הפסקת אש אינה עוד אופציה

יעד מבצע "צוק איתן" חייב להיות לא הפסקת אש ותקופת שקט נוספת, אלא השמדת כל תשתיות אש החמאס ומניעת התעצמותו בעתיד; לא הפסקת סיבוב הקרבות הנוכחי, אלא הפסקת התהליך הסיבובי - המשדרג את חמאס בעקבות כל הפסקת אש - על-ידי ניתוץ הדרגים המבצעיים, לוגיסטיים, רעיוניים ופוליטיים של החמאס.

יעד "צוק איתן" חייב להיות שיקום תדמית ההרתעה של ישראל המעורערת מאז החתימה על הסכמי אוסלו שהובילו להכלה - במקום להשמדה - של תשתיות הטרור המתעצמות של הפלשתינים וחיזבאללה. במקביל למחוות ישראליות טריטוריאליות, דיפלומטיות וכלכליות חסרות-תקדים, ושחרור סיטונאי של טרוריסטים, מתמידה הרשות הפלשתינית בחינוך לשנאה (פס ייצור טרוריסטים), בהפרת הסכמים והריסת התשתית הארכיאולוגית בהר-הבית - ביטוי לכרסום תדמית ההרתעה.

תדמית ההרתעה חיונית שבעתיים נוכח הצונאמי הערבי הרותח ועליית מפלס הטרור האיסלאמי במזרח התיכון הרואה בנכונות לוותר, להתפשר ולסגת ביטוי להססנות, חוסר ביטחון וחולשה המתדלקים את הטרור.
לדוגמה, רצח כ-3,000 איש ב-11 לספטמבר 2001 היה תוצאה של רפיסות אמריקנית מול גל טרור איסלאמי מרצח 300 חיילי המרינס בשגרירות ארה"ב ומפקדת המרינס בבירות ב-1983, רצח 270 נוסעי "פאן-אם" ב-1988, רצח ששה ופציעת כ-1,000 אמריקנים במתקפת 1993 על "מגדלי התאומים", סיכול הניסיון לפוצץ 11 מטוסים אמריקנים ב-1995, רצח 19 חיילים אמריקנים בסעודיה ב-1995/6, רצח 257 איש בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה ורצח 17 מלחים אמריקנים בנמל עדן בשנת 2000.

את עוצמתו חסרת התקדים חמאס חב להינתקות 2005 שהביאה להשתלטותו על כל רצועת עזה, לאיום ממשי של חמאס על שלטון מחמוד עבאס ביו"ש ולערעור הביטחון האישי והלאומי של תושבי ישראל.

<לבריחה חסרת-האחריות (להבדיל מפנוי אחראי) מדרום לבנון במאי 2000, אשר קדמה לוויתור חסר תקדים שהוצע לערפאת ביולי 2000 בקמפ דויד, ויחד שפכו שמן על מדורת מהומות ערביי ישראל באוקטובר 2000 והתפרצות האינתיפאדה השנייה באותו חודש.

את שורשי הטרור הפלשתיני חסר התקדים אפשר לזהות בסדרת ויתורים חסרי תקדים מאז 1993 (עד אוסלו לא שוגרו טילים מעזה) שהעבירו את הטרוריסטים הפלשתינים מסודן, תימן, עירק, לוב, תוניסיה, סוריה ולבנון ליו"ש ועזה, ושינו את מדיניות ישראל מהתנגדות לתמיכה במדינה פלשתינית, וממדיניות של שלום מונחה-ביטחון לאשליית ביטחון מונחה-שלום.

לוחמה יעילה בטרור חייבת להיות התקפית וצבאית יותר מהגנתית ודיפלומטית; מניעתית ולא תגובתית; כוללת, בלתי-פרופורציונלית ומתמשכת ככל הנדרש ולא נקודתית, מרוסנת ומוגבלת בזמן; מונחית ביטחון ארוך טווח ולא נוחיות קצרת טווח; מקדמת את הסיכוי לשלום ולא משועבדת ל"תהליך שלום"; נכונות לשלם כל מחיר למיגור הטרור ולא להירתע מהמחיר, כולל לוחמה בחממות הטרור ולא רק בשלט-רחוק; קריאת תגר על מדיניות ודעת קהל בעולם; מלחמה להשמדת תשתית הטרור ולא מלחמת התשה. לכן, הפסקת אש אינה עוד אופציה!