התקווה לעולם לא מתה, גם לא האשליות. באופן מתוזמר היטב התפטרה ממשלת הבובות בלבנון לקול מצהלות ההמונים. שבועיים לאחר מכן ברור מי יעמוד בראש הממשלה החדשה, ובמיוחד כאשר הנשיא, מינוי שקוף של סוריה, נשאר במקומו. הנשיא הקודם,
אשר אולי ציוני גדול לא היה אבל את סוריה שטם עוד יותר, נרצח לאור היום במבצע מתוכנן היטב.
מצהלות ההמונים בבירות הן כאין וכאפס לעומת מצהלות המוני הפרשנים בשכנתה הדרומית למידת הסבל של לבנון. בפעם הראשונה הופלה ממשלה במדינה ערבית, ללא שפיכות דמים. שוב סימן למזרח תיכון חדש, שוב תקווה למערכת יחסים טובה יותר, בריאה יותר, עם השכנים הערבים.
לא מינה ולא מקצתיה. אף לא קצה קוצו של מזרח תיכון חדש, אלא
להיפך, חזרה למזרח התיכון הישן והמוכר, מלחמה שאין די לה די בין סקטורים ופלגים, בין דתות ורסיסי דתות, עם בריתות לשעה ונאומים שתקפם לשעתיים. מזרח תיכון של הודנות לדקה והכחשות שאי פעם היו. של דיונים על ביטחון מחד והפעלת מכוניות נפץ מאידך. של הכרזות על התנגדות נחרצת לטרור מחד ונסיונות לרצח בירי על כלי רכב חולפים משני צדי הקו מאידך. אותו הקו שצויר על המפות לפני חמישים וחמש שנה, הקו יקיר תל אביב ושנוא רמאללה. הקו ששורטט לאחר הסבב השלישי של המלחמה שאין לה סוף. ואין לה סוף מכיוון שישנם דברים שאינם משתנים, לא בארץ הקודש ולא שבמרחב שמסביבה.
הסביבה איננה מיקשה אחת אלא אוסף של שבטים, אשר באין להם אויב משותף עוסקים במרץ בשחיטה בין שבטית. אין לנו אלא לראות מה קורה בעירק כדי להבין כי המלחמות הבין-שבטיות והשליטה ברמה השבטית חשובים הרבה יותר מכל משאות הנפש של היחיד בחברה הערבית. התחייבות של ראש שבט אחד איננה שווה את הבל הפה שייבש את הדיו על הגוויל מכיוון שראש השבט האחר (ג'יהאד איסלאמי, החזית העממית, ועוד שמות צופן לשבטים יריבים) יפר את הברית ברגע שאותה ברית לא משרתת את מאוויו, ויחבור לבן ברית אחר. בהתאם לכך, בריתות בין שבטים, כדוגמת הסונים והדרוזים בלבנון כנגד שליטת השבט העלאווי מטריפולי, (אסאד) אינן מקור לאחדות אלא הנצחת היריבויות העתיקות.
בשסעי המלחמות השבטיות חודר השבט התקיף ביותר, האכזרי ביותר, ומטיל את מרותו האלימה על השאר. המזרח התיכון הערבי איננו שייך או מוכן למדינה הסוציאל-דמוקרטית, ואין שום סימן שיהיה מוכן לו אי פעם.
ומה קרה בלבנון? הרודן הסורי נמצא תחת לחץ מבחוץ, בשל קרבתו לעירק ולכוחות המערביים הפועלים בה. ברור לו כי המגמה של התפרקות למרכיבים השבטיים לאחר נפילת שלטון הבעת' העירקי עלולה להגיע גם אליו. לכן הוא מסלק את הגורם המאחד שאולי עוד היה בלבנון, (חרירי) ומבצע נסיגה טקטית עד לשדות החשיש והאופיום של הבקעה אשר מהווים את מקור העושר של החונטה/מאפיה השלטת בסוריה. שם הוא ימתין בעוד הפלגים בלבנון חוזרים למחול השדים של יריבויות, רצח, מלחמה, וחיפוש אחרי השבט התקיף שיחזיר אותם לשלטון.
לחיזבאללה לא צריך לדאוג מכיוון שהפטרון האיראני בעל הנשק הגרעיני תומך בו מכל הלב. מישראל לא צריך לחשוש מכיוון שמאז התבוסה במלחמת של"ג הוכח כי ישראל נשלטת על-ידי הוזי הזיות וחולמי חלומות ומכחישי מציאות המחפשים סימנים למזרח תיכון חדש מתחת לכל אבן ובצמוד לכל נדל ארסי. ובמיוחד אם הוזי הזיות המזרח התיכון החדש השליטים בתל אביב יצליחו למסור לו תמורת
הנסיגה הזו את השליטה האסטרטגית על צפון ישראל, דהיינו, דרום
סוריה.
צהלות השמחה של הפרשנים הישראלים על הפלת הממשלה הפרו-סורית
בלבנון מבוססים על חוסר הבנה מוחלט של התהליכים בעולם הערבי, על הקבלה שאין לה יסוד או שחר בין מושגים יהודיים של בית נבחרים ומה שקרוי בלעז 'פרלמנט' בעולם הערבי. צהלות השמחה נסמכות בעיקר על האשליה כי למען היהודים הכופרים, למען השלום שמעולם לא היה, למען הקידמה שאותה אין הערבים רוצים, יחליפו הערבים את כל תרבותם ויהפכו למפא"יניקים.
לאחר מפולת הסכמי אוסלו, לאחר מפולת כל ההסכמים שנחתמו ברוב הדר עם נציגי העולם הערבי, לאחר קריסת כל ההודנות וההבטחות ושיחות הביטחון, לאחר הרצח המתועב המסתולל לו באופן חופשי ברחובות תל אביב ניתן היה לחשוב כי הגורמים השליטים בתקשורת הישראלית יכניסו מעט ספקנות בין מצהלות השמחה. שיבחנו בעין צהובה יותר את המתחולל במרחב הסובב את הקהילה היהודית החיה על חרבה בארץ הקודש.
שיטילו ספקות בכוונות של הרודן הסורי להיות ליונה צחורה. שיקחו לתשומת ליבם את מה שהערבים אומרים, ולא את מה שהיהודים
אומרים שהערבים אומרים. שיחדלו להתייחס לעתיד כמנותק מן העבר ומן התרבות השולטת בעולם הערבי. או אז יבינו שאין חדש תחת השמש, לא השמש הלבנונית ולא זו הזורחת על ארץ ישראל, העולם הערבי כמנהגו נוהג, והישרדות במרחב העוין מחייבת עיין צופיה, וחשדנות חסרת פשרות וקבלת דברים תמיד בהיפוכם.
הרשימה הזו נכתבה יום לאחר ה"הפיכה", ונבאה היטב את כיוונה העתידי.
