כל אלה אשר העריכו שישראל לא תצליח לעקור את חמאס גם במערכה הזו, הפכו, בין רגע, לעוכרי ישראל, בוגדים, רפי שכל ומוגי לב. כך קורה כשמנהיגים נוטעים רוחות מלחמה בקרב הציבור מבלי כל ביסוס במציאות. לבסוף, הם קוצרים סופות, דוגמת הבליסטראות הנורות כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון, אי-שביעות רצון מופגנת של ראשי הרשויות, התלהמות של מומחים למיניהם, וגם של אופורטוניסטים בלתי נלאים המנסים לגזור קופונים פוליטיים שמנים. מאידך-גיסא, ניצבים אתה לצד נתניהו אותם פודלים מאולפים שרק לפני יום-יומיים השמיעו "נביחות" של רוטווילרים המוכנים לטרוף את טרפם. זה מביש ומבזה אך מי ציפה להתנהגות אחרת של אופורטוניסטים שכל עניינן ומניינם לגרוף אהדה מן הציבור על-ידי מכירת "אופיום להמונים?
רבים מבין אזרחי ישראל לא למדו דבר וחצי דבר מן ההיסטוריה הרחוקה והקרובה. אחד משיאי שגעון הגדלות של מנהיגי ישראל, אגב מאותו הבית הפוליטי של המקטרגים כיום, היה הניסיון של ישראל "לעשות סדר" בלבנון, להפיל את השלטון הקיים ולהמליך את הנוצרים במהלך מלחמת לבנון השנייה. למותר לציין שישראל כשלה כישלון חרוץ בהשגת מטרה זו, לאחר ש-18 שנה נותרנו כלואים בתוך מלכודת האש הנקראת לבנון. המחיר ששילמנו היה כבד מנשוא. גם מדינות אחרות לא הצליחו היכן שישראל נכשלה. ראינו זאת במצרים, בלוב, באלג'יר, בסוריה, באפגניסטן, פקיסטן, עירק, וכד'. המחיר ששילמה ארה"ב והקואליציה המערבית היה קשה ביותר.
גם הסיסמה המופרכת של עקירת הטרור וחיסול ההתנגדות הטרוריסטית אין לה על מה לסמוך. גם בסוגיה זו ניתן לחזור על הדוגמאות שלעיל. באותן המדינות שהזכרנו, צבאות גדולים ועצומים לא הצליחו לעקור את הטרור ולא לעקרו מן היסוד. גם רוסיה טוטליטרית שאינה חסה על חיי אדם, לא הצליחה לעקור את הטרור הצ'צ'ני, ולא הטרור האפגאני. כי הטרור הוא כמו ספחת או הצרעת. כמעט בלתי אפשרי לרפאן.
המתקפה על ראש הממשלה מן הימין היא תולדה של בומרנג החוזר את נתניהו. הוא המנטור של דנון, לוין, אלקין, וכמובן
מירי רגב. ראש הממשלה נטע בהם את התחושה שיש פתרון צבאי לטרור, שרק אם ישראל תפעיל את צה"ל נכון, הערבים בעזה ייעלמו או שמא יבקשו להסתפח לישראל, כולל השתלבות במוסדות ההסתדרות הציונית. היום, הגולם קם על יוצרו והמתקפה של האופורטוניסטים הללו רק הולכת ומתגברת. זו הסיבה העיקרית מדוע אנשי ליכוד מושרשים כמו בני בגין ו
דן מרידור, לא נבחרו ברשימה הניצית של המפלגה בכנסת. מבלי כל קשר למלחמה הנוכחית, יש לקבוע שבגלל ההקצנה של אנשי הליכוד, ובמיוחד אלה המוזכרים לעיל, אנו עדים גם למבול של הצעות חוק או חוקים הרשומים על שמם, והם מהווים ערובה מצוינת להיבחרותם פעם נוספת. זהו האינטרס העליון שלהם ותו לא.
שמעתי את סגן השר במשרד ראש הממשלה,
אופיר אקוניס, מתראיין באחד מערוצי הטלוויזיה מיד לאחר שהקבינט התכנס כדי לאשר את הפסקת האש. נחזור ונציין שאקוניס היה זה שטען שבמבצע הנוכחי ישראל נחושה למוטט את חמאס, לחסל את תשתיות הטרור ולהמליך את אחד מראשי ההסתדרות הציונית כמנהיג בעזה. לנוכח אי-שביעות רצונו מן ההסדר שגובש ואושר בקבינט, החל אקוניס לחזור לתפקיד דוברו של נתניהו תוך מתן הסברים ילדותיים על הניצחון המוחץ של ישראל בעזה. זה היה כה מצחיק וכה גרוטסקי באותה המידה. אם לביילין הדביר רבין את הכינוי ה"פודל של פרס", אין ספק שלאקוניס מגיע אותו תואר כבוד ביחסו לנתניהו. מה לא עושים למען הפטרון הפוליטי גם במחיר של השפלה רבתי!
סביר להניח שאם הפסקת האש תישמר והתוכנית המצרית תבוצע, יופיעו אופורטוניסטים נוספים שירבו להתבטא בתקשורת כדי לזכות בעוד כמה קולות של אנשים מיואשים. אחת שלבטח תעשה הכל כדי להופיע בטלוויזיה היא, איך לא, מירי רגב. היא עוד תנצל את ההזדמנויות לעשיית הון פוליטי. נדמה שדי במה שאמרנו עליה, וגם כך זה יותר מידי.
