|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בית משפט השלום באשקלון פועל כרגיל, אבל מובן שהאזעקות מורגשות ושנושא השיחה המרכזי הוא המצב הביטחוני. הטילים מתגנבים אפילו לתוך הדיון עצמו, דרך קצת הומור ציני
|
|
במאפייה קטנה וחביבה ליד בית המשפט באשקלון, עובדת צעירה אומרת בכנות שעם כל יום שעובר – הפחד רק גדל, כי רואים את נזקי הטילים. "לא מתרגלים לזה", היא סותרת את הדיווחים המקובלים. עובדות מבוגרות יותר אומרות, כי אינן מכירות מישהו ששלח את ילדיו לקייטנות, כי "איך גננת תריץ 30 ילדים לממ"ד?". נהג המונית, בדרך מתחנת הרכבת לבית המשפט, מסתכל על הכל בסוג של הומור: "נסענו לחתונה ברמלה והיו שתי אזעקות. אמרתי לאשתי: בואי נחזור הביתה".
|
|
|
|
החמאס הוא אורח לא קרוי, לא רצוי אך נוכח באולמו של השופט אמיר דהאן בבית משפט השלום באשקלון. לפני תחילת הדיון, נושא השיחה המרכזי הוא כמובן הטילים הנורים ללא הפסקה על העיר, ובעיקר - כיצד חיים איתם.
"אני צריכה לסיים עד 10:30 ולחזור לילדים", אומרת סניגורית. חברתה מספסלי התביעה נשאלת היכן ילדיה, והיא משיבה: "עם בעלי, יום הוא ויום אני". "הם לא מפחדים?", שואל מישהו. "הם קטנים ולא מבינים", עונה התובעת. "אנחנו עושים להם מזה משחק, רוקדים כל הדרך לממ"ד".
הסניגורית עונה לטלפון, ולפני שהיא פונה לעסקים - קצת חוויות: "רינת [סניגורית אחרת] לא מזיז לה כלום. יש אזעקה - היא הולכת לצלם מהחלון. אנחנו קוראים לה: בואי, בואי, בואי. היא שמה נעלי ספורט". השתיים צוחקות ורינת מגיבה: "נכון, זה כדי לרוץ" - אבל לחלון, לא למרחב המוגן.
שתי אזעקות רצופות קוטעות את ההכנות לתחילת יום הדיונים. כמי שמתורגלים היטב, פונים רוב הנוכחים - לא כולם, יש לומר - למרחב המוגן שבחדר המדרגות. גם שם מדברים כמובן על המצב: על המזל"ט של חמאס שהופל מול אשדוד, על הטייס של חיל האוויר שלא הפציץ משום שראה ילדים. כמו בתל אביב, גם כאן לא מחכים את עשר הדקות ה"סטטוטוריות" אלא חוזרים לשגרה מיד לאחר ששומעים את ה"בום" של היירוט.
בספסלי הסניגוריה באולמו של דהאן יש מי שטוען, שפיצח את סדר השיגורים של חמאס: חבל אשכול, אשקלון, אשקלון, אשקלון, אשדוד. כעת מתפתחת שיחה בהשתתפות עוזרו המשפטי של דהאן; על סדר היום: מי ספג יותר טילים בסיבוב הנוכחי - אשקלון או שדרות. "ביחס לשדרות - אנחנו אפילו לא קרובים", טוען העוזר. "ופה יש יותר זמן [להגיע למחסה]". הכל יחסי, מגיבה סניגורית: "30 שניות זה לא הרבה זמן".
מובן שזהו הנושא גם בספסלי הקהל. אחד מפגין מאצ'ואיזם: "ראיתי מישהי משתטחת על הרצפה כמו בלבנון. תירגעו!". אישה שיושבת לפניו מגיבה: "מה זה תירגעו? אתמול אחד לא היה לו מחסה והוא נפצע!".
בחזרה לשורות עורכי הדין, שם עוברת השיחה לשאלה האם היה מקום להפעיל את הקייטנות כפי שאישר פיקוד העורף. הדעה הכללית - ומיד נראה מדוע אני משתמש במילה "הכללית" - היא שהצדק היה עם עיריית אשקלון, שהחליטה שלא להפעיל אותן, ולא עם צה"ל. "אני לא מבינה איך פיקוד העורף הורה לקיים", תוהה עורכת דין, וקולגה מתנדב להסביר: "זו הייתה החלטה כלכלית לחלוטין".
כאשר דהאן נכנס לאולם, גם הוא מושפע מרוח הזמן ושולח את העוזר שלו למצוא את הקלדנית הקבועה שנעדרה כמה ימים בשל המצב. "היא לא יכולה יותר עם הילדים", אומר דהאן לקול צחוקם של הנוכחים. וכאשר הקלדנית נכנסת כעבור דקות אחדות, היא מתקבלת בברכות מכל עבר. "אם היו עוד קצת עורכי דין, היו גם מחיאות כפיים", מגיב דהאן. היא דווקא הביאה איתה את הילדים, ואף יודעת לספר שבבית המשפט בבאר שבע ארגנו עבור ילדי העובדים מעין-קייטנה.
זוכרים את הסניגורית שרצתה לסיים עד 10:30? היא מבקשת מדהאן לטפל בתיק שלה עוד לפני העצורים (שבדרך כלל זוכים לקדימות), בדיוק מהסיבה הזאת. דהאן מהנהן בהבנה: "כולם ממהרים היום". הוא גם מחליט לבטל את מגבלות מעצר הבית שהוטלו על הלקוח שלה ושולח אותה אליו: "תבשרי לו, שתהיה לו בשורה טובה בין האזעקות".
|
| תאריך:
|
14/07/2014
|
|
|
עודכן:
|
14/07/2014
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מישהו
|
14/07/14 14:24
|
|
|
|
2
|
|
סתם 1
|
14/07/14 16:59
|
|
המלחמה בעזה היא הזדמנות נהדרת עבור טרמפיסטים למיניהם לעלות על גליה ולנסות לגזור קופונים פוליטיים או אחרים. זה מבזה, זה מרתיח את הדם, זה פוגע במכנה המשותף בחברה הישראלית שממילא הוא נמוך למדי. כשני אומר טרמפיסטים/אופורטוניסטים, אני מתכוון לכל אותם אלה אשר יש להם פתרון פלא ביד, יודעים בוודאות שפעולה כזו או אחרת של ישראל תביא למיגור החמאס או מיטוטו, וישראל תשקוט 40 שנה לפחות. בראש מצעד הטרמפיסטים עומדים אנשי צבא לשעבר ופוליטיקאים צמאי פרסום ותאבי כוח. כל אשר יש להם להציע איננו פרי מחשבה מעמיקה ומקצועית אלא הם מפיצי אידיאולוגיה ונוטעי תקוות שווא בקרב הציבור. המדובר באותן דמויות המוכרות לציבור הישראלי מאז ועד היום, שכל תחזיותיהם התבררו כבלתי מציאותיות וכשקריות כאחת.
|
|
|
|
|
לחיות כאחד הישראלים הנתונים לחסדי טווח הטילים (כמעט כולנו!), מחייב אותנו להסתגל לתופעות חורגות אפילו משגרת מופרעות הנגרמת בימי התלהטות קיצית.
|
|
|
|
|
אל על הודיעה כי היא מאריכה את המועד לביטול או שינוי כרטיס הטיסה, כך שיחול על טיסות יוצאות עד ל-22.7.14, בכפוף לתנאים שלהן, זאת בהמשך להודעת אל על מתחילת מבצע "צוק איתן" על פיה לאור המצב הביטחוני, תאפשר ללקוחותיה המחזיקים בכרטיסי טיסה באל על ובכרטיסי UP - לטיסות היוצאות מישראל שמועד יציאתן הוא עד ליום ששי, 18.7.2014, לבטל את הכרטיס או לדחות את מועד הטיסה לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, זאת ללא חיוב של דמי ביטול או דמי שינוי (במקרה של שינוי מועד הטיסה - בהתאם לזמינות המחלקה).
|
|
|
|
|
כאשר מתגלית פצצת נפל שלא התפוצצה, המסכנת את סביבתה, אי-אפשר לפוצצה וצריך למצוא דרך לנטרל אותה. הדרך הפשוטה, פירוק המרעום, דבר המשאיר את עיקר הפצצה כמיכל מתכת ובו חומר נפץ קשה להפעלה. אבל אם המרעום תקוע מסיבה כלשהי עדיין קיימת האפשרות לחורר חור בצדי הפצצה, להמיס את חומר הנפץ ולשאוב אותו מתוכה. בסופו של התהליך נשארת קליפה מתכתית ומרעום ובו מעט מאוד חומר נפץ והסכנה חלפה.
|
|
|
|
|
ליצני אירופה נהגו בראשית המאה הקודמת לתאר את מצבה של הקיסרות ההבסבורגית הגוססת כך: "המצב נואש אבל לא רציני". בלי שום ניסיון להשוות, מצבו של החמאס היום לא רק נואש - הוא גם רציני. אפילו מאוד. ההוכחה הטובה ביותר לכך אינה רק דיווחי דובר צה"ל על תקיפות חיל האוויר בעזה, אלא ריבוי ההצעות שהחלו לצוץ אצלנו לפתע, במטרה להציל את ארגון הטרור, במיוחד על-רקע הצלחת כיפת ברזל שהפכה את הנשק תלול המסלול לחלק בסטטיסטיקה לא מרשימה.
|
|
|
|
|
