למען הגילוי הנאות, הייתי בדיכאון פוסט מונדיאל עוד בטרם נשרקה שריקת הפתיחה של המשחק הראשון בין ברזיל לקרואטיה. למה? בשל הידיעה כי זה עומד להסתיים בעוד כשלושים ימים.
היום פוסט מורטם של המונדיאל חזרתי לחיים, נכנסתי למנהרת הזמן של ארבע שנות ציפייה עד למונדיאל הבא. הציפייה הארוכה עד לאירוע הבא במוסקבה, היא האדרנלין של משחקי גביע העולם בכדורגל. בינינו, ניקח את הגבר הממוצע, שקיבל הבטחה בבוקרו של יום לבילוי ערב עם הדוגמנית הגרמנייה היידי קלום, תחושת הריחוף והציפייה הדרוכה לבילוי הבלתי נשכח היא לאורך כל היום עד לפגישה. אחר כך, זו הספירה לאחור, שהנה הנה זה עומד להסתיים והוא שב לשגרת היום המעיקה ולאזעקת צבע אדום.
שוחרי הכדורגל שבינינו של הליגות הטובות האירופה, טועמים מהפרי המותר בכל ערוצי הספורט, רק קטוף ושלם. אך כל הבזקי מסי ורונלדו במרוצת עונת הכדורגל הסדירה בקבוצותיהם בטלה בששים משקרב המונדיאל. המונדיאל מאגד בתוכו את כל הכוכבים תחת קורת גג אחת ובאופן אינטנסיבי. היישר לווריד.
פס ייצור
ראשי פיפ"א - הפדרציה הבינלאומית לכדורגל, אחראית לכל ענייני המונדיאל החל מהמשחקים בבתים המוקדמים, ועד לשיבוץ הנבחרות שעלו למשחקי המונדיאל. פיפ"א נוטה חסד בהגרלה למארחת של המשחקים לפחות בכל הקשור למועדי המשחק. בין היתר להיות המדינה המארחת ראשונה לשחק, ובכך להיות יותר רעננה בהמשך הטורניר. כשהמארחת היא ברזיל, קל וחומר. נדמה כי ההגרלה הפעם נטתה חסד למדינת הענק, שהפכה לשם דבר בכדורגל. חמש זכיות בטורניר היוקרתי ופס ייצור בלתי נדלה לכדורגלנים שהפכו לאגדות. אך ברזיל "שכחה" הפעם את העיקר, שחקנים ברמה עולמית שלא היה לה בנמצא.
כצופה אדוק של משחקי המונדיאל, עוד מימי מפח הנפש של הולנד של קרויף מול וגרמניה עם בקנבאואר, ידעתי לאבחן מתי הצהובים ירוקים, נבחרת ברזיל, הסלסאו - בתרגום חופשי "הנבחרת", מציגים הרכב משופע בכוכבים ובאים בציפיות גבוהות, ומתי לא. הפעם כשהם מארחים, הציפיות היו בשמיים, אך השחקנים רובם ככולם ברמה בינונית. ויסלחו לי ניימאר ודויד לואיז. זכורני המונדיאל משנת 1982 כשברזיל התייצבה עם כוכבי על, אך מה רבה הייתה ההפתעה שהם הודחו מול איטליה האפרורית עם פאולו רוסי שחזר מהשעיה, וזכתה בגביע בגמר בלתי נשכח מול גרמניה. אז ההפתעה הייתה לנוכח ההדחה המוקדמת הבלתי צפויה, ואילו במשחקי 2014 ההפתעה לדידי שברזיל לא הודחה קודם לשלב חצי הגמר אליו הגיע עם הלשון בחוץ. צריך הרבה מזל כשאתה מארח מונדיאל וקוראים לך ברזיל, שיהיו ברשותך בזמן הנכון ובמקום הנכון, ארסנל של כוכבי על. אחרת אתה נידון להפרש שערים 1: 10 במצטבר במשחק חצי הגמר ובמשחק על המקום השלישי.
גרמניה, היא תופעה תרבותית, ספורטיבית וחברתית. עד משחקי גביע העולם שהתקיימו אצלה בשנת 2006, הגרמנים הציגו כדורגל רובוטי, יעיל אך חסר ברק.
גניבה ספורטיבית
יורגן קלינסמן שקיבל את שרביט האימון, החליט לחשוב מחוץ לקופסא הגרמנית הקלאסית, חשיבה שנשאה פירות במשחקי 2014. קלינסמן שתמיד נחשב לאאוט סיידר בכל הקשור לכדורגל הגרמני הקלאסי, החליט שתחת שרביטו ישחקו שחקנים טכניים, עם הרבה ברק ויכולת אישית. לזאת יש להוסיף שחקני מהגרים שהציפו את גרמניה. לפתע קיבלנו פחות שחקנים בהירי עור, ארים קלאסיים ויותר דמויות כהות בעלות שליטה בכדור. כבר במונדיאל 2006 ניתן היה לחזות בשינוי העצום שחל בכדורגל הגרמני. שינוי שהביא לה אהדה רבה גם מחוץ לגרמניה. במשחקי 2010 בדרום אפריקה נבחרת גרמניה הבריקה וניצחה את ארגנטינה ואנגליה בתוצאות גבוהות, אך קרסה מול ספרד המצויינת. תהליך השינוי ההדרגתי של "המנשאפט" הגרמנית הביא לתוצאות המיוחלות במונדיאל הנוכחי. זכייה תוך הצגת משחק כדורגל מבריק שובה עין ויתרון על פני כל היריבות ששיחקו מולה.
מול גרמניה חזינו בנבחרת ארגנטינית חסונה ויציבה בהגנה אך נסמכת על הברקותיו של מסי, סופרסטאר חרדתי (הקאות כסימפטום) ואחד שרחוק מלהיות מנהיג. בכך לא די. אם נבחרת זו הייתה זוכה במונדיאל, זו הייתה יכולה להיות גניבה ספורטיבית מהגדולות שחזינו.
שום אירוע בעולם אינו יכול להשתוות למשחקי המונדיאל. נדמה כי גם שיגורי הרקטות לעבר ישראל במהלך מבצע, צוק איתן" נדמו בזמן המשחקים עצמם. רעולי הפנים שם, אינם רעולי עיניים, הם צופים במשחקים, והעניקו כמה רגעי שקט כששוחקו המשחקים. משגרי הטילים חששו ללחוץ על ההדק כאשר עין אחת צופיה על המסכים. לא התקיים אצלם עין לציון צופיה לשיגור הטיל ועין שניה בוהה במסי וניימאר. אפילו הם העדיפו לרגע להניח לקסאם ולו לרגע כדי להשתלב ברוח המונדיאל.
אודה כי הגעתי למספר דיונים בבית משפט, טרוט עיניים מכורח הנסיבות, צפייה במשחקים עד שעת לילה מאוחרת. אני סבור כי היושבים בדין סלחו לי ולמשובתי.
מי יתן כל יום מונדיאל!!!!!
