הסדרים כזה או אחר.

אם נפסיק לדמיין ונבין שבסופו של דבר מדובר בהחלטה, חברי כנסת שמגיעים למקום עבודתם אוכלים טוסט בבוקר וחוטפים ארוחה במזנון הכנסת, שומעים צלצול שקורא להם להיכנס למליאה, מצביעים בלחיצת כפתור ברוב גורף ואז ממתינים שניים עשר שנים, לראות שחינוך לערך כזה או אחר משתלם ואז ההצבעה על חוק יסוד שכזה תהייה קלה הרבה יותר.

אני מחר מתחיל ללכת לכנסת ברגל אם אדע שבירושלים יחכו לי וילכו איתי חצי מיליון איש שיקראו לחברי כנסת לממש את בחירתם, לעשות את עבודתם ולהתחיל ליצור כלים לבניית ערכים שהולכים ונעלמים. "חוק התריסר".